בעוד מספר ימים אלירן עטר יחגוג את יום הולדתו ה-26. בסך הכל די צעיר, אבל כמה שהוא הספיק לעבור. אחרי הצמד שכבש ב-0:4 המהדהד בדרבי, ובעיצומה של הדהרה הצהובה אל עבר האליפות, חלוץ מכבי תל אביב, שידוע בסירובו העיקש להתראיין בדרך כלל, החליט לשבור שתיקה. ונחשו מה? המתנה למוצא פיו היתה שווה כל רגע.
בראיון נדיר ביותר, עטר מדבר על הכל: על ההתמודדות עם הכתם שבעברו, על חלקו בהעזבתו של יצחקי, על השינוי הגדול שעובר עליו וגם על חייו האישיים. אוהדי מכבי תל אביב יגמעו כל מילה בשקיקה, זה ברור, אבל יודעים מה? כל חובבי הכדורגל הישראלי, ולא משנה איזו קבוצה הם אוהדים, זכו כאן לתיעוד מיוחד ואמיתי של אחת הדמויות היותר מעניינות בביצה המקומית.
אז מה הביא אותו לשבור שתיקה?
כל מי שחושב שהראיון הזה מגיע בגלל הצמד בדרבי - צודק. אבל רגע, זה לא מה שאתם חושבים. רשות הדיבור לעטר: "כשעמדתי על 14 שערים, ג'ורדי לקח אותי לשיחה ואמר לי שאנשים רוצים להכיר אותי ושהוא חושב שכדאי שאתחיל להתראיין. חשבתי לעצמי שאצליח לנפנף אותו, והבטחתי לו שאם אגיע ל-20 שערים - אדבר. הוא אמר לי ''תזכור, זו מילה''. אחרי הדרבי הוא אפילו לא רצה ללחוץ לי יד, אלא רק להזכיר לי שהגעתי ל-20 שערים. אם לא ההתערבות, לא הייתי מתראיין היום, כי טוב לי בשקט שלי".
הכתם על הקריירה
"משה דמאיו וחזי מגן אמרו לי פעם שהלילה ההוא יילך איתי עד סוף הקריירה", הוא מסביר. "אבל שאלו יהיו הצרות שלי''. אז איך הוא מתמודד עם ההקנטות? עטר עונה בכנות: "עד לפני שנה, הייתי נפגע ולוקח את זה קשה. הייתי מסתכל ליציע לחפש מי מקלל אותי. אבל אז היו לי שיחות עם הפסיכולוג של קבוצה והוא נתן לי כלים להתמודד עם זה ולהתעלם. מאז השיחות איתו אני פשוט לא שומע את הקללות. פעם, רק במשחקים טובים הייתי מתעלם, אך למדתי להפריד גם בטוב וגם ברע, ולא ליצור קשר עין".
"ויש את החלק השני של העניין, שהוא בנבחרת". עטר עוצר ולוקח נשימה ארוכה. "אני מייצג את המדינה כשאני בנבחרת. מול פינלנד, אני עולה לחימום, ומתוך 2,000 ביציע שמעתי אולי 500 איש שרים לי. זה לא נעים. אני מייצג אותכם, ואתם מקללים אותי? למה? הסתכלתי על שכטר והרגשתי ממש רע, נפגעתי באמת. איתי הלך לצעוק עליהם שיפסיקו, ופתאום אני רואה שאלו ילדים בני 10. אני לא כועס עליהם, כי הם לומדים מהמבוגרים, אבל המבוגרים שעמדו לידם לא אמרו להם כלום. זה העליב אותי".
"קטטה במועדון? שיכתבו עליי מה שרוצים"
עטר מודע לכך שהשינוי הגדול שעבר הוא זה שהביא לו את הפירות. "הבנתי שכשרון זה לא הכל וזה לא יביא אותך לשום מקום אם לא תוסיף לזה השקעה ועבודה קשה. התבגרתי ואני חושב ששמים לב לזה. פעם היו נותנים לי הוראות, וישר הייתי מטיל ספק ושואל שאלות. הבנתי שהוראות צריך לבצע, ולבצע בחיוך. היה משחק שבו כבשתי צמד והרגשתי חם, אבל הוציאו אותי בדקה ה-60. ירדתי עם פרצוף עקום, אך אז הבנתי שזה בא כי בצוות ידעו שצריך להשאיר אותי רעב. אנוכיות? בתור חלוץ, אתה חייב להיות אנוכי. רק כשאתה מחמיץ שואלים למה לא מסרת. השנה אני יותר מפרגן וזה מרגיש מצויין, כי בסופו של דבר אתה מקבל בחזרה.
