"ברצלונה של פפ גווארדיולה הייתה סימן דרך בשבילי", חשף תומאס טוכל לפני המפגש הראשון שלו כמאמן בורוסיה דורטמונד נגד באיירן מינכן של המודל לחיקוי שלו. הגרמני דאג לשבח את המאמן ספרדי יותר מפעם אחת במהלך עונתו הראשונה כמאמן השוורצגלבן והודה כי תפיסת העולם שלו בכדורגל מושתתת על בסיס תפיסתו של גווארדיולה. הוא גם נהג להיפגש איתו הרבה בשנת השבתון שלו לפני שהגיע לדורטמונד, עוד כשהספרדי היה מאמן באיירן מינכן.
טוכל הגיע לדורטמונד בעונה שעברה לאחר שהמועדון סיים עונה רעה תחת יורגן קלופ בה לא היוותה פאקטור לאליפות. מטרתו של טוכל הייתה ברורה - להחזיר את הכדורגל השמח שנעלם באותה עונה ולהשיב את הקבוצה למקומה הטבעי בצמרת הליגה הגרמנית. כבר את עונתו הראשונה בחבל הרוהר הוא סיים בהצטיינות ואכן נראה שהוא בדרך להיות "גווארדיולה של דורטמונד".
המאמן שינה את שיטת המשחק של קלופ לזו הדומה יותר לשיטה של פפ, עם מערך 4:1:4:1 המתבסס על החזקת הכדור, שינוי מיקום ומסירות רבות, כאשר השחקנים מפעילים לחץ גבוה ומרוויחים את הכדור במהירות לאחר איבוד. אמנם הקבוצה לא זכתה בתואר, אבל זו הייתה העונה השנייה בטיבה בהיסטוריה של המועדון, לפחות מבחינה סטטיסטית. הצהובים שחורים סיימו במקום השני בליגה עם 78 נקודות, כאשר רק בעונת האליפות ב-2011/12 הם צברו יותר נקודות.
השינוי בא לידי ביטוי גם בפן ההתקפי כאשר הקבוצה כבשה 140 שערים בכל המסגרות, כמעט פי 2 יותר מהעונה שקדמה לה. לצערו של טוכל, אם באיירן מינכן לא הייתה בעונה יוצאת דופן הוא היה מסיים את העונה הראשונה שלו עם האליפות התשיעית של המועדון ואולי גם עם גביע, אותו הפסיד בגמר לבווארים בדו קרב פנדלים אכזרי. צריך לזכור גם שהוא הובס על ידה 5:1 במפגש הליגה ביניהן וספג הדחה כואבת גם מהליגה האירופית מול ליברפול של קלופ. זו הייתה עונת בכורה מלאה בעליות וירידות, אך המאמן זכה לשבחים מכל עבר ואפילו מהמודל לחיקוי שלו פפ, שהמליץ לראשי באיירן מינכן למנות את טוכל כמחליפו על הקווים באליאנץ ארינה.
כמעט שנה חלפה מאז והמצב אפילו לא דומה לזה שהיה בסיום העונה שעברה. השבחים הפכו לביקורות והמחשבות הוורודות לגבי עתידו של המאמן בחבל הרוהר, התחלפו מהר מדי בספקות ותהיות. דורטמונד מדורגת במקום השלישי בליגה, מרחק 13 נקודות מהבווארים ו-11 נקודות פחות ממאזנה בעונה שעברה אחרי 23 מחזורים. היא לא מצליחה לשמור על יציבות וכבר צברה יותר תוצאות תיקו והפסדים מאשר היו לה בכל העונה שעברה. יתרה מכך, היא כבר ספגה את אותה כמות שערים כמו בכל העונה שעברה בליגה.
בזמן שהאליפות כבר לא בהישג יד, מה שנותר לדורטמונד זה הגביע הגרמני וכן, גם ליגת האלופות. אם הקבוצה תצלח את רבע הגמר בגביע המקומי, היא תפגוש את באיירן מינכן של אנצ'לוטי בחצי הגמר ולאור יחסי הכוחות העונה, לשוורצגלבן אין יותר מדי סיבות לאופטימיות וזאת על אף שהצהובים שחורים ניצחו 0:1 במפגש הליגה ביניהן מוקדם יותר העונה.
בליגת האלופות אמנם דורטמונד לא נחשבת לפייבוריטית לזכייה, אבל הציפיות ממנה הן לפחות הגעה לשלבים המאוחרים, בטח כשהיא פוגשת בשמינית הגמר את בנפיקה, יריבה שעל הנייר נחותה ממנה, אך למרות זאת ניצחה אותה 0:1 במשחק הראשון. הגישה בדורטמונד היא שתארים הם לא הכל וכי חשובה גם הדרך. הרי שגם בעונה שעברה הקבוצה לא זכתה באף תואר, אבל הדרך הייתה טובה, אולי טובה מדי כי רף הציפיות קפץ לשחקים.
אז מה בעצם קרה? בקיץ האחרון עזבו שלושה שחקני מפתח (מאטס הומלס, אילקאיי גונדואן והנריק מיקיטריאן) ובמקומם נחתו לא פחות משמונה שחקני רכש צעירים, ביניהם שני שחקנים קצת יותר מנוסים, מריו גצה ואנדרה שורלה. את האחרון טוכל התעקש להחתים, למרות ספקות מצד המנכ"ל, האנס יואכים וואצקה והמנהל המקצועי מיכאל צורק.
