לג'ולן לופטגי, מאמן פורטו, יש זיכרונות נהדרים מישראל. ביוני 2013 הוא הגיע כמאמן אלמוני, אולם כשחזר הביתה הפך לאחד המאמנים הצעירים המוערכים ביותר באירופה. בקיץ 2013 אירחה ישראל את אליפות אירופה לנבחרות צעירות ולופטגי היה זה שהופקד על הדור הבא של אלופת אירופה ואלופת העולם דאז, ספרד.
הנבחרת הספרדית הייתה פשוט בלתי ניתנת לעצירה וניצחה בכל משחקיה. יתרה מכך, עד למשחק הגמר באיצטדיון טדי, מול איטליה, היא אפילו לא ספגה. בשער עמד דויד דה חאה, למי שלא זוכר. 30 אלף הצופים ראו תצוגת תכלית מדהימה של הספרדים הצעירים, בניצוחם של תיאגו אלקנטרה שכבש שלושער, ואיסקו, שהשלים, בניצחון 2:4 על איטליה. השניים הללו היו הכוכבים הגדולים – אבל לא היחידים של הנבחרת הספרדית הצעירה.
שנתיים וחצי אחרי וכמעט כל כוכבי אותה נבחרת הם כוכבי על בכדורגל האירופי. דה חאה נחשב לאחד משני השוערים הטובים בעולם, איסקו הפך לאחד השחקנים האהובים על אוהדי ריאל מדריד, תיאגו הוא הלב והמוח של באיירן מינכן, קוקה אחד הכוכבים הגדולים של אתלטיקו מדריד ואלברו מוראטה החלוץ הטוב ביותר של יובנטוס, אלופת איטליה וסגנית אלופת אירופה. רוצים עוד שמות? בבקשה: מארק בארטרה (ברצלונה), אלברטו מורנו (ליברפול), דני קרבחאל (ריאל מדריד). ויש עוד.
לכאורה זה פשוט להגיע להישגים עם מקבץ כשרונות שכזה, אבל אף אחד לא ניסה אפילו לקחת מג'ולן לופטגי את הקרדיט על העבודה הנפלאה שעשה. ועובדה, אחרי ההצלחה הגדולה שלו בנבחרות הצעירות (הוא זכה גם באליפות אירופה עד גיל 19), החליטו בפורטו להמר עליו. לופטגי אומנם לא זכה בעונה שעברה באליפות, אבל הגיע עם פורטו לרבע גמר ליגת האלופות. למרות ה-6:1 לבאיירן מינכן בגומלין של רבע הגמר - אחרי ניצחון 1:3 במשחק הראשון – במועדון הפאר מאמינים ביכולות של לופטגי ובעיקר בטיפוח שחקנים צעירים. לא במקרה נתן לופטגי את המושכות במרכז המגרש לרובן נבס בן ה-18, שפתח מול מכבי ת"א לפני שבועיים כקפטן – הקפטן הצעיר בהיסטוריה של האלופות ובהיסטוריה של פורטו.
אחרי ההצלחות בנבחרות הצעירות של ספרד, היה יותר הגיוני שיתמנה למאמן בליגה הספרדית. אולם אצלו בקריירה הרבה דברים הלכו בדרך שונה ועקלקלה. לופטגי היה שוער מצוין. לבאסקי הזה, שגדל בריאל סוסיאדד, היה הרבה כשרון וכל מי שראה אותו ניבא לו גדולות ונצורות. אבל כדי להצליח בכדורגל צריך גם מזל. ואת המצרך הזה היה לו מעט מדי. בסוסיאדד לא היה לו סיכוי לשחק כי בין הקורות עמד אז שוער נבחרת ספרד, לואיס ארקונדה. כשהיה בן 19 וקיבל הצעה להצטרף לריאל מדריד לא היסס. לופטגי הגיע לקבוצת המילואים וחלם על היום בו ישחק לעיני 80 אלף צופים בסנטיאגו ברנבאו. הבעיה הייתה שבשערה של ריאל עמד אז פאקו בויו הנפלא, אחד השוערים הגדולים בהיסטוריה של המועדון. הופעתו היחידה של ג'ולן בהרכב הראשון הייתה ב-3:3 עם אתלטיקו מדריד – במשחק לפרוטוקול, אחרי שהבלאנקוס כבר זכו באליפות.
