אפריל 1986. אינטר מארחת את ריאל מדריד בחצי גמר גביע אופ"א באצטדיון סן סירו ומנצחת 1:3. האיטלקים חוגגים בסיום המשחק ומאמינים שהם במרחק נגיעה מהגמר הגדול. כשחואניטו, מכוכבי ריאל באותה עת, נשאל בסיום לדעתו לגבי הגומלין, הוא אמר באיטלקית מקרטעת את המשפט שכבר נכנס לפנתיאון: "90 דקות בברנבאו הן ארוכות מאוד".
חואניטו ידע על מה הוא מדבר. הוא כבר היה שם בכל כך הרבה מקרים שריאל מדריד ידעה להתגבר על הפסדי חוץ עם קאמבק מפואר בגומלין. ואכן, משחק הגומלין היה סיפור שונה לגמרי. ריאל תקפה בחמת זעם מהדקה הראשונה, כש-90 אלף האוהדים בברנבאו מעודדים בטירוף. היא הובילה 1:3 בסיום 90 דקות סוערות וניצחה 1:5 בהארכה, בזכות צמד שערים של קרלוס סנטייאנה.
הניצחון ההירואי נחשב לאחד הגדולים והמרגשים של ריאל בשנות ה-70 וה-80, כשהקבוצה הפכה למומחית לקאמבקים מפוארים. וחואניטו, הלוחם ללא חת, ששיחק 10 עונות בריאל מדריד, היה הסמל הגדול של אותה תקופה.
המסורת הזו החלה ב-1975, בסיבוב השני של גביע אירופה לאלופות הישן, מול דרבי קאונטי, אלופת אנגליה דאז. דרבי הדהימה כשניצחה 1:4 במשחק הראשון ואף אחד לא נתן סיכוי לריאל בגומלין. אולם זה בדיוק מה שקרה. הקבוצה שבה שיחק אז ויסנטה דל בוסקה הצעיר הצליחה לנצח 1:4 ב-90 דקות ובהארכה סנטיינה קבע 1:5. זה היה הערב שבו החלו בספרד להשתמש במטבע לשון חדש: "רמונטדה". בתרגום מילולי מדובר בעלייה בחזרה במעלה ההר, אבל התרגום האמיתי הרבה יותר פשוט: קאמבק הירואי.
הפעם הבאה שזה קרה הייתה ברבע גמר גביע האלופות ב-1980. היריבה הייתה סלטיק, שניצחה 0:2 בגלאזגו. ריאל התקשתה לפצח את ההגנה הסקוטית בגומלין אבל אז סנטייאנה הבקיע בדקה ה-45, והסכר נפרץ. שטיליקה הגרמני וחואניטו, בדקה ה-86, רשמו מהפך ענק - בדיוק כמו זה שעליו חולמים אוהדי ריאל מדריד מול וולפסבורג, לאחר הפסד בתוצאה זהה במשחק הראשון בחוץ, ובדיוק באותו שלב.
חואניטו המשיך להיות הלב הפועם של ריאל מדריד ברמונטדות הבאות שלה. נובמבר 1984. אנדרלכט מארחת את ריאל מדריד בבריסל בסיבוב השלישי של גביע אופ"א ומביסה אותה 0:3. ריאל נראית גמורה, אבל רק עד שריקת הפתיחה בגומלין בברנבאו. כי כבר אחרי 28 דקות ה"בלאנקוס" הוליכו 0:3. זה נגמר ב-1:6 מוחץ, עם שלושער של אמיליו בוטראגניו וצמד של חורחה ולדאנו. הסיפור חזר על עצמו גם בחצי הגמר של אותה עונה – אחרי הפסד 2:0 לאינטר ריאל מנצחת 0:3 בגומלין, בעונה בה זכתה בגביע.
אבל כנראה שהרמונטדה הגדולה והמדהימה ביותר בהיסטוריה של ריאל מדריד הייתה מול יריבה גרמנית. הסיבוב השלישי של גביע אופ"א ב-1985. בורוסיה מנשנגלדבך, שאותה אימן אז יופ היינקס הצעיר, מביסה את ריאל מדריד 1:5 בתצוגת תכלית קטלנית. מעטים מאוהדי ריאל האמינו אז שלקבוצה שלהם יש סיכוי בגומלין. 90 אלף האוהדים בברנבאו ראו את קבוצתם מוליכה 0:2 בדקה ה-17, מצמד של הכוכב הארגנטיני חורחה ולדאנו. אבל השערים הבאים בוששו לבוא. ואז הגיע הקפטן הוותיק קרלוס סנטייאנה. הוא הבקיע בדקה ה-76, אבל זה עדיין לא הספיק. כשהוא כבש שוב בדקה ה-88, הטירוף באיצטדיון היה מוחלט. את אותה עונה סיימה ריאל עם זכייה בגביע אופ"א, כשהיא מנצחת בגמר בלי קשיים מרובים את פ.צ. קלן, בה שיחק אז הישראלי דויד פיזנטי.
עברו הרבה מאוד שנים מאז אותם ערבי אמצע השבוע הגדולים, אולם אין אוהד של ריאל מדריד שלא גדל על הסיפורים האלה, על הרמונטדות הגדולות, שמסמלות את אופי המועדון ורוח הקבוצה. חואניטו כבר מזמן לא איתנו. הוא נהרג בתאונת דרכים ב-1992 והוא בן 37 בלבד. אבל רוחו ממשיכה לרחף מעל הברנבאו, והאוהדים מעולם לא שכחו אותו. ובכל משחק בדקה השביעית, לזכר החולצה מספר 7 שלו, נשמעת הקריאה המוכרת מהיציעים: "אייה אייה אייה, חואניטו מאראבייה".
נכון, מאז 2002, כשהצליחה להפוך פיגור מול באיירן מינכן לניצחון והעפלה בגומלין לא הצליחה ריאל לעשות רמונטדה אירופית. חמש פעמים ב-14 השנים האחרונות ריאל הפסידה במשחק הראשון בחוץ, ונכשלה בברנבאו. זה קרה לה מול רומא, ליון, באיירן, דורטמונד ובחצי הגמר אשתקד מול יובנטוס. אולם הפעם, מאמינים כולם, זה סוף סוף יקרה. הפעם ריאל מדריד תשחזר את רגעי הקסם של שנות ה-80. רוחו של חאניטו תשרה על האיצטדיון המיתולוגי ועל הקבוצה בלבן, שתרשום עוד פרק מפואר ועוד רמונטדה שתיזכר לשנים רבות.
