דידייה דרוגבה היה חזק על הכוונת. גם גונסאלו היגוואין, ג'יאמפאולו פאציני, אדין דז'קו, ליסנדרו לופס ורוברט לבנדובסקי. עם כולם גיששו, החוזים נבדקו, קשרים נרקמו ואחד אף הוחתם החל מהעונה הבאה, פרננדו יורנטה. אפילו ניקולה אנלקה נשאב בחזרה לאירופה מהמזרח הרחוק וניקלאס בנדטנר הכושל הגיע בהשאלה בניסיון להתמודד עם המצוקה המדומיינת. כי יובנטוס הזאת מחפשת ללא הרף אחר חלוץ מטרה, מישהו שאמור לפרוץ את הביצורים האימתניים באמת. האיש שיסייע לה לשוב ולהיאבק באמת על גביע האלופות.
היו הרבה שחקנים שמילאו את הפונקציה הזאת. רק בעבר הקרוב יחסית אפשר למצוא את פבריציו רבאנלי, מרסלו סאלאס, דויד טרזגה, זלאטן איברהימוביץ', אמאורי, לוקה טוני, וינצ'נזו יאקווינטה ועוד. חלקם הצליחו, אחרים פחות. ההנחה הרווחת גם כיום בטורינו היא שהסגנון הקבוצתי של המאמן אנטוניו קונטה, זה שמחלק את נטל ההגנה והכיבוש בין כל שחקני הסגל, מספיק כדי להתמודד עם היריבות הנוכחיות בליגה האיטלקית ועם הדרג השני של הכדורגל האירופאי. כדי להתמודד על התואר היבשתי, מאמינים שם, צריך אקס פקטור. דרוש גורם שיצליח לפרוץ גם את העבה שבחומות הבונקר, חלוץ שיוכל לנצח בקרבות אוויר בדקות ההכרעה, שחקן מטרה שמסוגל לנצל בכל רגע נתון את חולשות היריבה.
בסופו של דבר, או אפילו בתחילתו, מדובר בעניין תקציבי. יובנטוס הנוכחית מתנהלת בראש ובראשונה לא באמצעות הלב, אלא דרך הארנק. הגדלת ההכנסות בעזרת האיצטדיון הפרטי, הרחבת ההתקשרויות עם נותני חסות, דגש על השתתפות בליגת האלופות ומדיניות רכש שפויה. פירלו בא בחינם, על ווצ'יניץ' הוציאו 15 מיליון יורו, וידאל נקנה ב-12.5 מיליון, ליכטשטיינר ב-10 מיליון, אסאמואה ב-9 מיליון, מרקיסיו הוחזר מהשאלה, פוגבה הגיע ללא תמורה וכך הלאה. ערכם של כל השחקנים האלה, ללא יוצא מן הכלל, עלה פלאים מאז תחילת העונה שעברה וכך נוצרו עתודות נוספות. אלא שכדי להחתים חלוץ מוביל בקנה מידה עולמי – כגון פלקאו, ואן פרסי, סוארס, קבאני וכו' – דרוש הון עתק. ואיש בכדורגל האיטלקי לא יוציא כיום 50-60 מיליון יורו תמורת שחקן כדורגל.
בחזרה לפסקה הראשונה, חדי העין ביניכם ודאי הבחינו בצירוף המילים "מצוקה מדומיינת". הרי לא הגיע אף אחד מאותם שחקני מטרה אימתניים, אז מדוע הדאגה אינה אמיתית? התשובה, כמו ברוב המקרים, מתבטאת במספרים. רק קבוצה אחת הבקיעה יותר מיובנטוס באיטליה (רומא), רק קבוצה אחת בעטה יותר לשער בצ'מפיונס (ריאל מדריד), רק קבוצה אחת השיגה יותר קרנות באלופות (באיירן מינכן), רק שתיים כבשו יותר במפעל האירופאי (ריאל ובאיירן), רק אחת נוספת עוד לא הפסידה במסגרתו העונה (דורטמונד) ואף אחת לא בעטה לשער מתוך הרחבה יותר מהגברת הזקנה. ויש עוד סיבה: ליובה כבר יש בסגל לפחות חלוץ אחד שעונה על הדרישות.
הוא בן 30, התחיל את דרכו בשורות היריבה העירונית ועלה רק 10.5 מיליון יורו בתשלומים על פני שלוש שנים. נכון להיום, פאביו קוואליארלה יכול להיות האיש שסומכים עליו בחוד של יובנטוס. אין הכרח לסקור את כל שחקני ההתקפה כדי להבין שאין בסגל מי שעונה על הצורך כמוהו. בהחלט יש מקום להתעכב על הביצועים שלו כדי לקלוט שהוא באמת מסוגל למלא את התפקיד. השער והבישול שלו במשחק הליגה הטעון בשבת מול אינטר היו רק עוד הוכחה ליכולת המצוינת שלו העונה.