אחרי ארבע שנים מתסכלות הבין כי עדיף לו לשחק בקבוצה קטנה יותר. הוא בחר בלוגרונייס, במדיה שיחק שלוש עונות והיה מצוין, עד כדי כך שזומן לסגל הנבחרת על ידי המאמן חבייר קלמנטה. הוא רשם הופעה אחת, במשחק ידידות מול קרואטיה, ואפילו היה בסגל לגביע העולם בארצות הברית ב-1994, אך לא היה לו שום סיכוי להוציא מההרכב את אנדוני זוביזארטה. באותה שנה זוביזארטה נזרק מברצלונה אחרי הרביעיה שספג בגמר גביע האלופות מול מילאן. יוהאן קרויף מיהר להחתים את לופטגי, שהאמין שעכשיו סוף סוף תבוא הפריצה הגדולה שלו. אבל המזל שוב בגד בו. במאבק על חולצת ההרכב הראשון הוא הפסיד לשוער המשנה קרלס בוסקטס (אביו של סרחיו).
כשברצלונה רכשה מפורטו את שוער נבחרת פורטוגל ויטור באיה, לופטגי הבין שפרק ברצלונה בקריירה שלו הסתיים. אחרי שלוש עונות בהן רשם רק 5 משחקי ליגה, הוא עזב בגיל 32 לראיו הקטנה. הוא שיחק חמש עונות בראיו, כשרק בשתיים היה השוער הראשון, וב-2002 החליט לתלות את הכפפות. גם הוא ידע אז שלא הצליח לממש את הפוטנציאל העצום שהיה לו.
גם תחילת הקריירה שלו כמאמן הייתה אומללה. בראיו החתימו אותו כמאמן, אבל פיטרו אותו כבר אחרי 10 משחקים. לופטגי החליט בשלב הזה לעשות שינוי מקצועי ולעבור להיות פרשן בטלוויזיה. הוא היה בטוח שעכשיו המזל יאיר פנים. לופטגי הצטרף לצוות היוקרתי של הערוץ החדש "לה סקסטה", ששידר את משחקי מונדיאל 2006 בגרמניה. את הופעת הבכורה הטלוויזיונית שלו הוא לא ישכח ואף אחד שצפה בה לא ישכח לעולם. שניות ספורות לאחר שנעמד ליד המסך והחל להסביר את הטקטיקה של הנבחרת הספרדית, הוא התעלף וצנח אל הרצפה, בשידור ישיר(!). האירוע הזה הפך לסיפור ענקי בספרד וקטע הנפילה שודר אין-ספור פעמים, עד כדי כך שהופקו כמה סרטוני פרסומת בהשראתו.
לופטגי ביש המזל הבין שגם בטלוויזיה זה לא יילך וחזר למגרשים, הפעם בתפקיד האחראי הראשי על מערך הסקאוטינג הבינלאומי של ריאל. ב-2008 מונה למאמן קבוצת המילואים, אבל ההצלחה עדיין לא האירה לו פנים. את עונת 2009/10 הוא בילה שוב באולפני הטלוויזיה. הפעם, לשם שינוי, בישיבה. רק בקיץ 2010, כאשר ההתאחדות הספרדית מינתה אותו למאמן הנבחרות עד גיל 19 ועד גיל 20, הדברים החלו להסתדר.
שנתיים וחצי אחרי שרשם בישראל את גדול ההישגים שלו, הוא חוזר עם פורטו למשחק ליגת האלופות מול מכבי ת"א. ויסנטה דל בוסקה כנראה יפרוש מאימון הנבחרת לאחר יורו 2016, ושמו של לופטגי כבר עלה כאחד המועמדים להיות היורש. אל תתפלאו אם הביקור השלישי שלו יהיה כמאמן הראשי של נבחרת ספרד.