בנוגע לכותרות שהוא מושך, החלוץ מסרב להתרגש: "ג'ורדי דיבר איתי על מקרה שהיה לי לא מזמן, כשכתבו שהייתי מעורב בקטטה במועדון. סיפרתי לו בדיוק מה קרה - ומעולם לא תמכו בי כך. הוא אמר לי ''אני מאחוריך במאה אחוז, אל תדאג''. מה באמת קרה שם? שום דבר. בתקשורת כותבים מה שרוצים, אני לא נכנס לזה, שיכתבו. אני מתעסק רק בכדורגל ושום דבר לא יכול להזיז אותי מהדרך שבה אני הולך. אני מקווה שגם הראיונות הללו לא יזיזו אותי".
על איוניר, יצחקי והסיכוי לשחק בבארסה
"אני מתרכז בהצלחה של הקבוצה, ואם על הדרך אהיה מלך השערים, זה יהיה רק בונוס", הוא מתעקש, וקשה שלא להאמין לו. "אירופה? אני מרגיש בשל, אבל עוד מוקדם. אם אצא לחו"ל, זה יהיה רק למקום טוב, ולא בכל מחיר. אני חושב על גרמניה, צרפת. החלום שלי הוא ספרד. לשחק מול בארסה או ריאל יהיה חוויה. למה מול? כי להגיע לשחק בשורותיהן כנראה יהיה קצת בעיה..", הוא צוחק.
אבל עטר נהיה רציני כשהוא נשאל על תקופת פיטוריו של מוטי איוניר, ועל העזבתו של ברק יצחקי בקיץ. "לא אכנס למה שהיה שם, זה היסטוריה. רק אומר שברק חסר לי מאוד. אחרי כל משחק, לא חשוב אם זה הפסד או נצחון, אני יושב וחושב 'איך הוא לא איתי'. היה לי קשה כשהוא עזב, וכשזה קרה, הבנתי שזה יכול לקרות לכל אחד. להבין את הצעד? אני לא נכנס לשיקולים של ג'ורדי. יצחקי חבר שלי וחסר לי, אבל לא תפקידי לנתח את מה שהיה אז".
"כוכב? אני? אפילו לא קרוב"
האם שמעתם פעם על שחקן שלא מסוגל לשבת לראות משחק? לפחות עבורנו, זו הפעם הראשונה. "אני לא רואה כדורגל", אומר עטר, "רק לאחרונה התחלתי. ראיתי את ברצלונה מנצחת 1:6 ודי נהנתי. אני לא רואה טלויזיה הרבה, לפעמים רק צופה בסנוקר לפני השינה. משחקים ושערים שלי אני אף פעם לא רואה. אם אני זוכר איך הבקעתי אותם על המגרש, אז בשביל מה?"
כשעטר נזכר בשער המספרת ההוא שכבש מדי בני יהודה, הוא מצטנע: "הסיטאוציה ההיא - זה לא בשבילי. חליפה, מצלמות, ראיונות, זה לא אני. 90 דקות פעם בשבוע שיראו אותי בטלויזיה - זה מספיק. כוכב? מה פתאום, אני לא כוכב, אפילו לא קרוב. יש לי חברה והיא חלק בלתי נפרד מההצלחה שלי. ניקח הכל לאט לאט ואולי גם אחשוב על ילדים, אבל קודם חשוב להתחתתן".
לסיכום, נראה שחלוץ מכבי תל אביב היה מעדיף להישאר בשתיקתו ולעשות לביתו. אבל למרות הכל, גם הוא מבין שבסיטואציה כפי שהיתה עד הראיון הזה, פשוט לא מכירים אותו וקל להדביק לו תדמית שונה: "למדתי שתדמית היא דבר שקשה עד בלתי אפשרי לשנות. אני מקווה שהראיון הזה יזיז משהו, ולמרות שאני לא מאמין שבזכות זה אוהדי הקבוצות האחרות יפסיקו לקלל אותי, אולי לפחות בנבחרת זה ייפסק".
