כשקראתי את הטור שלך על גמר הצ'מפיונס ליג במעריב ביום שני האחרון ("לא לישראלים"), לא יכולתי שלא לשפשף את עיניי בתדהמה. לא האמנתי שהשנה היא שנת 2010 ושאני באמת קורא את הדברים האלה במוסף הספורט של אחד העיתונים המרכזיים בישראל. כל כך זועזעתי, שהחלטתי שאני חייב לשבת ולנסח מכתב תגובה הולם. לא בשמי, גם לא בשם אלפי הישראלים שהשמצת בדבריך, ואפילו לא בשם המועדון הקטלוני אותו אני אוהד ואשר שמחת לאידו בכזו חדווה. החלטתי לכתוב לך, מר רצון, בשם כל אוהדי הכדורגל ההתקפי והיפה באשר הם. להלן ציטוטים נבחרים מטורו של מר רצון, והערותיי בעקבותיהם.
1) כה אמר רצון: "זה היה כדורגל! גמר אירופי קלאסי! קלאסה של כדורגל למביני דבר ועניין. לאניני טעם ומכאן שלא לישראלים! בלי ברצלונה ובלי כל הבלרינות והאינייסטות".
משחק לא רע היה גמר הצ'מפיונס בין אינטר לבאיירן מינכן. אינטר שיחקה בסגנונה ההגנתי הרגיל, תוך יציאה למתפרצות, ואפילו הצליחה לעקוץ פעמיים משני שערים של דייגו מיליטו. קלאסה של כדורגל? על זה עוד אפשר להתווכח. אבל לא לישראלים? סליחה?
אם הבנתי נכון, מר רצון, וודאי התייחסת כאן לעובדה שכמות לא מבוטלת של ישראלים רצתה לראות בגמר את ברצלונה דווקא, הנתפסת על ידי רבים כאן כקבוצה התקפית שמשחקת כדורגל מהנה, ולא את אינטר, המייצגת את הכדורגל הטקטי וההגנתי של מוריניו. אך האם זו באמת גישה ישראלית בלבד? הרי בימים שלפני הגמר, אריאן רובן בכבודו ובעצמו סיפר על סלידתו מהגישה המשמימה של מאמנו לשעבר בצ'לסי, זו הרואה בניצחון את חזות הכל. גם לואיס ואן חאל, מאמן באיירן, הדגיש את ההבדל בינו לבין מוריניו לפני המשחק ביניהם ("לי חשובה גם היכולת"). לא לישראלים או לא להולנדים?
כמובן שהמשפט הכי מזעזע בפסקה הזאת הוא המשפט שמסיים אותה. בלי כל הבלרינות והאינייסטות? סליחה, אבל האם התכוונת לאנדרס אינייסטה, אחד הקשרים היצירתיים הכי טובים בעולם כיום? אינייסטה בעל הטכניקה הפנומנלית? בעל השליטה המדהימה בכדור? בעל ראיית המשחק הכמעט מושלמת? אותו אינייסטה שאולי בשל חסרונו בחצי הגמר מול אינטר הסתפקה ברצלונה בשער אחד בלבד בגומלין והודחה מהמפעל? והאם אלה לא "הבלרינות והאינייסטות" שבגללן אוהדי כדורגל בכלל רוכשים כרטיסים למשחקים? האמן לי, ידידי המורם מעם, אף אחד לא היה אוהב את המשחק הזה אם היו בו רק גליצ'ים של כריסטיאן קיבו ותיקולים של וולטר סמואל. גם לא אתה.
2) "לכדורגל ההתקפי ההוא של גווארדיולה אין עתיד. האמת שאף פעם לא היה לו, אלמלא אותו שופט נורבגי ששדד מצ'לסי ניצחון בחצי גמר הצ'מפיונס בעונה שעברה".
אה, הבנתי! אז עכשיו שופט אחד הוא שאחראי לשלושת התארים של בארסה בעונה שעברה, לתארים הנוספים שגרפה במהלך העונה ולאליפות שוברת השיאים שלה העונה! אפילו ניצחון בגמר מול מנצ'סטר יונייטד ופרגוסון הוא לא משהו שצריך לספור, נכון מר רצון? קלי קלות. הכל נזקף כמובן לזכות טעות שיפוט או שתיים, במשחק אחד בעונה שעברה. כמה בוגר.