בתקופת קלופ, למשל, החלטות בעניין רכש היו מתקבלות רק לאחר הסכמה של כל השלושה. עם טוכל המצב קצת שונה והוויכוח הזה שם אותו במצב של שניים נגד אחד. בנוסף לכך, על פי דיווחים בגרמניה השניים החליטו להחתים את החלוץ הצעיר אלכסנדר איזק בינואר האחרון מבלי להתייעץ עם המאמן. לכולם בדורטמונד היה ברור שהשחקנים הצעירים יתקשו להיכנס במהירות לנעליים הגדולות של אלו שעזבו ובקבוצה תלו הרבה תקוות בצמד שאחראי לשער הניצחון בגביע העולם ב-2014.
לצערה של דורטמונד, המציאות עבור גצה ושורלה לא הייתה ורודה. החזרה של גצה הביתה לא עשתה לו טוב והוא עדיין לא מצליח לחזור לרמה הגבוהה אותה הציג לפני שעזב לבאיירן מינכן, כשחוץ מזה הוא גם סובל מבעיות בריאותיות שעשויות להשפיע על המשך הקריירה שלו. גם שורלה לא מצליח לעמוד בציפיות בינתיים ומלבד הבלחות מדי פעם, הוא לא ממש עוזר לטוכל להוכיח לוואצקה וצורק שהם טעו לגביו.
העומס בחלק ההתקפי הקשה על המאמן בבחירת הרכב. לדוגמא, יש לו 8 או אפילו 9 שחקנים בסגל שמתחרים על 4 מקומות בלבד בחוליה הקדמית. בעקבות כך, בין היתר, הוא הרבה להחליף הרכבים והציב שחקנים לא בעמדות הטבעיות להם. למשל אמרה מור, שמעדיף את האגף הימני, אבל שיחק יותר במהלך העונה הנוכחית בצד שמאל ובמרכז.
כאמור, טוכל אוהב שחקנים וורסטילים היכולים לשנות מיקום תוך כדי המשחק, אבל נראה שהשחקנים שלו בעיקר נפגעו מכך. גם דמבלה ושורלה נפלו קורבונות לשינויי התפקוד ממשחק למשחק, פעם הוא הציב אותם בשמאל, פעם בימין ובפעם במרכז מאחורי החלוץ. השחקן היחיד שטוכל שמר על יציבות לגבי תפקודו בחלק ההתקפי היה פייר אמריק אובמייאנג, שהוכיח בעונה שעברה כי בשפיץ הוא מרגיש הכי בנוח. אגב, ביקורות נשמעו גם כלפי תזמון החילופים של טוכל, כשלכל אלו התווספו פציעות רבות של שחקני מפתח כמו רפאל גריירו, רומן בורקי, סוקרטיס וגצה כמובן.
כל הסיבות האלו הובילו את דורטמונד להיות במרחק 8 נקודות מבאיירן מינכן אחרי 9 מחזורים בלבד (!), פער כמעט בלתי ניתן לצמצום כשמולך ניצבת אלופת גרמניה ב-4 השנים האחרונות. טוכל הבין שהעסק לא עובד והחליט לבצע עוד זעזוע גדול, כשעבר לשחק עם שלושה בלמים, מהלך שבהתחלה דווקא נראה כנכון. הצהובים שחורים ניצחו את המבורג ובאיירן מינכן וכבר צימקו את הפער בפסגה ל-3 נקודות בלבד, אלא שלאחר מכן החלה הצניחה. טוכל חזר לשיטה הקודמת והתוצאה הייתה חד משמעית: שני ניצחונות בלבד בשבעה משחקים. הפער מבאיירן, כפי שהבנתם בעצמכם, רק הלך ותפח מחדש ומהר מאוד הגיעו גם הביקורות בתקשורת.
במשחקים האחרונים טוכל הצליח לשמור על יציבות בהרכב ובמערך. אמנם הוא המשיך בדרך שלו במערך של שלושה בלמים, אבל נראה שהדברים מתחילים להתחבר ולהיראות כמו בעונה שעברה. דורטמונד ניצחה ב-4 מ-5 משחקי הליגה האחרונים, כבשה 14 שערים וספגה 4 בלבד. היא הפסידה, כאמור, 1:0 לבנפיקה במשחק הראשון בשמינית הגמר, אך הייתה עדיפה ורק חוסר מזל מנע ממנה לכבוש לפחות שער חוץ אחד.
החוזה של תומאס טוכל בדורטמונד מסתיים רק בעונה הבאה, אבל כבר בסוף העונה הוא יישב ראשי המועדון לגבי עתידו. השמועות והספקולציות כבר הופרחו לאוויר והמאמן אפילו הוזכר כמועמד להחליף את ארסן ונגר בארסנל. המנכ"ל וואצקה התייחס לנושא בחודש שעבר בראיון לעיתון מקומי בדורטמונד והודיע: "ניפגש עם טוכל בסיום העונה, הוא מאמן יוצא מן הכלל, אבל נצטרך להיפגש ולבדוק האם האסטרטגיות שלנו תואמות. גם בדברים אחרים אנחנו צריכים לעשות תיאום ציפיות וזה נורמלי. אם לא יאריך חוזה בקיץ? הוא לא יישאר".
