אמיר עגייב ראה אמש (ראשון) את חברו רפי דהן נפגע בברוטאליות על ידי קשר מכבי חיפה רובן ראיוס, ולא שלט בעצביו שלו. זמן קצר אחרי העבירה הקשה, שגרמה לנזק גדול לרגלו של שחקן בני יהודה, עגייב הגיב בצורה חריפה, יש יאמרו גם מכוערת למדי, וכתב ברשת החברתית: אני מאחל לראיוס את כל הרע שבעולם, שלא יוכל לעמוד יותר על הרגליים".
הגלישה של ראיוס לעבר רפי דהן היתה קשה ומזעזעת, בזה אין ספק. הוא ככל הנראה הרוויח ביושר את הביקורת עליו, אבל נראה שמילותיו הקשות של אמיר עגייב חצו מעט את הגבול. הקביעה הזו מקבלת משנה תוקף כשנזכרים שרק לפני שלושה חודשים אותו עגייב שבר את רגלו של שחקן קרית שמונה, תמיר כחלון, במשחק הליגה בין השתיים.
לא מדובר בעבירה באותה דרגת ברוטאליות, אבל התוצאה דומה: מאז ה-17 לדצמבר, מועד הפציעה, תמיר כחלון לא חזר עדיין לשחק כדורגל וככל הנראה ישוב למגרשים רק בתחילת העונה הבאה. איך היה מגיב עגייב לו הביט על עצמו מהצד באותו המשחק. האם היה מטיח בעצמו את אותן מילים קשות?
אמיר עגייב הוא בחור צעיר. נדמה שהמתקפה חסרת הרסן היתה אימפולסיבית מדי, דקות אחרי הפגיעה ברפי דהן, שהיתה ללא ספק קשה לצפיה. לא בטוח שאת עגייב יש לצלוב כעת בדיוק באותו מטבע, אבל גם הוא בעצמו צריך לשאול את עצמו אם גם ההתנהגות שלו לא היתה ברוטאלית מדי.
