קשה מאוד להיכנס להשוואות בין שחקנים ולחלק את הטייטל "ה-X הבא" מבלי ליפול לקלישאות חבוטות. בארגנטינה, על אחת כמה וכמה מאוד קל ונוח ליפול להשוואות האלו, כאשר כל שחקן התקפה יצירתי בעמדה מס' 10 ישירות היה מקבל את ההשוואה לדייגו מראדונה האחד והיחיד, כל חלוץ 9 מקבל את ההשוואה המתבקשת לגבריאל בטיסטוטה האימתני, ובעידן הנוכחי – כמובן ההשוואה המתבקשת והחיפוש הנואש אחר "ליאו מסי הבא".
בעולם הכדורגל בכלל, ובארגנטינה בפרט, יותר ויותר אנשים מתחילים לחטוא בהשוואה האחרונה, כאשר מדברים על חלוצה של יובנטוס, פאולו דיבאלה. החלוץ לא צמח ממחלקת הנוער של הלה מאסיה המפוארת. למעשה, הוא אפילו מעולם לא עשה את המסלול הידוע של כוכבים ארגנטינאיים, שלרוב עוברים דרך אחת מקבוצות הפאר של ארגנטינה (לרוב בוקה ג'וניורס או ריבר פלייט).
פאולו דיבאלה החל את הקריירה שלו בליגה השנייה במדי אינסטיטוטו, קבוצה מעיר נעוריו, קורדובה, ולאחר שנתיים, הצליח לגרום לנשיא פאלרמו, מאוריציו זמפאריני השנוי במחלוקת, לפזר עליו 12 מיליון יורו, כשהוא רק בן 18. זמפא התבטא בנוגע לרכישה: "הוצאנו 12 מיליון על שחקן בן 18, שנראה בן 15, אבל כשראיתי אותו משחק, ידעתי שהוא שחקן שיכול לעשות את ההבדל".
אם יש משהו שאפשר לומר על זמפאריני, זה שהוא יודע במי כדאי להשקיע ומי יחזיר לו את התמורה לכספו, ועוד בריבית. דיבאלה שכנע את ראשי יובנטוס, שחיפשו את הפתרון ליום שאחרי לכתו של הכוכב האהוב, קרלוס טבס, לשלם לפאלרמו 32 מיליון יורו + בונוסים בסך 8 מיליון יורו. כבר בשלב הזה לזמפאריני היה קשה להסתיר את ההתלהבות מהילד, והכריז קבל עם ועדה: "תוך שנתיים הוא יהיה גדול יותר ממסי, רונאלדו וזלאטן ביחד!".
Paulo #Dybala discusses Gattuso's coaching tactics at Palermo. pic.twitter.com/mgrOEvmZWl
— Soccer Culture ️ (@soccercultureca) 16 בנובמבר 2016
באקט לא שגרתי, יובנטוס הודיעה על החתמתו של דיבאלה זמן קצר מאוד לפני משחק גמר ליגת האלופות נגד ברצלונה ואחד מאליליו, ליאו מסי, ב-2015. הארגנטינאי הגיע לברלין כאורח הכבוד של הנהלת יובנטוס, ישב ביציע וצפה בביאנקונרי מפסידים גמר נוסף ומאבדים תקווה לטרבל. דיבאלה סיפר על החוויה המכוננת הראשונה שלו ביובנטוס, עוד לפני שערך אפילו את אימון הבכורה שלו: "במטוס בדרך בחזרה לאיטליה, קלאודיו מרקיזיו הציג את עצמו מולי ואמר לי: 'כדאי שתתכונן, בעונה הבאה אנחנו חוזרים לגמר ליגת האלופות, והפעם נזכה בו!'".
דיבאלה חדור המוטיבציה שוב מצא את עצמו בפתיחה מגומגמת. ב-10 המשחקים הראשונים שלו ביובנטוס, הוא שותף רק ב-6 משחקים, ובעוד יובנטוס חוותה את אחת מפתיחות העונה הגרועות ביותר שלה, נשיאו לשעבר של דיבאלה, זמפאריני, ראה את הנעשה, ולא יכול היה לשבת בשקט: "אלגרי הורס את דיבאלה! אם המצב יימשך כך – עצתי לפאולו היא – עזוב את יובנטוס!".
