"אבא שלי הלך לעולמו כשהייתי בן 11", סיפר אבו זייד, "אבל אני בטוח שהוא רואה אותי מלמעלה. אני בטוח שהוא שמח לראות אותי משחק בכזו קבוצה טובה". אלא שלאחר מותו של האב המצב במשפחתו של אבו זייד הדרדר.
אבו זייד החל להתאמן בקבוצת הנוער של בני יהודה אבל במהלך התפתחותו קיבל בשורה מרה: "הלכתי לאימון וכשחזרתי הביתה סיפרו לי שאח שלי נרצח ואז התחיל הבלאגן. כל ההמשפחה נשאבה לכך בשל הריב בין חמולות. רצו להחזיר את הכבוד".
"יש לי אח שעצור 16 שנים על רצח" המשיך הקשר, "הייתי בן 15 כשאח שלי נרצח והחלום שלי היה שיראה אותי בבוגרים של בני יהודה. אמא שלי תמיד אמרה לי - אל תשחק בשבילך אלא בשביל אח שלך. השיא הגיע כרצחו גם את דודה שלי, שהיתה כמו אמא. פה ידענו שהבלאגן לא יפסיק. פה כבר החלטתי שאני מעדיף להפסיק לשחק כדורגל ולהתמקד במשפחה, אבל אחים שלי אף פעם לא עירבו אותי, תמיד הייתי בצד"
למרות הקשיים אבו זייד הצליח לפלס את דרכו והגיע אל הבוגרים של בני יהודה. "כשעליתי למשחק הראשון בבני יהודה התרגשתי כפי שבחיים לא התרגשתי. רציתי לבכות. יצאתי למגרש ולא האמנתי שאני בהרכב בגיל 18", סיפר, "אמרתי לעצמי כמה חבל שאח שלי לא פה ולא רואה אותי משחק".
בהמשך כידוע הגיעה גם ההתעניינות ממכבי ת"א. על הטלפון שקיבל מג'ורדי קרויף אמר אבו זייד: "אני לא כל כך מבין אנגלית אבל איכשהו הסתדרתי איתו. היו לי צמרמורת בכל הגוף, הרגשתי שאני על גג העולם ואין מאושר ממני. גם באימון הראשון במכבי התרגשתי, הידיים שלי רעדו. השיא היה במשחק הראשון נגד מ.ס אשדוד, ניצחנו 1:2 בבלומפילד מלא עד אפס מקום. אווירה מחשמלת, יציעים מלאים. חשבתי לעצמי איך הגעתי לפה? אני מלוד והגעתי למכבי ת"א. כמו חלום".
לסיכום דיבר אבו זייד על מה שכרגע מבחינתו עשוי להיות הרגע הכי גדול, שאולי יקרה כבר ביום שבת הקרוב : "אם אעלה למשחק נגד בני יהודה אני אתרגש הכי הרבה שאפשר. חוץ מזה, כשאני מסתכל על בני דודים שלי וחברים שלי אני חושב שאם לא הכדורגל אולי הייתי כמוהם, אבל הוא הציל אותי. אחרת לא היה לי עתיד. אני שמח שאני מגשים את החלום שלי ושל המשפחה שלי".