פאביו קוואליארלה כבר הבקיע העונה שלושה שערים במהלך שלב הבתים, אחד נוסף בשמינית גמר הצ'מפיונס והיה האחראי הישיר להשגת נקודות קריטיות מול קייבו, בולוניה וגנואה. הבעיה היא שבעידן מסי/כריסטיאנו מאזן שכולל 12 שערים ו-4 בישולים ב-25 הופעות בכל המסגרות לא יכול להיחשב מרשים. אלא אם צוללים עמוק יותר בין שכבות הנתונים. החלוץ המנוסה הזה שיחק רק פעם אחת העונה 90 דקות, שותף תשע פעמים כמחליף למשך פחות מחצי שעה, צפה ב-13 משחקים מלאים מהספסל ואפילו לא נכלל בסגל בחמישה מקרים נוספים. בקיצור, מקופח סדרתי.
חלוץ צריך יציבות ובטחון כדי להתמקד בהבקעת שערים, אבל מסתבר שתנודות החום והקור ביציאה ובכניסה חזרה למקפיא לא משפיעות יותר מדי על קוואליארלה. לפחות לא העונה. "אני מאושר מההופעות שלי העונה ואני עומד תמיד לרשות המאמן. אהיה מוכן כשיצטרכו אותי", הבהיר לאחרונה. וזה בדיוק מה שקורה על המגרש. בליגה הוא מעורב ישירות בשער (כיבוש או בישול) פעם ב-80.6 דקות ובאלופות הנתון מתחדד לכדי שער או בישול בממוצע כל 50.2 דקות על המגרש. נתונים קטלניים, בוודאי עבור שחקן שיחסית לא רואה הרבה דשא. במחוזותינו זה כבר מזמן היה מגיע לדיווחים על מרמור, עימותים עם המאמן ודרישה של הכדורגלן "לברר את מעמדו".
פאביו קוואליארלה לא עוסק כרגע בעניינים של מעמד או חישובי דקות, הוא פשוט לוקח כל הזדמנות בשתי ידיים, בשתי רגליים ובראש אחד בוגר ומחושב. "אולי בחודשיים הראשונים אתה עוד מנסה להבין, אבל רוטציית החלוצים של הבוס (אנטוניו קונטה - ד.ש) מתבצעת כבר שנתיים ונעשית על פי היריבה שמולנו", הסביר השבוע בראיון לאתר אופ"א. "אנחנו סומכים על שיקול הדעת שלו בעיניים עצומות. כמובן שהייתי רוצה להיות זה שכובש גם מול באיירן, אבל הדבר הכי חשוב הוא שנשיג את התוצאות שאנחנו צריכים כקבוצה. תמיד האמנתי ביכולת שלי. בכל פעם שאני עולה למגרש ויש לי הזדמנות קשה, גם אם הסיכוי שאחמיץ הוא 70 אחוז, אני מנסה לכבוש. זה עבד לי כל כך הרבה פעמים בעבר ואני מרוצה שזה עדיין מצליח".
בתחילת החודש שעבר צפו ועלו דיווחים באנגליה שקוואליארלה מבוקש בווסטהאם ושאפילו מנצ'סטר יונייטד מעוניינת בשירותיו לעונה הבאה. "מעולם לא דחיתי הצעות ממועדונים אחרים כי לרגע לא רציתי לעזוב את יובנטוס", הדגיש אחרי הגומלין מול סלטיק. סוכנו הוסיף בנחרצות: "הוא מעולם לא ביקש וגם לא יבקש לעזוב. הוא כל כך התאמץ כדי ללבוש את החולצה של יובה, אני לא רואה שום סיבה שהוא יילך". גישה כמעט לא אנושית מצד שחקן ששותף רק ב-29.8% מהדקות. אלא שהשיקולים מסביב קצת יותר מסובכים.
מחירו של קוואליארלה בן ה-30, שמחזיק בחוזה במועדון עד יוני 2015, לא יעלה יותר מדי בשנים הבאות. בקיץ הקרוב ינחת פרננדו יורנטה בטורינו, ההנהלה עדיין לא ויתרה סופית על צירוף חלוץ בולט נוסף ומעבר לפינה אורבים הכשרונות הצעירים צ'ירו אימובילה ומאנולו גביאדיני. רק טבעי שמי שיעזוב הוא החלוץ הכי מבוגר ברוטציה, מה עוד שהוא בקושי שיחק. בעצם, אולי זו הבעיה היחידה של יובנטוס הנוכחית – קבוצה כמעט מושלמת שלא סופרת את מה שכבר יש לה בידיים.
