לדייויד בקהאם יש פנים כאלה יפות, והחדשות האחרונות לגביו הוא שממש עכשיו הוא הפך לשגריר של הכדורגל בסין, שם ינסה לשקם את תדמיתו של הענף ולהגדיל את הפופולריות של המחשק. אחרי שהיה שגריר של הכדורגל בארצות הברית, אחרי שהיה שגריר של דולצ'ה וגבאנה במדריד ובמילאנו, ואחרי שרק בקיץ האחרון סיים שליחות ארוכה ומסורה בתור שגריר של הספורט ושל האומה הבריטית במשחקים האולימפיים – אין ספק בכלל שהוא ממקסם את הפוטנציאל של הפנים היפות האלה.
אבל העובדה שהפיסקה הראשונה כאן היא על הפנים היפות של בקס באה רק כדי להמחיש עד כמה טבעי זה לדבר על בקהאם באתר ספורט, ולא לדבר על הכדורגל שלו. טבעיות שגורמת לכך שכיום, מורשת הכדורגל של בקהאם איננה מוערכת מספיק. כתבתי את זה כאן בעבר ואני חוזר על זה, כי זה נושא שחשוב לי באופן אישי ומרגיש לי כמו עוול – היום, בתפישה הציבורית, דייויד בקהאם איננו מוערך מספיק על קריירת הכדורגל שהעמיד.
וגם העובדה שהוא צפוי לערוך היום את הופעת הבכורה שלו בליגת האלופות במדי פ.ס.ז', קבוצה רביעית בקריירה שהוא יקח איתה חלק במשחקי הנוק אאוט של השלב, לא תעזור במאבק למען מורשתו של בקהאם ככדורגלן. רוב האנשים שראו אותו עולה לגדולה כבר הספיקו לשכוח, מבעד למעטה כבד של שלטי חוצות. ורוב האנשים שהיו צעירים מדי כדי לראות אותו בשיאו בטח אף פעם לא הבינו על מה כל המהומה. עד היום אנשים, גם כאלה בוגרים, מיושבים, משכילים וידעני ספורט לא מבוטלים כלל, מבטלים את בקהאם כדוגמנית שאף פעם לא הצדיקה את ההייפ, כדורגלן מוגבל במקרה הטוב שהיה במקום הנכון בזמן הנכון.
האנשים האלה לא ישתכנעו אחרת. גם לא כשתספר להם איזה רכיב משמעותי הוא היה באחת הקבוצות הגדולות אי פעם. גם לא כשתזכיר שעם רגל ימין מהמדוייקות בתולדות הכדורגל הוא לא רק כבש עשרות שערים בבעיטות חופשיות, אלא גם בישל עשרות שערים בהגבהות מדוייקות, לעתים לא רחוקות גם מטווח של 30-40 מטר, או בקרנות שכמעט בלתי אפשרי היה לעצור. שרגל ימין הזו הייתה מפלט שקבוצות גדולות כמו יונייטד וריאל מדריד פנו אליה בעת צרה, ושלא פעם ולא פעמיים היא גם הצילה אותן (היא הצילה כמה פעמים גם את נבחרת אנגליה, אבל היא לא "קבוצה גדולה"). לא יעזור כשתדבר על כך שתמיד היה כדורגלן נבון, על כך שהיה עושה את האחרים טובים יותר בזכות המסירות (Passes) והמסירות (Dedication), בזכות זה שהיה מנהיג אמיתי ומודל לחיקוי. לא יעזור כשתספר על יותר מ-800 הופעות בקריירה, על זה שזכה ב-9 אליפויות ב-3 ליגות שונות, על יותר מ-300 שערים שכבש או בישל, רובם המכריע ברמות הגבוהות ביותר של הכדורגל. ולא יעזור שתזכיר איזה באיזה ווינר מדובר, שחתום על אינספור שערים ובישולים קריטיים, במשחקים חשובים, בדקות ההכרעה.
