זה לא היה ממש ויכוח. יותר אמירה שהובילה למרמור מסוים. אחד החבר'ה כאן בערוץ, יהלום של תחקירן, פלט בדרך אגב את המשפט "תומאס מולר הוא אובר-רייטד". לתגובה המבטלת לה זכה, ענה בזלזול: "הוא לא חלוץ, לא קשר. לא כזה שחקן...". למרבה הצער, זו הנחה יותר מדי רווחת.
בדקות הסיום של השידור התפייטו יורם ארבל ושגיא כהן על המשחק הנפלא של אריאן רובן ועל יכולותיו הטכניות המשובחות. גם באולפן התחרו בניתוחים על כשירותו של מסי והמקלות שתקעו את גלגלי השיטה. בכל אותו הזמן התמקד הבמאי בגרמניה בדמותו של הגיבור האמיתי, תומאס מולר. המצלמות המשיכו לעקוב אחריו גם עם שריקת הסיום, העיתונאים ביקשו את תגובתו וגם כשבעים אלף איש באליאנץ ארנה ידעו יפה מאוד להריע לו כשירד לספסל. ובארץ הקודש? גר נישט מיט גר נישט. כלום בפיתה.
נכון לחלוטין, זה היה ניצחון קבוצתי של באיירן מינכן. אמת, ליאו מסי נראה אפאתי ולא הצליח להשתחרר מהפקעת ההגנתית שהקיפה אותו. אכן, גם לאריאן רובן היה משחק טוב. הכל שריר ובריר וקיים, אבל מחטיא את הסיפור. הבווארים לא שטפו את המגרש והחזיקו בכדור עד דמעות, אלא נערכו נכון, שיחקו אחראי, חזק ואגרסיבי והצליחו לנצל ביעילות מרשימה את החולשות של היריבה. את השערים הם השיגו בארבע פעולות נקודתיות, בכולן בלט שחקן אחד.
תומאס מולר היה איש המפתח בכל אחד מארבעת השערים. בצמד שלו בוודאי עם מיקום נפלא, עוצמה, חדות ודיוק. בבישול למריו גומז הוא התרומם מעל השומר שלו ונגח נהדר לרוחב השער. ובגול של רובן? רק תשאלו את ג'ורדי אלבה אם הוא כבר התאושש מהבומבה. פיק אנד רול חזק שהותיר נתיב פתוח לחדירה עבור ההולנדי. וד"ש לוויקטור קשאי, שלא כהרגלו סיפק תצוגת שיפוט מזעזעת.
אם השערים בעזרתו ניצחו את המשחק, אז התפקוד שלו ביתר הפרמטרים סייע להביא את באיירן לנקודת זינוק עדיפה על זו של ברצלונה. מולר הצעיר, האול-אראונד פלייר הכי מובהק כיום בכדורגל העולמי, ניצח 3 קרבות אוויר על הכדור (יותר מכל שחקן אחר על המגרש) ורץ במהלך 83 הדקות שלו על הדשא 11,199 מטרים – יותר מכל שחקן התקפה בזירה, יותר מכל אחד אחר עד אותה נקודת זמן (שוויינשטייגר סיים 90 דקות עם 11,972 מ', צ'אבי 11,893 וחאבי מרטינס 11,329).
תומאס מולר רק בן 23, אבל כל הסיפור הזה לא חדש לו. הגרמנים עדיין מבכים את היעדרו בחצי גמר גביע העולם 2010 מול ספרד, בצ'לסי עדיין מודים על החלפתו לקראת סיום גמר האלופות בעונה שעברה. אין לו ברק כמו למסי וגם לא כשרון כמו לאריאן רובן, סוליסט שעושה מקסימום פעולות בשביל מינימום תפוקה, אבל יש לו 80 אחוזים מהכל. הוא 80% חלוץ, 80% קשר, 80% באמצע, 80% ימין, 80% טכני, 80% אגרסיבי, 80% אתלטי, 80% כבד. אין לו תחום אחד שבו הוא עולה על כל השאר, אין לו התמחות. וזו בדיוק גדולתו, כי כך הוא 100% שחקן של מאמן. האיש שייתן לך תפוקה בכל מרכיב, יסתום כל חור ויהיה שם כדי לחסל את הסיפור בקור רוח נדיר לאדם בגילו.
"בואו נגיד שאני לא טיפוס חולמני, אז אני לא חולם על מה שיקרה בהמשך", הבהיר תומאס מולר בראיונות אחרי המשחק. "בואו נגיד שלא ציפינו לנצח 0:4, אבל רצנו כל כך הרבה ויצרנו כל כך הרבה הזדמנויות כך שהשגנו תוצאה גדולה". תמיד ישיר, תמיד ממוקד. איזה עוד בן 23 אתם מכירים שמסוגל לעשות את זה מול ברצלונה?
