ב-15 במאי 2010, ערך סנטיהו סלליך את הופעת הבכורה בליגת העל. הקשר, אז בן 19, פתח בהרכב של אלישע לוי במחזור הסיום הדרמטי בו מכבי חיפה סיימה ב-1:1 עם בני יהודה ואיבדה את האליפות להפועל תל אביב. באותו משחק, סלליך הוחלף בדקה ה-72. עונה לאחר מכן הוא שותף מדי פעם במדי הירוקים, אך באף משחק לא השלים 90 דקות.
מאז נדד סלליך ושיחק בהפועל עכו, עירוני קריית שמונה ובית"ר ירושלים, ובמשך שלוש עונות השלים 90 דקות במשחק ליגה רק 29 פעמים. 17 בעכו, 8 בק"ש ו-4 בבית"ר. מבלי שיש לו אפילו 30 משחקי ליגה מלאים בכדורגל הישראלי, עבר הקשר בקיץ למאריבור, באחת ההעברות המפתיעות ביותר של שחקן ישראלי. סלליך הצטרף לאלופת סלובניה, עזר לחבריו לעבור את מכבי תל אביב בסיבוב המוקדמות השלישי, להתגבר על סלטיק בפלייאוף ולהבטיח מקום בליגת האלופות. הערב, מול ספורטינג ליסבון, הוא אמור לפתוח בהרכב. השחקן שלא זכה לקרדיט אמיתי בישראל, מסכם חודשיים מוצלחים בסלובניה וחי את החלום.
"ציפיתי שההתחלה תהיה הרבה יותר קשה", מספר סלליך בראיון לאתר ערוץ הספורט ומסביר: "זאת פעם ראשונה שאני משחק באירופה, חשבתי שייקח לי זמן להתאקלם – אבל בינתיים הולך לי טוב ואני מרגיש שהתחברתי לקבוצה, לחברים, לעיר. אנחנו יוצאים לבתי קפה, יושבים בפאבים ונהנים בזמן הפנוי שיש לנו. במאריבור כולם מרותקים לכדורגל, זאת עיר קטנה מאוד ואנשים כבר מזהים אותי ברחוב. כיף לקבל כזה יחס מהקהל".
לשמחתו של הקשר, לפני כשבועיים הוא קיבל חיזוק משמעותי – דודו ביטון. החלוץ שכבר עבר בסטנדרד ליאז', ויסלה קראקוב ואלקורקון, חתם במאריבור והפך במהרה לחבר קרוב: "זה כיף גדול שדודו הגיע לפה. יש לי עם מי לדבר ועם מי לתקשר בעברית. זה יתרון גדול שיש מי שמבין אותך בחדר ההלבשה ובאימונים, וגם לאחר מכן, כשמסתובבים קצת בעיר או מבלים".
לא הרבה יודעים, אבל סלליך הפך לשחקן הרכב כמעט קבוע במאריבור. הוא כבר הספיק לבשל שלושה שערים בליגה, ולא מעט בזכותו האלופה שומרת על מרחק סביר מדומז'לה (24 למוליכה, 15 ומשחק חסר למאריבור). מאז שהגיע, לא שותף דווקא במשחק מול מובילת הטבלה, ומאריבור ירדה בהפסד 2:0. "הצוות המקצועי מאוד מרוצה ממני, וזה מה שחשוב לי כרגע", מסביר מספר 8 בסגול: "ידעתי לאן אני מגיע ומה אני שווה, ועכשיו גם החברים לקבוצה מבינים את זה. הם הרבה יותר סומכים עליי עכשיו, ולכן אני מעורב הרבה יותר במשחק. ברגע שקיבלתי את ההזדמנות, הוכחתי את עצמי".
כשסלליך מדבר על ההזדמנות שקיבל, קולו מעט משתנה. לקשר שעוד לא חגג 24 יש משקעי עבר, אבל ניכר שהוא לא ממש רוצה לחזור אליהם. "כשנותנים לשחקן לשחק, לכל שחקן, הוא מקבל ביטחון ואז גם יכול להביא את היכולות שלו לידי ביטוי. בארץ זה לא ממש קרה, ופה, בסלובניה, זה קורה", מנסה לפרט סלליך ומתייחס לסימני השאלה שעלו בארץ כשהחליט לצאת דווקא לסלובניה: "הרבה אנשים הרימו גבה ולא הבינו למה עברתי למאריבור, אבל עכשיו כבר מסתכלים אחרת. הליגה הזאת טובה לפחות כמו הישראלית, ואחרי שעברנו את מכבי ת"א ואת סלטיק אף אחד כבר לא יכול לזלזל. מאריבור זה מועדון פאר, ועובדה שאנחנו בליגת האלופות".
הערב תהיה לקשר ולחבריו הזדמנות להוכיח שהם באמת ראויים למקום אליו הגיעו, כשיארחו את ספורטינג ליסבון. ליגת האלופות זה סוג של חלום. כבר בעונה הראשונה שלי בחו"ל, זה באמת משהו שאפשר רק לחלום עליו. אבל מתברר חלומות מתגשמים. ולפעמים אפילו מהר", מספר סלליך הנרגש ומנסה לנתח את סיכויי קבוצתו: "ברגע שעולים לליגת האלופות מהדרג הרביעי, יודעים שהבית יהיה קשה. ננסה לעשות את הטוב ביותר מול צ'לסי, שאלקה וספורטינג, ואולי החלומות ימשיכו להתגשם".
ועדיין, למרות פתיחת העונה הטובה, ולמרות שהעפיל לליגת האלופות והשאיר בדרך את אלופת ישראל ושני שחקני נבחרת (בירם כיאל וניר ביטון), נראה שההצלחה שלו חומקת מתחת לרדאר. של חובבי הכדורגל והאוהדים, אבל גם של התקשורת. "אני לא יודע מי כותב ומי לא כותב", אומר סלליך: "אני כמעט ולא מדבר עם התקשורת בארץ – גם כששיחקתי פה. אני לא כזה שמנסה לדחוף את עצמו, וחלילה אני לא חושב שאחרים שמשחקים בחו"ל כן, אבל אני אוהב שקט. אם רושמים זה כיף ומחמיא, אבל אם לא רושמים, גם לא נורא".
לסיום, לסלליך יש מסר שחשוב לו להעביר. גם לכדורגלנים בארץ, ואולי גם לבעלי הקבוצות: "הדבר הכי חשוב הוא לשחק. אם זה בארץ, בסלובניה, או בכל קבוצה ובכל ליגה. שחקן כדורגל צריך לשחק. אני לא מסתכל אחורה, ולא מצטער. טוב לי איפה שאני נמצא היום. אם אתה לא נותן לשחקן צעיר לשחק, ולא סומך עליו ולא מנסה לקדם אותו, אין סיכוי שיהיו תוצאות. במאריבור חלוץ שעדיין לא בן 19 (לוקה זאהוביץ') פותח בהרכב, ובארץ בגיל הזה לא משחקים מספיק. יש בישראל מקרים בודדים ששחקן צעיר מקבל את המושכות. חבל שזה לא קורה הרבה יותר".
