"אוליבר אנד אולבאום", חברת ייעוץ לארגוני ספורט ותקשורת, פרסמה לפני כשבועיים דו"ח מעניין שדן בשינוי מבנה ליגת האלופות. בסקר שמצורף לדו"ח עולה כי 40% מאוהדי הכדורגל בבריטניה מאחלים שליגת האלופות תשוחק בכל שבוע. 36% מאוהדי הכדורגל בספרד סבורים שבמפעל משחקות יותר מדי קבוצות קטנות, ואילו הקהל הגרמני סבר ברובו (70%) שיש להקטין את מספר המשתתפות בליגת האלופות.
מהדברים הללו ניתן להגיע לשתי מסקנות עיקריות: לפחות בשווקים הגדולים ביבשת, אוהדי כדורגל אוהבים את ליגת האלופות, והיו נהנים ממנה עוד יותר לו הייתה מתקיימת בפורמט אחר. אופ"א אומנם לא אימצה את המסקנה העיקרית והדרקונית של הדו"ח - הקטנת המפעל ל-24 קבוצות (כש-20 מתוכן יכללו קבוצות מ-5 הליגות הבכירות), אבל כן הודיעה על כמה רפורמות חשובות שעתידות החל מעונת 2018/19 לשנות את פני התחרות.
ההחלטה המשמעותית ביותר עוסקת ברשימת העולות עצמן: ארבע המדינות המובילות ביבשת – ספרד, אנגליה, גרמניה ואיטליה יזכו כל אחת לארבעה כרטיסים אוטומטיים לשלב הבתים, כשגם מחזיקת הליגה האירופית תשתמש ב-ווילד קארד הזה. מעבר לכך, הוחלט כי מסלול האלופות יישאר בעינו, מה שכנראה מצביע על כך שמסלול הלא אלופות יבוטל.
מה עם כל השאר? מסתמן כי שתי נציגות מדרגים 5-7 (צרפת, פורטוגל ורוסיה כרגע) יעלו בצוותא עם 5 אלופות מדרגים 8-12 (אוקראינה, הולנד, בלגיה, שווייץ וטורקיה) אוטומטית לשלב הבתים. בפריזמה הישראלית, הסיכויים לראות את הכוכבים הגדולים בטרנר, בלומפילד או סמי עופר יישארו ככול הנראה זהים להיום, כאשר בין 4 ל-5 (תלוי בזהות הזוכה בליגה האירופית) אלופות מקומיות מהדרג הבינוני ומטה של אירופה יעפילו לליגה הטובה בעולם דרך שלב המוקדמות המוכר.
אחת הסיבות העיקריות לשינוי העתידי הוא לחץ שהפעילו הקבוצות הגדולות על אופ"א, וכנראה גם האיום על הקמת מפעל חלופי (בדיוק מה שהוביל לייסוד ליגת האלופות בראשית שנות ה-90) בטענה שהליגה לא מספיק רווחית. כיום הכסף מזכויות השידור של הטלוויזיה שווה ל-32 קבוצות המשתתפות בצ'מפיונס ליג פחות ממיליארד יורו לשנה, שזה סכום נמוך משמעותית ממה שמקבלות אותן קבוצות בליגה האנגלית (2.5 מיליארד יורו) או הגרמנית (1.2 מיליארד יורו, בהסכם שיכנס לתוקף מ-2017) המחלקות את הכסף ל-20 ו-18 קבוצות בהתאמה.
עם השינוי המסתמן, הסכם הטלוויזיה החדש שאמור להיחתם ב-2018 צפוי לגדול משמעותית, במיוחד משום שהוא מבטיח שארבעת השווקים הגדולים ישלחו לפחות מחצית מהמשתתפות למפעל וזאת מבלי להסתכן בהדחה לא צפויה בשלב המוקדמות. גם הדיווחים על פיצול שעות המשחקים ל-20:00 ו-22:00 במקום 21:45 יכול לתרום לכך.
רפורמה חשובה אחרת מדברת על שינוי בשיטת הניקוד של הקבוצות והמדינות, שמשפיע באופן ישיר על הדבר החשוב ביותר: הדירוג של כל מדינה ומדינה. אופ"א מבטיחה לתת משקל רב יותר להצלחות היסטוריות של מועדונים ובמיוחד לכאלה שזכו להניף את ליגת האלופות והליגה האירופית. איך בדיוק יחושב הניקוד? אנחנו עדיין לא יודעים, אבל אפשר לשער שהרפורמה החדשה תחזק את הקבוצות והליגות הגדולות.
