ראובן עטר לחיפה
זה מינוי ראוי. עטר ומכבי חיפה חוו הרבה דברים ביחד. ראובן מגיע בשל אחרי תקופה ארוכה מאוד גם בבית"ר ירושלים וגם בנתניה, הוא מגיע בזמן הנכון למקום הנכון. הוא מאמן פיקח ועוד כשהיה צעיר בימים בהם אימנתי אותו, הוא שימש תמיד כמאמן בתוך המגרש. נקודה חשובה נוספת היא שהקהל יתחבר אליו מצויין והוא יתקבל בזרועות פתוחות. בסופו של דבר הוא ישפט על פי התוצאות, אבל הוא התקפי באופיו ואוהב לשלב שחקנים צעירים כמו שאוהבים בחיפה. לכן אין לי ספק שהוא גם יצליח. יש כמובן מי שחושש כי אם דברים לא יעבדו הלחץ יגבר, אבל עטר יקבל קרדיט יותר מכל מאמן אחר ולדעתי גם יעמוד במשימות ובדרישות שיש במועדון כזה. הוא יביא את חיפה להצלחות גדולות, בטוח יותר ממה שהיה בעונה האחרונה. אחרי עונה כזו אין לו מה להפסיד, אלא רק להרוויח.
על מינוי קשטן לבני יהודה
השאלה הגדולה היא האם יש לדרור קשטן אתגר בבני יהודה אחרי שכבר אימן אותה לפני שנה. אם כן אז אין ספק שהוא מאמן ראוי. בני יהודה עשתה עונה מצויינת העונה מבחינת המיקום ולא יהיה קל לשחזר את ההישג הזה במיוחד אם הם יסיימו במקום השני בסופו של דבר. יכול להיות שאולי בקבוצה מאמינים שאחרי קרית שמונה והזכייה שלהם באליפות גם הם מסוגלים, אבל צריך להגיד את האמת ובכנות אני לא חושב שבשנה הבאה הגדולות יאפשרו את מה שהיה השנה. קשה לראות עוד סינדרלה. בני יהודה תמיד מסיימת בחלק העליון והאתגר היחיד שנותר לה זה לזכות באליפות, את כל השאר הם כבר עשו.
לקראת חצאי גמר הגביע
גם מכבי חיפה וגם מ.ס אשדוד נראות לא טוב. אשדוד תגיע אחרי 9 משחקים ללא ניצחון וגם חיפה לא ממש מבריקה. לחיפה בכל זאת יש יותר ניסיון, שחקנים שהיו במעמדים כאלה ולכן הנטייה היא ללכת עם הקבוצה מהכרמל, אבל ממש לא בשל היכולת מהמשחק האחרון נגד בני יהודה. הקבוצה של אלישע לוי נראתה רע מאוד. לאשדוד יש הזדמנות להפתיע, אבל כשמסתכלים על התוצאות האחרונות שלהם קשה להאמין שדווקא באיצטדיון רמת גן, מול כל כך הרבה צופים הם ינצחו. בסופו של דבר לנסיון ולמסורת יש תפקיד חשוב במשחקים כאלה ולכן היתרון הקל הוא לירוקים, אבל ממש לא בגלל היכולת.
במשחק בין הפועל ת"א לעירוני רמה"ש יש כמובן עדיפות גדולה יותר להפועל, ולמרות זאת משחקים כאלה בר"ג יכולים להוליד הפתעות, דרמות והרבה אקשן כמו שאנחנו אוהבים. גם כאן לאדומים יש את יתרון הניסיון ובנוסף אי אפשר להשוות את היכולת של שתי הקבוצות. נקודה מעניינת נוספת היא כמובן שייע פייגנבוים. מבחינתו זו יכולה להיות חגיגה גדולה ואם הוא יפתיע הוא יעשה היסטוריה סוג של היסטוריה אישית. גם להעיף את קבוצת האם שלו הפועל ת"א וגם להביא קבוצה כמו רמת השרון לגמר. זה כבר יהיה הישג נדיר.
הוועדה למיגור האלימות
אבי לוזון מחפש חבל הצלה ובמקרה הזה היאחזות ביעקב שחר. יו"ר ההתאחדות מקווה ששחר יהיה המושיע שלו ויוציא אותו מהצרה אליה נקלע, אבל קשה להמאמין ששחר יתן יד לפארסה הזו והוא גם לא צריך להשתתף בה. שחר התנגד למינוי לוזון ליו"ר ההתאחדות בגלל הקירבה שלו למכבי פ"ת וכעת הוא גם רואה שהוא צדק. היה ברור לי תמיד שאסור שאבי לוזון יהיה יו"ר ההתאחדות בגלל הקירבה שלו לקבוצה מסויימת ולכן האמונה שלי היא שאדם כמו הבעלים של מכבי חיפה לא יתן למהלך כזה יד.
בנוסף לכך, הבעיה הגדולה היום היא התדמית של הכדורגל בישראל. מעולם הכדורגל כאן לא נראה כל כך עלוב כמו בתקופה האחרונה. מה הפתרון? כל ההתאחדות צריכה להתפזר. מה עושים? חייבים לייצר בחירות ציבוריות, לשנות את התקנון, להקים קלפי עם ועדת ביקורת שתהיה ממונה על התהליך. בסופו של דבר היעד אליו צריכים לשאוף כולם הוא מינוי הנהלה חדשה, ללא התערבות של מרכזים, אלא בבחירות רציניות מהם גם יגיע היושב ראש הבא.
נקודה נוספת שדורשת זעזוע היא בית הדין המשמעתי, שגם אותו חייבים לפזר. בית דין לא צריך לשבת בתוך בהתאחדות, לא לקבל שכר מההתאחדות ואסור שיהיו לו שום תלות או קשר לאנשים מההתאחדות. המטרה היא לפתח מוסד שיגרום לציבור להאמין מחדש בכדורגל. תקופת שפל כזו לא זכורה מעולם, ואם לא יהיה שינוי עוד יהיה יותר גרוע.
מנהלת ליגה
מנהלת לבדה לא יכולה לפתור את הבעיות כל עוד לוזון ישאר בתפקיד. אם תקום מנהלת היא תטפל בליגת העל, אבל מה עם הנוער? ליגות נמוכות? נבחרות? בעלי הקבוצות צריכים לדאוג לשינוי כל המבנה של ההתאחדות. מנהלת צריכה לבוא עם שינוי כולל. הסיבה: אסור שבן אדם אחד יקבע את כל התכנים. אדם אחד לא יכול לדעת את הכל ולשלוט בכל התחומים.
