אין דבר יותר משקר מאותן דקות שבהן מכבי ת"א הניעה כדור בפיגור כשכבר לא היה לה מה להפסיד. אין דבר יותר משקר מאותם ארבעה חצאי מצבים שבהם שובקובסקי, שוער דינמו קייב, בקושי נגע בכדור. אין דבר יותר משקר מהתחושה שזה היה קרוב. כי זה לא היה. דינמו קייב עשתה לעצמה משחק נוח, מאוד נוחד, בסמי עופר ופדרדאג ראיקוביץ' עבד יותר קשה מהשוער האורח.
בשורה התחתונה, מכבי תל אביב שיחקה בבית מול היריבה המדורגת שלישית ולא הצליחה באמת לאיים עליה. זה היה עוד שיעור לתלמידה החדשה בבית הספר של הגדולים. מכבי ת"א היא קבוצת ליגה אירופית שהגיעה לליגה שגדולה עליה. ההישג מדהים, אבל המשחקים האלה רק ממחישים את הפער. הרי מכבי התגנבה למפעל הזה כשהוציאה שתי תוצאות תיקו מבאזל דרך משחק הגנה מעולה, ניצול מושלם של שלושה מצבים בלתי נתפסים של זהבי ולא מעט מזל. וכמו נגד באזל, מכבי התחילה את המשחקים לא טוב ברבע השעה ראשונה, אבל לא שילמה ביוקר בגלל החטאות. בשלב הבתים היא נענשת. משחק אחרי משחק.
אפשר להתמודד עם דינמו קייב בבית. אבל בשביל זה צריך שלצהובים יתחברו הרבה דברים, הרבה מאוד. דרושה התעלות וזה לא יכול לקרות בכל פעם. במגרש בחיפה היו חסרים לא מעט דברים. נתחיל מהפיזיות. ללא איגייבור, טל בן חיים החלוץ וראדוניץ', למכבי ת"א אין מספיק עוצמה פיזית. מכבי שיחקה משחק נסוג אבל לא באמת לחצה את מובילי הכדור של דינמו קייב כשנכנסו לצפיפות. מבחינת האוקראינים, אחרי השערים הקלים לא הייתה שום סיבה להמשיך ללחוץ ולהשתולל. כי ככה משחקים משחק חוץ.
בכלל, עם כל העליהום על עומרי בן הרוש, נשכחה העובדה שריקן הוא לא מגן אלא קשר ולדעתי הוא היה חסר בקישור הרבה יותר מהתועלת שלו כמגן. למגנים בישראל קשה באחד על אחד מול שחקני קו אירופים מהירים (לצערי, גם מניסיוני האישי) וקשה ללא עזרה של שמירות כפולות מהקישור. מול דינמו קייב זה קרה לא מעט פעמים. בגול השני שני שחקני ההתקפה של דינמו קייב (המבשל גונזאלס והמבקיע מוראייש) היו עם הכדור יותר זריזים וחזקים מאשר ארבעה שחקני הגנה של מכבי תל אביב בלי הכדור. זה ממצה את ההבדל.
בסיכומו של דבר, מכבי תל אביב לומדת כמה היא רחוקה מהדבר האמיתי. היא שיחקה אותה בגדול עם הישג ההעפלה לשלב הבתים אבל כדי לצמצם פערים היא צריכה להתעלות בכל המערכים ביום נתון. הפעם זה לא קרה ואסור לה לשקר לעצמה בדרך כי רק אז היא תשיג נקודות ושערים על הבמה הכי יוקרתית בעולם.
