"גאון לופא קדוש, גאון בכדורגל". במילים אלה בחר יורם ארבל לתאר את שער הניצחון של הפועל באר שבע בדקה ה-120 על בית"ר ירושלים בסיבוב ח' של גביע המדינה בשנת 2001. ובאמת, לא הייתה דרך טובה יותר לתאר עד כמה האיש היה יחיד בדורו. קל להספיד ולתת כבוד לבן אדם אחרי שהוא הולך לעולמו אבל לופא היה איש של כבוד במשך כל ימי חייו. תמיד ידע להסתכל לכולם בעיניים ולתת לכולם יחס של שווה בין שווים. מהאוהד הבודד, ועד הבעלים, השחקנים והצוות המקצועי.
הקשר בין לופא קדוש להפועל באר שבע החל בשלהי 2001 עם התפטרותו של שלמה שרף. לופא היה מאצ'ו ששינה בנגב סדרי עולם. הוא לקח קבוצת כדורגל של 6 שחקנים מקומיים, אופיר חיים ועוד שלושה זרים שכבר היו במועדון, והפך אותה בתוך שנתיים לקבוצה שלדעתי ולדעת רבים מאוהדי הקבוצה הייתה לקבוצה הכי מרגשת של ב"ש בדור הנוכחי.
כך, אחרי כמה שנים בהן בכל כמה חודשים היה מתחלף מאמן, לופא החזיק בב"ש שנתיים וחצי (באותם ימים זה היה שווה ערך לעשר שנים בכל מועדון אחר). הוא האיש שהחזיר את העוצמה למועדון. החל משיקום המועדון שדשדש בליגה הלאומית , דרך עליית ליגה בסטייל, ועד התבססות בצמרת שכללה הגעה לגמר גביע המדינה תוך תצוגות כדורגל מול אריות הליגה. אם ניקח אוהדי הקבוצה שנולדו בשנות ה-80, ניתן לספור על כף יד אחת את ההישגים ואת רגעי האושר שהקבוצה נתנה להם מלבד הגביע ב-1997. אותם אנשים חזרו להתחבר לקבוצה וזכו לראות כדורגל התקפי ואיכותי רק בתקופתו של לופא קדוש. כולם ידעו שלא משנה מה תהיה התוצאה, הכדורגל יהיה התקפי ומהיר ויהיה משחק מהנה.
לופא קדוש והפועל באר שבע מוזכרים באופן אוטומטי באותה הנשימה. זה נכון שהוא היה גדול שוערי הכח רמת גן ולקח אותם לזכייה היסטורית בגביע המדינה, אולם בבאר שבע זה היה משהו אחר. השנים בהן הוא אימן היו לשנים הטובות ביותר של הקבוצה בשני העשורים האחרונים ולכן החיבור בין לופא לב"ש ייזכר לנצח. עם כובע קסקט, מעיל של קאפה וחפיסת סיגריות. עם שקט נפשי וחצי חיוך כדי שחלילה הקשיחות, הפאסון, והדאגה האבהית לשחקנים כאילו היו בניו לא ייעלמו לו.
ובאמת, לופא היה האבא. יקיר הקהל והעיר. לופא זה הפועל ב"ש והפועל ב"ש זה לופא. לכן, לא היה ראוי ממנו להקיף את וסרמיל לפני כחודש בטקס ההוקרה, כשהיום כבר ניתן לומר שזה היה טקס הפרידה ממנו. זו בעצם הייתה הקפת האליפות של השועל הותיק, שכן אם נהפוך את שמו נקבל את המילה אלוף. מותו של לופא, האורים והתומים של מאמני הליגה מסמל את הסיום הסופי של ימי התום בכדורגל הישראלי, ימים יפים שספק אם יחזרו שוב. התשוקה והאהבה למשחק, יחד עם התמימות והחום שהיו מנת חלקו גרמו ללופא להיות עבור אוהדי ב"ש יחיד בדורו. איך נכתב בשיר העליית ליגה באותה עונה : "תודה לך קדוש, אנחנו שוב חיים". נוח על משכבך בשלום.