והפלא ופלא, ברגע שאלגרי השתכנע ונתן לדיבאלה את המפתחות להתקפת יובנטוס, העונה הסתיימה עם קאמבק מהסרטים כל הדרך לאליפות החמישית ברציפות, ולזכייה בגביע השני ברציפות של הביאנקונרי, כאשר "La Joya" (התכשיט בספרדית, או אם תרצו – היהלום), רושם בעונת הבכורה שלו במועדון גדול 23 שערים ו-9 בישולים בכל המסגרות (ממוצע של 1.43 שער/בישול למשחק).
לאחר עונת בכורה חלומית, דיבאלה נכנס לעונה הנוכחית ככוכב הבלתי מעורער של הביאנקונרי ביום שלאחר עזיבתו של פול פוגבה ורף הציפיות עלה. בדומה למסי, שנכנס בסערה לאור הזרקורים ומשך את תשומת לבם של בלמי היריבות, כך גם דיבאלה, כאשר המהירות והדריבל המסחרר שלו מהווים מטרה ומכשול עבור לא מעט שחקנים שלא מספיק מהירים להגיע לכדור בתיקולים, ובמקום זאת הם לוקחים את הרגל של הארגנטינאי הצעיר.
דיבאלה סוחט בממוצע 2 עבירות למשחק (רק חואן קוואדרדו סוחט יותר ממנו במדי יובנטוס). אלא שאם מסי משחק בתפקיד הרבה יותר חופשי ומצליח להשתלב בכל שלב של המשחק של ברצלונה מתוקף היותו ליאו מסי והשחקן שככל הנראה ניחן בכשרון הנדיר בכל הזמנים – דיבאלה חווה העונה קצת יותר מגבלות טקטיות ולעיתים גם קשיי הסתגלות.
בעוד התפקיד הטבעי של דיבאלה הוא כחלוץ שני, אלגרי תרגל את דיבאלה מספר פעמים באגף, אך זה לא צלח והארגנטינאי הלך לאיבוד בכנף. כעת, במערך החדש שאלגרי מיישם ביובנטוס (4-2-3-1), דיבאלה הוא זה שמשחק בעמדה מס' 10, מאחורי החלוץ הבודד, עמיתו לנבחרת, גונסאלו היגוואין.
למעשה, אלגרי לקח את הנמרצות של דיבאלה, המהירות, הדריבל, ראיית המשחק ויכולת המסירה, והחליט לנצל אותם לטובת עזרה לקישור המוגבל של יובה, ויצירת הזדמנויות עבור היגוואין. כשנשאל על תפקידו החדש, ענה: "אני מרגיש שיפור בכל מה שקשור לעזרה לקבוצה. המאמן מבקש ממני לרדת יותר אחורה על מנת לעזור לקשרים. במערך החדש יש המון שחקני התקפה, וזה מצמצם את השטחים הפנויים בהם אני יכול לשחק, לכן עליי לסגת מעט כדי ליצור מצבים או שאמצא שטח פנוי בעצמי כדי שאוכל לשחק".
בהתחלה היה נראה שדיבאלה עדיין לא מוצא את מקומו, כאשר הוא רגיל לעמדה שלו לצד החלוץ הנוסף, כאשר ברקע יש את הכמיהה שלו להיות שחקן מכריע שכובש שערים, אך נראה שאלגרי עובד איתו קשה על הסתגלות למערך החדש: "אלגרי כל הזמן מעיר לי על כך שאסור לי להיתפס בין השורות של מערך היריבה. התחלתי את העונה שעברה בצורה טובה יותר. אני מרגיש מעט חסר בטחון מול השער כעת, אך אני תמיד מנסה לפצות על כך בתרומה לקבוצה, רץ יותר ומנסה לזכות ביותר כדורים בהגנה".
כעת, עם הגישה הקבוצתית וההקרבה למען טובת הכלל, נראה שדיבאלה מצליח להיכנס מחדש לגרוב, ובחודשיים האחרונים, כבש 5 שערים ו-4 בישולים מתוך 14 משחקים בהם שותף (0.64 שער/בישול למשחק). התרומה של דיבאלה ליובנטוס מתבטאת הרבה מעבר לנתונים סטטיסטיים יבשים, כאשר התקפת יובנטוס תלויה בהברקות שלו, והוא מתפקד כחוליה המקשרת בין מיראלם פיאניץ' וסמי חדירה בקישור, לשחקני הכנף (דני אלבס וחואן קוואדרדו מימין, אלכס סנדרו ומריו מנדז'וקיץ' משמאל), וכמובן להיגוואין.
