סיום משחק חצי גמר ליגת האלופות בסנטיאגו ברנבאו במדריד. שחקני יובנטוס המאושרים רצים לעבר היציע הצפוני באצטדיון, בו מרוכזים כ-4,000 אוהדים איטלקים. השחקנים רצים עם אגרופים קמוצים, חוגגים את העלייה הראשונה של יובה לגמר הצ'מפיונס לאחר 12 שנים, והאוהדים, ממרומי היציע, צועקים להם בחזרה: "אנחנו נוסעים לברלין! אנחנו נוסעים לברלין!".
בתוך חבורת השחקנים המיוזעים על הדשא, היו שלושה שהמילים הללו של האוהדים נגעו להם בלב באופן מיוחד. שלושה שמבחינתם ברלין היא לא עוד עיר. שלושה שברלין מסמלת את הרגע הכי גדול בקריירה שלהם. אולי בחיים שלהם. ג'יאנלואיג'י בופון, אנדראה פירלו ואנדראה ברצאלי היו שם, באצטדיון האולימפי בברלין, ב-9 ביולי 2006, כשנבחרת איטליה הוכתרה כאלופת העולם אחרי הניצחון בפנדלים על צרפת.
ברצאלי, אז בן 25, היה בלם בפאלרמו ונחשב למחליף בנבחרת. וכמו עכשיו, כאשר הוא נקרא לדגל ולהרכב בגמר ליגת האלופות בעקבות הפציעה של ג'ורג'יו קייליני, כך קרה לו גם במונדיאל לפני תשע שנים. הוא שיחק את כל 90 הדקות בניצחון של איטליה ברבע הגמר על אוקראינה, כאשר מרקו מטראצי היה מושעה ואלסנדרו נסטה היה פצוע. בגמר הוא היה על הספסל.
לעומת הבלם, לבופון ולפירלו היה תפקיד הרבה יותר משמעותי בזכייה של איטליה במונדיאל. פירלו, אז בן 27 ובשיא הקריירה שלו במילאן, הגביה את כדור הקרן מימין שאותו נגח מרקו מטראצי לרשת הצרפתית וקבע 1:1. ואז, בדו-קרב הפנדלים, אחרי ההרחקה הבלתי נשכחת של זינדין זידאן, היה זה המאסטרו שקיבל את האחריות להיות הבועט הראשון. הלחץ היה עצום, אבל פירלו, בעל עצבי הברזל, בעט מדויק לרשת של בארטז.
האיטלקים לא החמיצו אף אחת מחמש הבעיטות, ודויד טרזגה, אז שחקנה של יובנטוס, בעט למשקוף וראה את חברו בופון חוגג את ההחמצה שלו. כמה דקות לאחר מכן בעט פאביו גרוסו את הפנדל המנצח וכל איטליה יצאה מדעתה מרוב אושר.
כשנבחרת איטליה יצאה למונדיאל בגרמניה בקיץ 2006 כבר נפתחה החקירה בקשר לשחיתות בכדורגל האיטלקי וכולם ידעו שיובנטוס עלולה להיענש בחומרה, בשל מעללי לוצ'יאנו מוג'י, מנכ"ל הקבוצה. תחת העננה הכבדה הזו היו צריכים חמשת שחקני יובה להתמקד במשימה הלאומית. זה לא היה קל, והפך לקשה עוד יותר כאשר נודע ששחקן הקבוצה ג'אנלוקה פסוטו נפל מהקומה הרביעית של משרדי המועדון, במה שנראה כניסיון התאבדות.
ג'יג'י השתכנע. חודש וחצי אחרי שהניף את גביע העולם באצטדיון בברלין, הוא התייצב למשחק בסיבוב המוקדם של הגביע האיטלקי מול מרטינה פרנקה, קבוצה מהליגה השלישית. "הזיכרון הכי טוב שלי מהסרייה B זה הקהל", כתב בופון באוטוביוגרפיה שלו. "ביובנטוס אתה רגיל שהקהל של היריבה שונא אותך. בעונה ההיא האוהדים היריבים הריעו לי. אני אומר בכנות שהעונה בליגה השנייה הייתה חוויה אדירה".
יובה סיימה את עונת 06/7 כאלופת הסרייה B למרות שממאזנה הופחתו 9 נקודות. בופון, אלסנדרו דל פיירו, דויד טרזגה ופאבל נדבד, שלא נטשו את הקבוצה גם בתקופה הכי קשה בתולדותיה, הפכו לאלילים עוד יותר גדולים מבחינת אוהדי יובה. הנאמנות הזו שווה יותר מכל תואר אליפות.
תשע שנים אחרי שזכה במונדיאל באיצטדיון האולימפי בברלין ושמונה שנים אחרי ששיחק בליגה השנייה מול קבוצות כמו אלבינולפה, מאנטובה וקורטונה, בופון חוזר לבירת גרמניה כדי לשחק בגמר האלופות – ואולי גם לזכות בגביע עם האוזניים הגדולות בפעם הראשונה בקריירה. אחרי העלייה לגמר נשאל בופון לגבי הרגשתו ואמר: "מברלין לסרייה B, ומסרייה B לברלין".