3) "זה לא אומר שלכדורגל של ברצלונה אין מקום על הסקאלה הרחבה והידידותית של המשחק. יש ויש. אבל זה אותו כדורגל שרק מועדונים עשירים, עם תקציבי ענק, יכולים להרשות לעצמם לחלום וליישם. החכמה היא להתמודד עם הכדורגל הזה. עם העושר הבלתי נתפש של נשיא ברצלונה לאפורטה. לפתח לכדורגל הזה נוגדנים. להחתים מאמנים כמו לואיס ואן חאל ומוריניו שיידעו כיצד לנטרל את רונאלדו ומסי כדי להגיע אל המטרה. כי גם אם התקציבים של אינטר ובאיירן אינם כה רחוקים מאלה של ברסה או יונייטד, הרי שלפחות בתקופה הנוכחית של שני המועדונים הללו, אין להם את אותם כישרונות נדירים שעומדים לרשות פרגוסון וגווארדיולה. גם לא את הזמן הדרוש".
ראשית, אמרת בשכל. התקציבים של אינטר ובאיירן באמת לא רחוקים כל כך מזה של ברצלונה, משמע גם הן יכולות "לחלום וליישם" לשחק כדורגל כזה. באיירן אפילו ניסתה. אבל מה בדיוק חסר לסגל שכולל את חוליו סאזר, מייקון, זאנטי, לוסיו, סמואל, קמביאסו, קיבו, אטו, באלוטלי, מיליטו, והרשימה עוד ארוכה? הרי עם כל כך הרבה שחקנים בינלאומיים בכירים ומוכשרים, ברור שהבעיה של אינטר היא לא כסף. אינטר לא באה מעמדת נחיתות כה גדולה למפגשים מול בארסה כפי שניסית להציג זאת, וזה בכלל לא המניע לסגנון המשחק ההגנתי שלה. האם זו באמת החוכמה הגדולה, "לפתח נוגדנים" לכדורגל של ברצלונה? נוגדנים? אתה שומע את מה שאתה אומר?
כדורגל התקפי הוא לא מחלה! רונאלדו ומסי הם לא וירוסים שצריך לנטרל, הם גאוני משחק שבזכותם למשחק הזה בכלל יש זכות קיום. במקום לחשוב איך מנטרלים את מסי, היגיון בריא היה חושב על איך לקחת שחקן כמו מאריו באלוטלי – אולי הכישרון האיטלקי הגדול ביותר היום, יחד עם ג'יובינקו מיובנטוס – ולפתח אותו לשחקן בסדר הגודל הזה. ואגב, אם תרצה להיות מדיוק יותר, כדאי לציין שלא מוריניו ולא ואן חאל היו צריכים לעצור את רונאלדו השנה. פשוט מאוד - אף אחד מהם בכלל לא התמודד נגדו.
ואגב אחרון – לא ברור בכלל איך הכנסת גם את מנצ'סטר יונייטד למשוואה. אילו "כישרונות נדירים" בדיוק עומדים לזכות פרגוסון, שמועדונו ערך סוג של מכירת חיסול רק בעונה שעברה? הכישרון הכי גדול של פרגי הוא הרי הכישרון שלו לקחת אסופת שחקנים בינוניים ולגבש מהם קבוצה, בכל עונה ועונה מחדש. לא, מר רצון, גם את זה לא קונים בכסף.
4) "ואן חאל ומוריניו הם שני מאמנים רציניים ושיטתיים. כאלה שהבינו שאת הכדורגל הפילנתרופי משחקים בפלייסטיישן ומדברים עליו אך ורק במדינה אחת, מזרח תיכונית".