אז ארגנטינאי קטן וצנום משחק בעמדה מס' 10, יש לו רגל שמאל אימתנית, חווה קשיים כילד (היעדר הורמון גדילה במקרה של מסי, מוות מוקדם של אביו של דיבאלה) ובחר לשחק במדי נבחרת ארגנטינה על חשבון נבחרת אחרת. אפילו הביאו לו את דני אלבס, שיעזור לו ויפרה אותו מבחינה התקפית – נראה שהכל שם בשביל שההשוואה בין דיבאלה למסי פשוט תהיה המתבקשת ביותר, אך מסתבר שלא כולם ששים להיסחף לזרם, ובצדק.
לצד ההגבלה הטקטית שחלה על הארגנטינאי של יובנטוס שהוזכרה קודם, שווה לקרוא את דבריו של אוגוסטו די ברטולו, פרשנה של רשת Sky, שניתח: "פאולו דיבאלה דווקא מזכיר לי בסגנון משחקו ובקילר אינסטינקט שלו יותר את קרלוס טבס. הוא בא לידי ביטוי בצורה טובה יותר כחלוץ קלאסי, שמגיח מהאמצע. דיבאלה בלתי צפוי ומהווה סיוט לבלמי היריבה, התנועה שלו ללא כדור היא מחזה בפני עצמו, הלחץ ההתקפי שלו מזכיר מאוד את האפאצ'ה, וכן כמה שהוא קטלני במצבי אחד-על-אחד. הטאץ' שלו מול השער מגיע עוד לפני שלשוער יש הזדמנות להעמיד את עצמו מול הבעיטה".
פקטור נוסף הוא שבעוד מסי כבר בגיל 22 סחף את ברצלונה לטרבל היסטורי – דיבאלה קיבל מעט מאוד הזדמנויות להוכיח עצמו ברמה הבינלאומית, ולכן זוהי כנראה הסיבה בגללה דיבאלה לא נחשב בנשימה אחת על ידי כל אוהד כדורגל נייטרלי או ממוצע יחד עם שאר שחקני ההתקפה הגדולים של היבשת, שלא בצדק.
תוסיפו לזה את העובדה שדיבאלה לא שיחק מעולם בנבחרות הצעירות של ארגנטינה, ורק כעת הוא עושה את צעדיו הראשונים באלביסלסטה, וכן לא היה לצידו כוכב על כמו רונאלדיניו שיעביר לו את הכתר באופן רשמי ובלתי רשמי. בסופו של יום, הדבר החשוב מאוד הוא שדיבאלה הוא רק בן 23, וזו היא בסך הכל עונתו השנייה ביובנטוס וברמות האלו של הכדורגל האירופי.
מדובר בשחקן צעיר ומוכשר, שעובר תהליך מאוד מעניין ומתפתח להיות הכוכב הבלתי מעורער של אחת הקבוצות המפוארות והטובות ביבשת. הכשרון כבר שם, וכך גם הרצון: "חלק מחבריי לקבוצה כבר זכו בליגת האלופות, והדבר שאני הכי רוצה הוא להיות פקטור מכריע בשלבי ההכרעה של ליגת האלופות עם יובנטוס".
דיבאלה עצמו לא נהנה כל כך מההשוואות, כשהוא אמר רק אתמול בראיון: "אנשים צריכים להבין שאני פאולו דיבאלה ולא לאו מסי, ואני רוצה להמשיך ככה. אני מבין את ההשוואות והציפיות ממני מהארגנטינאים, אך איני מעוניין להפוך למסי החדש או מסי של העתיד".
לכן, דווקא עכשיו, ודווקא המשחקים הקרובים מול ברצלונה ומסי יכולים להיות הבמה המושלמת עבורו להתעלות ולתת הופעות טובות שיעזרו לביאנקונרי לעלות לשלב הבא, ולמצב אותו בטופ העולמי לצד שמות גדולים נוספים. השוואות כמו ההשוואה למסי הרסו לא מעט שחקנים מאוד מוכשרים בארגנטינה את הקריירה ואם כבר השוואות וקלישאות – הגיע הזמן לשלוף את הקלישאה החבוטה מכל – והיא שנושא ההשוואות מיותר לגמרי. בואו פשוט נישען אחורה ונהנה מצמיחתו של פאולו דיבאלה, מבלי השוואות ומבלי להיות מסי השני, אלא דיבאלה הראשון.
