תקראו לזה פיק ברכיים, חוסר יכולת, חוסר ניסיון או נאיביות שזועקת לשמיים. מכבי תל אביב הגיעה לעוד דרבי במאני טיים, אבל שוב עשתה במכנסיים וראתה את היריבה העירונית השנואה חוגגת לה מול העיניים. הפועל תל אביב, שהגיעה לראשונה מזה שנים כסוג של אנדרדוג, הציגה משחק רע במיוחד אבל בסופו של דבר ידעה לצאת עם כל הקופה, אחרי 0:1 קטן-גדול על החבורה של אוסקר גארסיה.
והפועל אכן חייבת להיות מעודדת מהאובר-אצ'יבריות של המשחק הזה. פרט לבעיטת העונשין אותה הבקיע עומר דמארי בדקה ה-80, אף כדור בכלל לא התקרב לוינסנט אניימה. היכולת של מחזיקת הגביע הייתה רעה עד מזעזעת, אבל בסופו של יום, את זה אף אחד לא יזכור. אחרי ארבעה הפסדים, בכל המסגרות, הם יצאו מהמשבר בדיוק בזמן והשיגו את הניצחון המיוחל על היריבה מולה הכי מתוק לעשות זאת.
מעבר לכך, לתוצאה הזו יש לא מעט משמעויות. הראשונה - והחשובה שבהן - היא ללא ספק העובדה שהפער בין הפועל למכבי הוא רק 3 נקודות. ניצחון של הצהובים היה שם אותם ביתרון של 9 על פני האדומים, והיה שולח את מיטש גולדהאר לתרגל ולמדוד כבר עכשיו את הרדיוס של הקפת האליפות במאי בבלומפילד.
אבל התכניות הללו ייאלצו להידחות, ויכול להיות שכמה פעולות קטנות היו משנות את גורל המפגש כולו והיו גורמות לכולם להישמע אחרת. בדקה ה-40 אלירן עטר יכול היה להעלות את מכבי ליתרון, אך דווקא הוא החטיא את כדור העונשין מן הנקודה הלבנה. מאותו רגע, נדמה שמכבי לא ממש יצאה מההחמצה. ממש עם פתיחת המחצית השניה קרלוס גארסיה ראה את האדום (המוצדק) מאלון יפת ומאותו רגע לא היה אוהד צהוב שלא היה חותם על תיקו.
ובכלל, למען האמת, אוהדי מכבי צריכים לשלוח זר פרחים להנהלת הפועל על שהעלתה את מחירי הכרטיסים לגבהים לא ממש הגיוניים. לא רק שהם חסכו כסף, הם גם לא היו חייבים להיות נוכחים בבלומפילד ולראות את אחד המשחקים הפחות טובים בשנים האחרונות ולחזות שוב בתמונות הכל-כך-מוכרות והלא-ממש-אהובות.
ולמען האמת, קשה להצביע על מצטיין במשחק הזה, על כן, התואר הולך - ובגאון - לאלון יפת. בצל אינסוף הביקורות שספגו שופטי ליגת העל במחזורים האחרונים, בכיר אנשי המשרוקית בישראל ניהל את הדרבי ללא דופי. כל החלטה הייתה בינגו. הפנדל, האדום, הפנדל הנוסף. אפילו כשהמשחק גלש לפסים יחסית אלימים בסיום, הוא ידע לשמור את המשחק ספורטיבי, הוגן ולא חם. צל"ש ענק.
ואם ליפת מגיע צל"ש, הרי שהצל"ג, בגדול, הולך לאלירן עטר. להחמיץ פנדל זה אנושי וקרה גם לשחקנים גדולים הרבה יותר ממנו, אבל האדום (המוצדק גם כן) אותו הוא ספג גילה אותו שוב במלוא כיעורו. אמרו עליו שהוא התבגר, השתנה, אלא שהצהוב השני ספג - כאשר נגע בידו בניסיון לרמות את השופט - הוא לא מתאים ולא ראוי. ודאי לא לשחקן ברמתו.
אבל כאמור, הצרות הצהובות ממש לא מעניינות את הצד האדום של העיר. הפועל שוב הוכיחה שההגמוניה בתל אביב עדיין שייכת לה, ומכבי תצטרך לעשות קצת יותר כדי להשיב אותה, אחרי לא מעט שנים. אלא שיכול להיות שזה בכלל לא משנה. ג'ורדי קרוייף, המנהל הספורטיבי, אמר שמבחינתו הדרבי הוא שולי לעומת התואר. יכול להיות שמכבי יתייחסו לזה כאל עוד הפסד ליגה, רגיל לחלוטין?
מהלך המשחק
הדקות הראשונות היו מאוד מהוססות, אך הצהובים היו הראשונים שסיכנו את השער. אלירן עטר מצא את עצמו לבד בפינה השמאלית של הרחבה (13), עבר את חוטבה ושיגר בעיטה מסובבת. אדל זינק באקרובטיות והצליח להדוף. רק שתי דקות חלפו ונפילה של בן חיים ברחבת מכבי הקפיצה את כל הספסל האדום, אך אלון יפת התעלם. האוהדים חיכו עד לדקה ה-30 כדי לראות עוד כדור לכיוון המסגרת, כאשר דאבור נותר לבד לגמרי ברחבה, אבל נגח בשלומיאליות לידיו של השוער וביזבז את ההזדמנות. בדקה ה-40 הגיע המצב הטוב ביותר של הצהובים. עטר עקף את אדל והבעיטה שלו נעצרה רק בידו של חיימוביץ'. יפת הצביע על הנקודה, אלא שדווקא מלך שערי מכבי החטיא מהנקודה. עדיין 0:0, תוצאת המחצית.
ממש עם פתיחת המחצית השניה הגיע אולי האירוע המכונן של המשחק כולו. עומר דמארי הסתנן מאחורי ההגנה ונתפס בחולצתו בידי קרלוס גארסיה, בדרך לכיבוש ודאי. יפת לא היסס ושלף לעבר הבלם הספרדי את האדום המוצדק. מאז, המשחק התנהל במרכז המגרש עד לדקה ה-80. גורי הרע והעייף הכשיל בבירור את גורדנה ברחבה, ויפת, בעוד החלטה נכונה, הצביע על הנקודה. שלא כמו עטר, דמארי מצא את הרשת והעלה את הפועל ל-0:1, עשר דקות לסיום. עד לסיום, עטר עוד הספיק לראות אדום (90) והאדומים, כמעט כרגיל, חגגו. 0:1 בסיום.
הרכבים
מכבי תל אביב: וינסנט אניימה, סטיב גורי, שרן ייני, איתן טיבי, קרלוס גארסיה, חסן אבו זייד (רפי דהן /63), גל אלברמן, מהראן ראדי, גונסאלו גארסיה, מואנס דאבור (יואב זיו /52), אלירן עטר.
הפועל תל אביב: אפולה אדל, יגאל אנטבי, נא'אל חוטבא (סלים טועמה /55), וואליד באדיר, זאב חיימוביץ', ג'ון פנטסיל, רועי גורדנה, אריק דג'מבה דג'מבה, חנן ממן, טל בן חיים (ויקטור מרעי /60), עומר דמארי.