שוב אתה חוזר על אותה השטות, כאילו כדורגל התקפי הוא המצאה ישראלית. האם רק כאן במזרח התיכון התלהבו מברצלונה בעונה שעברה? האם רק כאן סבלו וקיטרו על נבחרות כמו יוון ביורו 2004? ובכלל, האם גווארדיולה הוא לא מאמן רציני ושיטתי? תתפלא, אבל ה-4-3-3 של בארסה – זה שכל ילד במחלקת נערים ד' שם יודע לדקלם מתוך שינה באמצע הלילה – הוא שיטה רצינית לא פחות מכל שיטה של ואן חאל או מוריניו, גם אם החלוצים בה אשכרה משחקים קרוב לשער.
5) "מסכן אטו. באמת רחמים על החלוץ הקמרוני שנאלץ להשקיע הרבה ממרצו ומכוחותיו בסגירה לאורך הקו הימני. בבית-הספר למאמנים של מכון וינגייט, אותו מכון שהוציא מבין כותליו את גאוני הכדורגל של דורנו, כנראה שלא שמעו על חלוץ שלא רק מבין את חשיבות המגננה אלא שהוא חלק בלתי נפרד ממנה".
תקן אותי, מר רצון, אבל חלוץ שהוא חלק בלתי נפרד מהמגננה נקרא מגן. מקסימום קשר. יש סיבה שיש חלוצים בכדורגל. הם משחקים קרוב לשער כי משם קל יותר לכבוש שערים – כן, לכבוש שערים, המטרה של המשחק הזה, אם אתה עוד מצליח לזכור. במקום להוציא את תסכוליך הפרטיים ולהשתלח במכון וינגייט על לא עוול בכפו, הצץ בחוקת המשחק. תופתע לגלות שכדי לנצח, קבוצה צריכה להבקיע.
6) "כל העולם מדבר על המשחק הגדול של רובן. נכון. אבל זה בדיוק מה שמוריניו צפה ואף רצה. לאפשר לרובן לקבל כדור באגף ימין וכמה שיותר. לאפשר לו את קבלת הכדור ולאחר מכן לסגור אותו וללחוץ אותו. עם כמה שיותר שחקנים שסגרו אלכסונית, קדימה ולאחור... מה הרוויח מכך מוריניו? הבנה וידיעה שהאגף השמאלי יהיה שומם... לבאיירן, להוציא את רובן, יש שחקנים נהדרים, אבל אין לה עוד שחקנים כמוהו שיכולים לעשות את ההבדל".
כמובן ששכחת שחקן נוסף של באיירן, מר רצון, אחד שנותר מחוץ לקווים בשל גחמה הזויה של אופ"א – פרנק ריברי שמו. לבאיירן יש בדיוק את אותו שחקן שיכול היה לעשות את ההבדל ב-"אגף השמאלי השומם" לדבריך, אך אופ"א לא נתנה לו לשחק.
7) "אם אינטר זכתה בצ'מפיונס למרות הנסיגה ברמה של הליגה האיטלקית בשנים האחרונות, מה הדבר אומר על הרמה של הליגות באנגליה ובספרד? שלא כדאי לכם להאמין למי שאתם שומעים ולמה שאתם רואים".
מדברים אלה, מר רצון, אני מבין שאתה טוען שגם הירידה ברמה של הכדורגל האיטלקי היא מיתוס מבית היוצר של התקשורת הישראלית. אלא ששוב, אל תיתן לעובדות להפריע לך. פרט לאינטר, בוא ניזכר ביחד מה עשו יתר הקבוצות האיטלקיות באירופה.
יובנטוס? לא עברה את שלב הבתים בצ'מפיונס, ואז קיבלה בראש מפולהאם, הקבוצה הקטנה מלונדון (שים לב, לונדון זה באנגליה). מילאן שלך? קיבלה בראש ממנצ'סטר יונייטד בשמינית הגמר. פיורנטינה אמנם הצליחה מעל למשוער, אך גם היא נכנעה לבאיירן בשמינית הגמר של ליגת האלופות. בליגה האירופית, רומא (מקום שני באיטליה) הודחה על ידי פנאתינייקוס (מי?) בשלב הנוק אאוט. גנואה ולאציו אפילו לא עברו את שלב הבתים (שלהזכירך, קבוצה אחת קטנה מתל אביב דווקא כן עברה). אז מה, מר רצון, לא כדאי לך להתחיל להאמין למה שאתה רואה?