"דור הוא כישרון צעיר ומבטיח ושחקן מהסוג אותו אנחנו צריכים לשמור במכבי תל אביב. אנו יודעים שהוא יכול רק להשתפר ומקווים שנצליח להדריך אותו לקריירה ארוכה ומוצלחת במועדון". כשג'ורדי קרויף אמר את המילים הללו ב-23 בנובמבר 2014 - לפני פחות משנה - כשדור פרץ חתם על חוזה חדש בצהוב עד 2017/18, גם ההולנדי לא ידע עד כמה הכישרון הצעיר יילך וישתפר, וכמה מהר זה יקרה.
אבל לא רק קרויף, גם פרץ עצמו לא האמין שהדברים יסתדרו כל כך מהר. בתחילת העונה הוא חשב שלא יקבל דקות וכבר ביקש מג׳ורדי קרויף לצאת להשתפשף בקבוצה אחרת. במשפחה, שם יודעים דבר או שניים על כדורגל (האבא יעקב שיחק במכבי ת"א בשנות ה-80, וגם לאח הגדול ריף יש הופעות בצהוב) חשבו שהוא טועה. אחיו הגדול הסביר, מנסיונו, שעדיף לדור להישאר ולהילחם על מעמדו ושפציעות של שחקנים אחרים יכולות לתת לך הזדמנות.
וכמה שהוא צדק.
בחודש האחרון, מאז פציעתו הלא ברורה שלא נוסא אייגיבור, פרץ בן ה-20 הפך לאחד משחקני ההרכב הקבועים של סלבישה יוקאנוביץ', ולא פחות חשוב מכך - ערך הופעת הבכורה בנבחרת ישראל, בהפסד 3:1 בחוץ לבלגיה, משחק בו שיחק 90 דקות והיה מהבולטים בכחול-לבן.
למרות שהקמפיין הנבחרת נגמר בטעם מר, ועם פרשת קזינו שהשחקנים היו רוצים למחוק מהרזומה, פרץ - בצדק - לא נדבק בכישלון. הקשר הוא אחד מאותם שחקנים שלטענת שחקני הנבחרת בחרו להישאר במלון בבריסל ולא לצאת לבדוק את שולחנות הרולטה בקזינו המקומי. "אחרי מה שהיה פה הערב, אני מעדיף להישאר במלון ולחשוב קצת", ענה לחבריו כשהזמינו אותו להצטרף. את אף אחד במכבי, יש לצין, התשובה הזו לא הפתיעה.
פרץ עצמו לא סתם סרב ללכת לקזינו. במשפחתו מספרים שהוא שמח שגוטמן נתן לו הזדמנות בסיומו של הקמפיין ומקווים שגם המאמן החדש של הכחולים-לבנים יגרום לעלייה המטאורית להימשך. פרץ מבין שהנבחרת היא חלון הראווה החשוב ביותר ויחד עם ההופעות באלופות במדי מכבי, הוא יוכל לצאת מהר מהצפוי לאירופה.
הערב ב-21:45, פרץ יצבור עוד הופעת צ'מפיונס לרזומה. אחרי שעלה מהספסל בסטמפורד ברידג' מול צ'לסי, הוא כבר פתח בהרכב מול דינמו קייב, וגם בדרגאו מול פורטו הוא צפוי לפתוח. שחקנים במכבי ת"א מספרים שפרץ מאוד שקט ולא משדר לחץ לפני משחקים ועל כר הדשא יודע להגיד את מה שהוא חושב, אבל שכמעט תמיד זה נעשה ברוגע - דבר שלא מעט פעמים נראה להם קצת מוזר בתוך הרעש והכאוס של המשחק. למרות השקט הזה, עליו מדברים חבריו, במשפחתו חושבים קצת אחרת. יעקב וריף בטוחים שהוא עדיין לא מבין ומעכל את המצב אליו הוא הגיע.
בכלל, המשפחה מאוד דומיננטית. החברה שירן והאמא אורית - שבדך כלל נמנעת מלהגיע למגרש כדי לא להילחץ מכל תאקל - טסו לפורטו כדי לספק לו תמיכה. כמו בהרבה משפחות כדורגל, דווקא האח ריף סומן מלכתחילה ככוכב והוקפץ לקבוצה הבוגרת על ידי אבי נמני. דור תמיד היה בולט בקבוצות הגיל שלו אבל בשום מקום לא היה הכוכב הראשי. בנוער חלה ירידה קלה ביכולת אבל דווקא בגלל הנסיון של אחיו הבכור הוא הבין שאסור לו לוותר.
"אם יש דבר אחד שהיה ברור לי מההתחלה זה שהוא לא בלם. אני שמח שגם במכבי הבינו את זה כי ככה הם מרוויחים ממנו יותר", טוען אלי אוחנה, מאמנו של פרץ בנבחרת הנוער והאיש שיפרשן את המשחק: "הוא מנהיג שקט. זה לא אומר שהוא לא מדבר, אבל הוא עושה זאת בדרך שלו. גם במהלך המשחק, בגלל העמדה שבה הוא משחק, הוא יודע לכוון את חבריו בלי לצעוק".
אוחנה, שנתן לפרץ את סרט הקפטן בנבחרת הנוער, מנסה לנתח את הקשר בהיבט המקצועי: "נקודת התורפה שלו? רק המהירות. יש לו משחק ראש ורגל מדהים, ראיית משחק וחוכמה - אך המהירות היא הקטע שיכול למנוע ממנו להגיע למועדונים גדולים באמת. אני חושב שכבר כרגע הוא יכול לשחק במועדון צמרת בבלגיה או בהולנד, כי האישיות מפצה על הרבה דברים".
ועדיין, למרות כל המחמאות, מדובר בילד.
בגיל 20, ואחרי עונת פריצה ועוד חודש שבו הפך לבאנקר צהוב, פרץ מתרגל למעמד החדש. ללב האוהדים הוא כבר חדר, שיר יש לו (על בסיס השיר - "כמו בשיר מתנגן") וברחובות פורטו אפילו אפשר לשמוע אותם שרים אותו מפעם לפעם. ולמרות זאת, על ההנאות הקטנות הוא לא מוותר. במהלך הטיסה העביר חלק גדול מהזמן בבניית "הפתעות" מביצת קינדר, יחד עם דור מיכה - אחד מחבריו הקרובים ביותר בקבוצה, איתו הוא חולק חדר בנסיעות. השניים לא הסתפקו בביצי קינדר השלהם, ואספו גם משחקנים נוספים, וכך נהנו מעיסוק שובר שגרה במהלך הטיסה.
עכשיו, רק נותר לפרץ לבנות הפתעה נוספת. בדרגאו.