אברם גרנט הוא המאמן הישראלי הגדול ביותר בכל הזמנים. נקודה. בטייק-אוף על דבריו של גיא לוזון לאחר סיום אליפות אירופה עד גיל 21, כשמאמן ישראלי אחר יגיע לגמר ליגת האלופות וגמר אליפות אפריקה, בדוּקים, תתקשרו אליי. גם אם השעה ארבע בבוקר.
אלא שגרנט, מסיבה כזו או אחרת, תמיד סחף אחריו עדת מקטרגים. הכל בזכות הקשרים, האשראם, רומן אברמוביץ'. לא יודע. שתי אליפויות וגביע עם מכבי תל-אביב, שתיים עם מכבי חיפה, אחת עם פרטיזן בלגראד וגמר צ'מפיונס לא הולכים ברגל. גם לא גמר אליפות אפריקה עם קבוצה שאמנם נחשבה טובה, אך אף אחד לא באמת ספר אותה כמועמדת ודאית לזכייה או להגעה לגמר. גם אני העדפתי את הנבחרת של שלמה שרף שנתנה חמישייה לאוסטריה, אך בל נשכח שאותו כדורגל פתוח והתקפי גם גרם לנו לספיגה של חמישייה לאותה אוסטריה, שהודות לצמד של זוהר זה נגמר רק 5:2.
הכל התחיל בעונת 1990/1991. גרנט, אז עוד קראו לו אברהם, זה שהחליף במפתיע של גיורא שפיגל כמאמן, סחף את הפועל פתח-תקווה לעונה חלומית בה נשפה קשות בעורפה של מכבי חיפה של עטר ברקוביץ' ומאמן אחד בשם שלמה שרף. אלא שפתח תקווה שהציגה לעולם את אלון חזן, קיצוני סופה, וצמד חלוצים בדמותם של ניר לוין ודני נראון שכמעט ולא עבר משחק מבלי שמישהו מהם יבקיע שער בנגיחה, הפסידה בשלושה ימים גם את האליפות וגם את הגביע.
באותו גמר מקולל, לאחר ששלושה ימים קודם לכן אבדה האליפות ב-0:0 מול מכבי חיפה כשהשופט חיים ליפקוביץ' פוסל על הדרך שני שערים של יוסי שושני, גיא גת קיבל אדום לפני שהקהל הספיק להתיישב, ולמרות שער יתרון של מני בסון, ברקו תקע את המסמר השלישי בדקה ה-86 והקללה של אברם התחילה. פלא שלימים גרנט יזרוק אותו מהנבחרת מבלי אפילו להרים טלפון?
זה המשיך עם צ'לסי, שעוד לפני הגשם שהרס לאברם את החליפה בגמר במוסקבה, הקבוצה שלו הפסידה בגמר גביע הליגה לטוטנהאם, ואיך אפשר לשכוח את ההחלקה של ג'ון טרי, שאם גרנט רק היה יכול, היה שובר לו את הרגל. ב-2010, אברם שוב מונה למאמן בפרמייר-ליג, כשקיבל לידיו את פורטסמות' בעקבות פתיחת העונה הגרועה בתולדותיה. למרות הקשיים, אברם הצליח להעפיל עם הקבוצה לגמר אך שם, איך נגיד זאת בעדינות, שוב הפסיד.
ועדיין, גרנט הוא מאמן ענק. לא פשוט להחזיק קבוצה מלאת כוכבים. מספיק לראות מה קרה לריאל מדריד שאחרי עידן דל-בוסקה או את מנצ'סטר סיטי של ימינו, שלמרות שלקחה שתי אליפויות בשנתיים האחרונות, משחק האליפות מול ק.פ.ר ב-2012 עושה עוול קשה מנשוא עם משחק השרוכים של בית"ר ובית-שאן, ואם ג'רארד לא מחליק בשנה שעברה, היא מפסידה את האליפות לקבוצה עם תקציב שמעורר גיחוך ליד שלה. בליגת האלופות היא נראית כמו אנדרלכט ביום רע, עם הדחה מול בארסה אשתקד וככל הנראה גם השנה, תיקו בבית מול רומא והפסד לביברס נאתכו. ואם לא ההרחקה של בנעטיה, היא גם מקבלת בראש מול באיירן. זה לא פשוט להחזיק קבוצה עתירת כוכבים, בטח ובטח להגיע עמה להישגים. נדרשת אישיות חזקה ומתוחכמת במיוחד על מנת להשתלט על כל-כל הרבה אגו, ולדעת להציב באופן המדויק ביותר במגרש כל-כך הרבה כשרון. ואת זה פשוט אי אפשר לקחת מאברם.
אז מה יש בו, בגרנט, שמצד אחד סוחף אחריו בקסמו כל-כך בקלות ומצד שני מעורר כל-כך הרבה אנטגוניזם? איך זה שלצד הצלחות חסרות תקדים, ודאי עבור מאמן ישראלי, לא ניתן להתעלם מאותן הכשות נחש ישר בלב בכל פעם שהוא מפסיד תואר? הרבה מאמנים לפניו ורבים אחריו עוד יאבדו אליפויות וגביעים, אבל אצל גרנט זה תמיד בדרמה, תמיד יש סיפור.
החכם בר קפרא, תלמידו של רבי יהודה הנשיא, אומר בתלמוד הבבלי כי 'כל הקורא לאברהם אברם עובר ב'עשה' שנאמר 'והיה שמך אברהם'. לדבריו, מי שמכנה את אברהם בשמו הקודם עובר על צו מפורש של הקדוש ברוך הוא. ידוע שלגרנט כבר מזמן קוראים אברם ולא אברהם. ואולי זה מה שקורה כשאתה מוציא את ה-ה' מהשם שלך בניגוד לאמור בכתובים.