אימפריות רדומות, כמו אינטר ומילאן, יכולות ליהנות בשיטה החדשה מהגרלות נוחות יותר בשל העובדה שהניפו יחדיו 10 פעמים את גביע אירופה לאלופות. השיטה החדשה לא רק תקבע את מעמדה של הסריה A בארבע הליגות הבכירות באירופה (ותרחיק משם את כל מי שחלמה להיאבק בה), אלא גם תיתן דחיפה לקבוצות שלה גם אם אלו אינן נמצאות בשיאן.
בעוד אופ"א מרצה את העשירות, היא מנסה לקרוץ לקטנות. בשבע השנים האחרונות מאז נולד "מסלול האלופות", רק 3 מ-35 קבוצות העפילו משלב הבתים לשמינית הגמר בשיטה זו. 6 קבוצות נוספות סיימו במקום השלישי והמשיכו לנסות את מזלן בליגה האירופית ו-6 מתוך 26 הקבוצות שסיימו במקום האחרון לא השיגו אף נקודה - ביניהן מכבי ת"א ומכבי חיפה. ההחלטה להשאיר את מסלול האלופות תמשיך לעורר מחלוקת (בעיקר מצידם של אוהדי הליגות הגדולות), אולם נראה כי היא בלתי נמנעת בליגה שנוצרה להזכירכם על טהרת קבוצות אלופות.
"הכדורגל האירופי ימשיך להתאחד סביב הרעיון של סולידריות, תחרות הוגנת וחלוקה נכונה של תקציבים", אומרים באופ"א על הרפורמה ומציגים עוד שינוי שמשפיע ישירות על קבוצות הדרג הבינוני-נמוך. הארגון מבטיח להגדיל את התשלומים גם לקבוצות שהודחו בשלבים מוקדמים ובאופן מעניין מתיימר לצמצם את הפערים בין החזקים לחלשים בכך שבחלוקת הפרסים הכספיים, יינתן משקל רב יותר להצלחה ספורטיבית על פני גודל שוק הטלוויזיה של המדינה ממנה הגיעה אותה קבוצה. מהצד השני של המתרס, נשמעים קולות שאומרים שהתיקון הזה עלול להעמיק את ההבדלים בין הקבוצות העשירות לעניות בליגות המקומיות עצמן.
אז אם נציגות הליגות הבכירות הן הנהנות העיקריות מהשיטה והנציגות מהליגות החלשות ישמרו על מעמדן (לפחות בתיאוריה), מי עלולות להפסיד מהמהלך? בעיקר כל מי שבאמצע. פורטוגל וצרפת למשל, שעד כה שלחו שלוש נציגות (2 לבתים), ולא יוכלו להתגאות בנציגה נוספת בשלב המוקדמות. כך גם הליגות בהולנד, בלגיה, אוקראינה וטורקיה שייאלצו ככול הנראה להסתפק בנציגה אחת בלבד.
מסלול הלא אלופות (שיבוטל) לא תמיד עזר להן (סגנית האלופה הטורקית למשל מעולם לא העפילה לשלב הבתים מתוך 8 ניסיונות!) ועכשיו הן התעוררו למציאות עוד יותר עגומה ועם פחות תקווה וסיכוי לקרוא תיגר על הליגות העשירות באמת. מה שבטוח הוא שירח הדבש של שלוש נציגות יווניות בליגת האלופות (להזכירכם, היה דבר כזה) לא ישוב יותר לעולם.
יש מי שסוברים, במידה רבה של צדק, שבשינויים החדשים אופ"א ממשיכה לרמוס לאט לאט את מעמד הביניים של הכדורגל האירופי, וזה עניין של זמן עד אשר יגיע יום הדין ותוקם ליגה חדשה על טהרת המועדונים הגדולים. "התאחדות הליגות האירופיות המקצועניות" (EPFL), המייצגת 12 ליגות בכירות ביבשת, מבקשת מאופ"א לחזור בה מהרפורמות.
אופ"א היא בסך הכל קורבן של המציאות שמתרחשת לנגד עיניה בליגות עצמן ובכל החלטה שהיתה מקבלת, לא ניתן היה גם כך לרצות את כל ההתאחדויות, הקבוצות או האוהדים. בסופו של דבר, פיתרון הביניים שהציעה אופ"א לא יעצור את הפערים העצומים גם כך בין ברצלונה, ריאל מדריד ובאיירן מינכן לקופנהאגן, דינמו זאגרב ולגיה ורשה, או בין הליגה האנגלית להולנדית, אבל הוא כנראה החלופה הכי פחות גרועה שניתן היה ליצור באקלים האירופי של 2016.