אז עזבו אותם. בשביל כל היתר, קבלו – לכבוד הופעת הבכורה הצפוייה של בקהאם באלופות במדי פ.ס.ז' – את עשרת רגעיו הגדולים ביותר בליגת האלופות. בקהאם, כמי שחתום על כמה רגעים אייקוניים בתולדות המפעל, הוא אחת הדמויות הכי מזוהות עם התחרות הזו. הנה הטופ 10 שלנו. אתם מוזמנים להתפלש קצת בנוסטלגיה.
10. החזרה לאולד טראפורד במדי מילאן, 10/3/2010
כמעט שבע שנים אחרי שעזב את מנצ'סטר יונייטד, כשגם השנים בריאל מדריד מאחוריו, וכמושאל למילאן מלוס אנג'לס גלאקסי, סוף סוף חזר בקהאם לאצטדיון, במדי קבוצה יריבה. בדקה ה-64 של גומלין שמינית הגמר, במצב של 0:3 ליונייטד ו-2:6 כולל המפגש הראשון במילאנו, איגנאציו אבאטה פינה את מקומו, דייויד בקהאם נכנס. ב-26 הדקות שנותרו בקהאם לא הדהים אף אחד. יונייטד כבשה את הרביעי בדקה ה-88 והמשיכה לרבע הגמר. אבל גם עם על הדשא לא קרה שום דבר מיוחד – מה שהפך את הרגע ההוא לכל כך זכור ומרגש התרחש דווקא באוויר.
7. מבצע היחיד נגד ריאל מדריד, 19/4/2000
70 אלף אנשים, בהם כנראה לא מעט ישראלים, ראו 0:0 בסנטיאגו ברנבאו שבועיים קודם לכן. בגומלין באולד טראפורד כנראה היו פחות ישראלים. בכל זאת, ערב פסח וזה. את ריאל זה לא עניין. בדקה ה-21 אמרו תודה לרוי קין, שסידר להם 0:1, וצמד של ראול בדקות 50 ו-52 גמר את הסיפור. וזו הסיבה שהשער הזה של בקהאם לא מדורג גבוה יותר. כי בדקה ה-64 הוא אמנם לא באמת החדיר תקווה באוהדי יונייטד (זה יקרה בהמשך הדירוג, באותו מגרש, מול אותה יריבה), אבל הדריבל הקטן, המעבר בין שני שומרים והבריחה מאחד נוסף, והשיגור אל החיבורים הרחוקים הפך לאחד השערים הזכורים בקרב חובבי כדורגל.
3. הבעיטה החופשית נגד ברצלונה, 16/9/98
איזה כיף היה לברונדבי, שהצליחה לספוג רק 18 שערים ב-6 משחקיה בשלב הבתים של עונת 98/9. השחקנים ואוהדיה של הקבוצה הדנית זכו לראות מקרוב את ברצלונה, באיירן מינכן ומנצ'סטר יונייטד, שאיכשהו שובצו כולן באותו הבית. יונייטד ובאיירן המשיכו משם עד לגמר, בברצלונה, אבל צמד המשחקים של השדים מול הבלאוגרנה – שהסתיימו באורח פלא שניהם בתיקו 3:3 מטורף – היו מהדברים שהפכו את ליגת האלופות למוצר כל כך נחשק. השער הזה, בדקה ה-64, לא הייתה מדהימה יותר מאחרות בקריירה שלו. היא הייתה מרשימה כמו רוב הבעיטות החופשיות מהמרחק ומהזווית הזו, אבל למרות שעשתה 2:3, אחרי שברסה השוותה מפיגור 2:0, היא גם לא הייתה הבעיטה החופשית הכי דרמטית שבעט. אבל לפעמים רגעי ספורט מסויימים פשוט הופכים לאייקון בזכות כל מה שיש בהם, ולא בזכות עניין אחד כמו הדקה בה הובקע הגול. הבעיטה והחגיגה שאחריה, עם הריצה, הנפילה, הישיבה והחברים – הם מהתמונות הזכורות ביותר של ליגת האלופות, בטח משנות התשעים.
