אם בסיבוב הראשון המאבק בין אשדוד למכבי ת"א היה מאבק של צמרת, בחודשים האחרונים נוצר פער עצום בין הצהובים ליריבה מעיר הנמל. החבורה של אוסקר הגיעה מעמדת עדיפות ברורה ואחרי ה-0:5 על הפועל ב"ש גם עם הרבה מאוד ביטחון. אשדוד מצידה הציגה מומנטום שלילי וצלילה גדולה, כך שיחסי הכוחות הצביעו בבירור על עדיפות לטובת מכבי ת"א.
על המגרש עצמו הדברים נראו אחרת לגמרי. אחרי התקופה הרעה, אשדוד שאפה לתקן את הרושם דווקא במשחק מול מכבי ת"א, זו שטוענת לכתר. ראינו קבוצה מאוד מאורגנת בהגנה, כאשר בעיקר בלט יא יא פטי. הבלם הנהדר גם כבש שער אבל לא בגלל זה הוא הצטיין. הוא שיחק תפקיד מפתח בארגון המשחק וההנהגה בחלק האחורי. מי שהיה צריך הוכחה לחשיבותו של דוד רביבו קיבל תשובה מוחצת וגם הקשר היה בין המצטיינים. כל כוונה לשחרר אותו, אם היתה כזו, נראית היום באור שונה לגמרי. רביבו חיוני לאשדוד והמשחק הזה רק הדגיש זאת.
מנגד, למכבי ת"א נפסל שער בטוח, כאשר גם הגול שאשדוד הבקיעה היה מנבדל כך שמכבי קופחה פעמיים. בסופו של דבר הקוון הטעה את השופט ובשני המקרים הצהובים נפגעו. השאלה היא איפה היו שופטי הרחבה או הקוונים. הם אלה שלא עשו את התפקיד שלהם.
חוץ מזה, לא ברור לי מדוע אוסקר הציב את אלירן עטר מצד ימין לא מצד שמאל, שם הוא הצטיין בתקופה אחרונה. לא ברורה ההתעקשות הזו וכתוצאה מכך התרומה של עטר היתה פחות טובה. הפעם גם לא כל כך אהבתי את החילופים של אוסקר. הוא תמיד מחליף שחקנים באותם העמדות, לא לוקח סיכונים ולא עוזר לקבוצה שלו לנצח. בקיצור, חילופים בלי מעוף.
מכבי מקבלת הרבה תשבוחות על היציבות והיכולת, אבל אם מסתכלים על הרקורד שלה מגלים שמדובר בהפסד החוץ רביעי שלה ומשחק רביעי רצוף ללא ניצחון בחוץ. הצהובים הפסידו כבר חמישה משחקים וזה אומר הרבה על קבוצה ששואפת לאליפות. מכבי גם לא ניצחה עד כה את הקבוצות שנחשבות לקבוצות צמרת. כשיגיע שלב הפלייאוף, אם היא לא תנצח את המשחקים האלה, היא פשוט לא תזכה באליפות.
ב"ש ממשיכה להישאר בטווח של בין הצלחה לכישלון. אם היא תגמור בפלייאוף העליון העונה שלה תקבל כיוון חיובי והניצחון על ק"ש היה מאוד חשוב, קודם כל כדי לא להמשיך במסלול לעבר שנת בלהות. אם היא לא היתה מנצחת גם את המשחק הזה, זה היה יותר מדי. ב"ש יכולה להיות מרוצה מזה שהיא חזרה לנצח, אבל הבעיה המשמעותית שלה עדיין לא נפתרה. לאלישע לוי עדיין אין חלוץ שיתרגם את הפעולות של החלק ההתקפי לשערים. בצד השני, קרית שמונה הגיעה בלי רוח, בלי התלהבות ובלי מוטיבציה. היא רחוקה מלהזכיר את התקופה הטובה שלה והיא שוב נראתה רע מאוד. יחד עם זאת המחצית השניה היתה מעט יותר טובה, כאשר ב"ש בעיקר ניסתה לשמור על היתרון. לקבוצה עם שאיפות כמו של האלופה, זה פשוט לא מספיק.
ומילה על המשחק בין הפועל ת"א לבית"ר ירושלים. ממש לא בפעם הראשונה לאורך ההיסטוריה השתיים נפגשות בדיוק ערב הבחירות למאבק בין נציגת הצד השמאלי של המפה הפוליטית, זה שפעם נקרא המערך, לבין נציגת המחנה הלאומי. על פי רוב במשחקים מהסוג הזה הפועל ת"א היתה זו שחייכה, לכן הפעם אני הולך עם האדומים, שלדעתי ייצאו עם 3 הנקודות מהמשחק הזה.
