כמה שזה היה קרוב, אבל באיצטדיון לואי השני. בסיכום שני המשחקים, הצרפתים הם אלה שעולים בזכות שערי חוץ, אחרי 1:3 באיצטדיון האמירויות במפגש הראשון (3:3 בסיכום).
התותחנים לא הצליחו לעשות היסטוריה ולהפוך לקבוצה הראשונה שהופכת פיגור של שני שערים, במשחק חוץ בגומלין. מה שכן היא עשתה, היא הפכה לקבוצה הראשונה בליגת האלופות שכובשת במונאקו. אם לא הצלה מדהימה של השוער דניאל סובאשיץ' לניסיון של אוליביה ז'ירו, שתי דקות אחרי שארון ראמזי כבש את השער השני, היה נראה מהפך מדהים.
ההדחה האכזרית ממשיכה קו של בארבע השנים האחרונות. ב-2012, היא הייתה רחוקה שער מלמחוק פיגור 4:0 מול מילאן וללכת איתה להארכה, שנה לאחר מכן, היא הייתה במרחק שער אחד כדי להדיח את באיירן מינכן ובעונה שעברה, היא סיימה בתיקו עם הבווארים. ארבע עונות שארסן ונגר ושחקניו מספקים הופעות אמיצות בגומלין, ארבע שנים שאין להם שום דבר מעבר לכך.
אחד האנשים בארסנל שספג את רוב האש על ההפסד למונאקו במשחק הראשון היה ז'ירו. הפעם, הצרפתי הצליח לכבוש, אבל גם שוב רשם החמצות גדולות. נכון, הצרפתי נמצא בכושר מעולה לאחרונה, בעיקר בליגה, אבל אם התותחנים באמת חושבים לעשות את קפיצת המדרגה באירופה, כנראה שהם יצטרכו חלוץ טוב יותר, חלוץ של מאני טיים. גם עם אלכסיס סאנצ'ס, גם עם מסוט אוזיל, נראה שבצפון לונדון פשוט אין איש כזה שיכול לסחוף את הקבוצה עד הסוף גם מבורות עמוקים כאלה.
ואולי בכלל הבעיה מארסנל נמצאת על הקווים. לאורך השנים האחרונות, עולה שוב ושוב השאלה, האם ונגר עדיין האיש המתאים להוביל את התותחנים. המנג'ר שוב הוא איש הכמעט, ולמרות שביצע חילופים התקפיים, כמו ראמזי שהביא לו את השער, יש תחושה שהם נעשו שוב בצורה מאוחרת מדי. בכלל, עד שהוא חשב שקיבל את ההגרלה הנוחה ביותר מבין האפשריות, הצרפתי הבין מאוחר מדי גם את ההתפתחויות בה.
מנגד, . לכו תדעו איפה תיגמר העונה של סגנית אלופת צרפת, שלאורך המשחק הזה, היריבה שלה החזיקה ב-70.75 אחוזים מהזמן בכדור.
