ניר קלינגר לא אמור היה להיות הערב על הקווים בדרבי, לא לאמן קבוצת תחתית ולא לחטוף בכל שבת קללות. אחרי האליפות עם מכבי תל אביב ב-2003, סגנות רק שנה לאחר מכן וקמפיין נהדר בליגת האלופות ב-2004/5 עם קינוח של זכיה בגביע המדינה, הדרך של המאמן הכריזמטי והצעיר עפה למעלה. אבל המציאות הייתה חזקה מהכל, ומה לא עבר עליו ב-7 השנים האחרונות - שהביא אותו להגיע לדרבי עם הפועל חיפה, במקום האחרון, רק עם שבע נקודות וניצחון ליגה בודד באחד עשר מחזורים.
זה התקלקל במספר החלטות, כאשר עונת הגלאקטיקוס בה החזיר את אבי נמני סימנה את תחילת הפאנצ'ר. ממאמן עם עקרונות ודרך, זה היה נראה כאילו קלינגר מקבל תכתיבים ונכפה עליו לבנות קבוצת גלאקטיקוס, עם ים של אגו, ואפס רצון לתרום. הפרידה, כזכור, הגיע מהר.
בצומת הדרכים הזה הוא פנה לקפריסין, נעלם אל האלמוניות שבאי השכן וצנח בפראלמיני, קבוצה קטנה עימה סיים במקום החמישי בעונתו הראשונה באי. לאחר מכן הוא ערך סיבוב בקבוצות דרג הביניים בקפריסין. התחנה השניה הייתה אא"ק לרנקה (כיום קבוצתו של רן בן שמעון), שם סיים שוב בהצלחה, במקום הרביעי, אך עזב. היעד השלישי היה פאפוס. מקום יפה לנופש, אבל בלי יותר מדי כדורגל. משם הוא נחת ב-א.א.ל לימאסול, ממנה פוטר, והתחנה החמישית הייתה ניאה סלאמינה עימה ירד ליגה.
ואחרי המסע בחו"ל, קלינגר מצא את עצמו שוב באותו צומת מקולל, בו ביצע פניית פרסה לישראל וחזר לתודעה דרך הפועל באר שבע. העונה ראשונה עוד הייתה סבירה יחסית והסתיימה בהעפלה על הקשקש לפלייאוף האמצעי, אך זו שלאחר מכן הייתה קטסטרופה וכללה התפטרות בשידור חי במחזור השביעי, דווקא לאחר שקטע עם ניצחון רצף של שישה הפסדים רצופים. ההמשך של אותה עונה היה שחור והסתיים שוב בפיטורין, ושוב בקפריסין. וכן, שוב בפראלמיני. הסיבה מבחינתו של קלינגר הייתה יחס השופטים בקפריסין והרצון לזעזע את האי בהתפטרותו. האי, עד כה לפחות, לא הזדעזע.
נחזור לחיפה. יואב כץ רצה מאמן מנוסה בליגת העל שייקח את המפתחות לשנים הקרובות. קלינגר ענה, מבחינתו, על הקריטריון. במסגרת תקציב של 17.5 מיליון שקלים, הגיעו מהראן לאלה, פביאן סטולר, גיא צרפתי, דושאן ברקוביץ' ודנילו ניקוליץ'. וחשוב מכל, למעט חנן ממן, הצליח המאמן להשאיר בכרמל את כל שחקני הבית, וביניהם גל אראל, רן אבוקרט, הישאם כיוואן, אושרי רואש וכמובן יובל אבידור.
התחיל טוב, המשיך נורא
ההתחלה, כמו בכל סיפור, הייתה נהדרת, ועל זה מעידים אנשים בכל מקום בו אימן קלינגר. מחנה האימונים בפולין, לדוגמה, הייתה באווירה נעימה עם כדורגל טוב. "השחקנים התחברו, שיחקנו טוב, וקלינגר זרם איתנו. הייתה הרגשה שאנחנו יוצאים לכיוון אחר, חיובי, אבל כשחזרנו לארץ דברים השתנו. הקבוצה התחילה לזייף בליגה מהמחזור הראשון", מספר שחקן בקבוצה. "התחיל לחץ, שיחקנו נסוג. שחקני ההתקפה עשו הגנה בלי הפסקה ונוצרה מתיחות. גם שיטת המשחק לא התאימה".
אותו לחץ גרם לאסיפת שחקנים מפורסמת שהביאה את הדרמה בין המאמן לשחקנים לשיא. דווקא מי שנחשב למאמן של שחקנים, שגם בבאר שבע היה נערץ על חניכיו, שבר את הכלים עם. "אתם לא מסתכלים על עצמכם? איך זה שכל כך הרבה מאמנים התחלפו פה? ניצן שירזי, שלומי דורה. מה, רק הם היו הבעיה? מה איתכם? איפה אתם בתמונה?".
