העובדה הכי ברורה, הכי מוחשית, בכל סאגת ראובן עטר היא שזהו המאמן הגרוע ביותר בתולדות מכבי חיפה. זו נקודת המוצא שמרוחה ב-3 החודשים האחרונים על טבלת ליגת העל. 22 אחוזי הצלחה היו מביאים אל הגרדום החיפאי כל מאמן אחר כבר לפני מעל לחודש, אך ה"סמל" שזכה לאמון המטופש מצד נאמניו הפנאטיים נשאר נקי. השחקנים היו אשמים, התקשורת, האוהדים שקראו קריאות נגדו, רק עטר עצמו נשאר נקי וחף מטעויות. עוד דבר ברור הוא שלפיטורים האלה אין קשר לפרשת קטן, שרק סימלה את דרכו חסרת החשיבה והמוטעית של המאמן.
יעקב שחר עשה היום בחירה מושכלת ורציונאלית כפי שעשה תמיד במועדון, ובטח מול האוהדים. אבל הפיטורים הללו הם רק תיקון זוחל להחלטה לא רציונאלית, אלא אמוציונלית שלקח בקיץ האחרון והיא למנות את עטר, ועוד עם חוזה לשלוש שנים. הבעלים הלך עם רחשי הלב של הסובבים אותו. עטר לא היה כוס התה של שחר, אבל דווקא המאמן והתלתל זכו ממנו לתקציב הרכש ועצמאות מוחלטת בהחלטות כפי שלא נעשה מעולם. ופה הנשיא הכל יכול צריך לבוא בטענות רק לעצמו.
הוא נתן לעטר להשתולל עם רכישות הזויות (מיליון דולר על אנדלובו) למרות החשדנות שהוחדרה על ידי המאמן לכל פינה במתחם האימונים ולמרות שעטר דרס את כל מה שהמועדון הזה מושתת עליו ברמת הסדר וההיררכיה. בנוסף, שחר עצר את הסחף מאוחר מדי. מכבי חיפה היא כעת קבוצה ללא זהות, שנתונה בכאוס מוחלט, כמעט טוטאלי, עם אוסף שחקנים עלוב, חסר נשמה, קהל מפולג, וללא שום מטרה. מועדון שתמיד שידר ברק וניצוץ והיום האפרוריות היא זו ששולטת בו.
לכן הדבר הראשון ששחר צריך לעשות הוא להביא מאמן. מאמן אמיתי, מהסוג שהוא אוהב. סמכותי, אבל משתף, עצמאי אבל מקשיב ומקבל עצות ודעות שונות משלו. מאמן שיוכל לעשות סדר ובעיקר לראות את הדרך ארוכת הטווח לשיקום הקבוצה, הבראתה והחזרתה להיות רלוונטית ולא מרוקנת מכל תוכן כפי שהיא כיום. לאריק בנאדו שנמצא בדרכו הבטוחה בעתיד לאימון הירוקים אסור לעשות קיצורי דרך. בנאדו יילך בדרך של רוני לוי ויקבל את הירושה אחרי שהכל ילבלב בכפר גלים מחדש. אברם גרנט אינו רלוונטי מבחינת מחיר, שובע או אתגר. אימון חיפה ייראה לו כמו לחזור למגרש של השכונה למשחק סטנגה. אלי גוטמן שיכול להתאים לתפיסה הזו גם הוא לא רלוונטי, ולהמר על מאמן מוכשר כמו אלי כהן (לשעבר בעכו) בתהליך נוסח אלישע לוי הוא ריסקי לחלוטין בשלב הזה. להפתיע עם ריימונדס ז'וטאוטאס זה גם מעשה עם המון סיכון מקצועי, אבל אחד שכן יזכה לאהדה מהקהל. כרגע, שוב, זו החלטה מסוכנת מאוד.
לכן נותרה ברירה, די מובנת, שהיא לא תגלית מרעישה אבל היא כן מהלך נכון לטווח ארוך: רן בן שמעון הוא היחיד העומד כיום בפרמטרים לשיקום מועדון. יש משהו מרתיע לפעמים בהתנהלות המעט חלקלקה והפוליטית של רב"ש, אבל היכולת להסתדר עם בעלים דומיננטי, בטח כמו שחר, היא כמו כפפה ליד. הקהל (חוץ מהאוהדים שימשיכו להניף תמונות של עטר) יקבל כיום כל מאמן עם קבלות ויכולת אימון מוכחת, וגם בקריטריונים האלה מאמן אא"ל לרנקה מסמן וי.
והדבר החשוב מכל - בן שמעון חווה תחתית וצמרת, קרבות הישרדות ומאבקי אליפות. הוא עבד עם אגואים, מחזיק ביכולת להביא עדר טועה של שחקנים בינוניים למיקסום, וליצור גיבוש חברתי נדיר במועדון. לא, אם בן שמעון יקבל את הפניה ויוכל להשתחרר מקפריסין זה לא אומר שהפנטזיה של שחר הוגשמה במלואה, אבל זה כן אומר שהפעם הוא בחר בברירה הכי אידאלית שעמדה לרשותו.