בדרמה טלוויזיונית זה היה פרק שמביא רייטינג שיא, בקבוצת כדורגל זה קוראים לזה משבר אמון בין המאמן לשחקנים. מייד החלו 'סדרות חינוך' כמו זו יובל אבידור שכללה שיחה קשה מאוד וגם יוסי דורה ורן אבוקרט עברו שטיפה.
'מאמן השחקנים' היה על סף איבוד חדר ההלבשה. "ניר ישיר וכנה ברמות שלא ניתן להאמין ומאוד קשה להבין את זה בהתחלה", סיפר אחד השחקנים. "הוא אומר הכל בגובה העיניים, לא מתנשא עלינו, למרות שלפעמים זה נראה כך. את מה שהוא חושב עליך הוא אומר לך בפנים. שמענו ממנו דברים לא פשוטים בשיחות ומאוד נפגענו. אחר כך למדנו שזה ניר, לטוב או לרע. הוא בחיים לא ילכלך עליך. יש בו משהו שעושה ממנו גבר אמיתי".
המהפך?
אותו קו קטן בין פיצוץ מוחלט מול השחקנים לבניית אמון מחודש עבד הפעם לטובת המאמן. "הוא אפילו ישב לצהריים עם מספר שחקנים בכירים בקבוצה, שלח אסאמסים כדי שבזמן משחק בטלוויזיה ייראו איך שחקנים אחרים עובדים. הוא אפילו שינה את השיטה והחל לשחק 4-4-2, שהשחקנים מאוד רצו. בשבת מול עכו זה כבר נראה יותר טוב".
גם בבאר שבע מספרים על שינוי תוך כדי תנועה, רק שהתוצאה הייתה שלילית. "ניר הוא גבר. היה עצוב לשחקנים כשעזב, הם התקשרו אליו וביקשו שיחזור בו". כלפי חוץ, קלינגר נראה חזק אבל גם לו יש רגעי שבירה, כמו זה של העונה שעברה. העונה, הליבידו נרגע ונראה שיש פחות אמוציות ויותר רציונל. באחת האסיפות האחרונות הוא אמר:" אני נשאר כאן עד הסוף, לא עוזב אתכם ולא מרים ידיים. הייתי פייטר כשחקן וכך גם עכשיו".
אז איפה הוא טעה ומה ישתנה?
אז אם תחושת 'הביחד' היא חלק מדרך העבודה של קלינגר, איך ייתכן שתוך שנתיים הוא הגיע למצב הנוכחי בחיפה ולאדמה החרוכה שהשאיר בבאר שבע? פעם זו בחירת שחקנים לא נכונה, פעם זו ההיצמדות לדרך וחוסר היכולת לשנות. אחד הגורמים בבאר שבע מסביר: "היה ברור שהקבוצה שניר בנה שנה שעברה בבאר שבע לא מספיק טובה. כולנו ידענו את זה, אבל הוא בחר להתעלם. לפעמים זה נראה שכשיש עליו לחץ הוא לוקח הכל על עצמו, לא משתף וממשיך בדרך אחת עד שיעצרו אותו או עד שהוא יעשה סטופ. גם בהפועל חיפה נבנתה קבוצה לא מאוזנת עם הרבה טעויות, ולא ברור אם ניר מבין את זה".
יואב כץ מסתכל על המכלול רק דרך הצד החיובי והמשקפיים הוורודות שלו ולא מצטער לרגע על המינוי: "לקחתי את ניר כי הוא ווינר אמיתי. כזה הוא היה כשחקן - גם בנבחרת וגם בקבוצות בהן שיחק. עשינו קירוב לבבות בין ניר לחלק מהשחקנים ולדעתי זה עזר. אין ספק שנעשו טעויות בבניית הקבוצה. אני לא מאמין שנפסיד בדרבי, אבל גם אם ניר יישאר, אני מסתכל לטווח ארוך ולא לטווח קצר."
אז איזה צד בניר קלינגר נראה הערב? ניצחון, וזה יהיה קלינגר הפייטר, האמוציונאלי והמתנשא. הלוחם הגדול שהוא היה עוד בימיו כשחקן. הפסד, וזה יהיה ניר הרציונאלי, ששוב, ידבר מהראש ולא מהבטן. התפטרות בשידור חי אולי לא תבוא שוב, אבל עשויה להגיע. מתישהו. עושה רושם, שהדרבי הוא תמרור הכניסה לאחד הצמתים הכי קריטיים בקריירה של המאמן.
