"פרישקין אולי יוסיף קצת מהירות", אמר אוהד חיפה לידי, "זה יכול לשנות את המאזן לטובתנו". מעולם לא נזרקו כל כך הרבה מספרים לאוויר כמו בניסיונות להמר על תוצאת המשחק הזה. אפורות באותה המידה, משעממות בדיוק באותה הדרך ובעיקר סתמיות. הן איבדו עניין בליגה, אנחנו איבדנו עניין בהן. בסוף היום, הקרב בין מכבי חיפה להפועל ת"א לא היה על הכרטיס לאירופה, אלא על התשובה לשאלה: "מי נכשל פחות?". כי את הכרטיס לאירופה תיקח ק"ש. ובצדק.
"פעם זו הייתה חגיגה", אמרו לא אחת, "היום זה לא מעניין אף אחד". ועדיין, 13 אלף אוהדים מילאו את קריית אליעזר ונתנו תצוגת עידוד נהדרת. קרב הפאשלונריות של ליגת העל יצא לדרך, התוצאה בסיום - שרירותית לחלוטין. בצד הירוק, בלם נבחרת ישראל אריק בנאדו. בצד האדום, מהנדס אליפויות הקטנות, רן בן שמעון. שניהם יודעים דבר אחד: אם הקבוצה שלך יותר גרועה ממכבי חיפה/הפועל ת"א, אז זה כבר ממש מביך.
הירוק היום אפור מאוד
"תהיו שמחים על כל נקודה, על כל ניצחון, על כל דבר שמכבי חיפה מצליחה להשיג". השדר בתכנית הרדיו המקומית ניסה להסתכל על חצי הכוס המלאה, אבל יש רק בעיה אחת עם חצי כוס מלאה - זה רק חצי. כי אולי מכבי חיפה ניצחה את הפועל ת"א, אבל בבוקר הם יקומו, יסתכלו בעיתון ויגלו 3 קבוצות מעליהם. זו חצי הכוס הריקה. תוסיפו על זה יכולת חלשה ביותר במחצית הראשונה, פלוס 5 החמצות בהתקפות מתפרצות ופתאום הגרון מתייבש, אין אפילו טיפה בכוס. הירוקים מסתכלים קדימה, לעבר סמי עופר, המאמן החדש שכנראה יגיע והציפייה שיעקב שחר יפתח את הכיס. אבל בינתיים הם נאחזים באוויר. ואת אינך.
והאדום היום נסער מאוד. קצת עצוב
הניצחון של בנאדו הוא הרע במיעוטו, אבל בצד השני העסק פשוט קרס. הרן במיעוטו. "תפסיקו להתנהג כמו ילדות שבוכות", ביקש בן שמעון מחניכיו לפני המשחק. המאמן מעט טעה, הפועל צריכה להפסיק להתנהג כמו ילדה שמתחכמת ולהתחיל להתנהג כמו ילדה חכמה. יש תחושה סביב המועדון הזה העונה שכולם מערבבים את כולם, מנסים לזרות חול בעיניים, מלח על הפצעים ובעיקר זורים ולא פוגעים. הכל הימורים בשיטת ניסוי וטעייה ובעיקר התחכמות וגניבת דעת והכל נועד להסתיר את האמת – זו לא קבוצה טובה. נכשלתם. נקודה.
מאחור
ההגנה של הפועל ת"א העונה פשוט מפחידה, בעיקר את אוהדי הפועל. 10 דקות לפני שריקת הפתיחה יורגן קולין עוד חיפש את הדרך לתוך האצטדיון. הבלם המוקפא רצה לראות את הקבוצה המוקפאת שלו, אבל מסתבר שאפילו זו משימה בעייתית. בהגנת הפועל ת"א שיחקו העונה 8 שחקנים (בעיקר בכיסאות מוזיקליים), כולם זזו, הוסטו הוחלפו, והתוצאה ברורה: הקבוצה ספגה 30 שערים ורק 5 קבוצות ספגו יותר ממנה, כולן נלחמות על חייהן בתחתית. בן שמעון שלף כל פעם שפן הגנתי אחר מהכובע, כולם נטרפו ע"י חיות הליגה.
מלפנים
בדקה ה-56 רן בן שמעון הסתובב ונעמד מול הספסל שלו. הוא ניסה לחשוב מי יכול להיכנס ולהכריע את המשחק, לפחות להשוות. מי יהיה הג'וקר, הנעץ, המסמר שייתקע בארון של בנאדו? מצד אחד, פטר אורלנדיץ'. החלוץ שהגיע ממש עכשיו, שיחק פעם אחת, עלה 20 אלף יורו ורגע לאחר מכן הגיע הקיצוץ בשכר השחקנים. מצד שני, רן יצחק. בעלה של ההיא מ-"מאמא-ליגה". החלוץ שהגיע מהפועל ר"ג, שיחק העונה 60 דקות ושותף ב-3 משחקים, בכולם נכנס כמחליף. אז זו ממש לא אשמתו של רן יצחק שהפועל הפסידה, אבל לא ייתכן שזה יהיה הפתרון של המאמן מול מכבי חיפה, בקרית אליעזר, בפיגור.
אגב רן יצחק, החלוץ נכנס רגע אחרי השער של תורג'מן, עודד את השחקנים, ניסה להרים אותם וזה היה הרגע הכי חיובי במשחק של הפועל. כמה דקות לאחר מכן, סאשה צימק ואף שחקן לא חיבק אותו, לא שמח, לא בירך. אפס צהלות. הפועל ת"א כבר הרבה זמן לא הייתה כל כך כבויה, פשוט קבוצה עצובה, אולי צריכים להקשיב שם לתחנות הרדיו בחיפה: "תהיו שמחים".
שתי נקודות
האינסטינקטים של דקל קינן הם שחקן בפני עצמו במכבי חיפה. היד ההיא מול באר שבע והחצי עקב מהקו אמש אחרי הבעיטה של הרוש, שינו מומנטום של משחק. סלים טועמה עם בישול שלישי ברציפות. האס האמיתי של רב"ש.
השער של גוזלן היה האות לפתיחת החגיגות, אבל באמת שאין על מה. בימים האחרונים מדברים פה על נבחרת ועל סיכויים, אבל תחשבו רגע עם עצמכם, על מי מהשחקנים ששיחק אמש הייתם שמים את חולצת הנבחרת? אפשר להוציא בפינצטה אולי שלושה, ואלו שתיים מהקבוצות הכי גדולות שיש לנו. התוצאה הזו אולי מתוקה לירוקים ומרירה לאדומים אבל היא בעיקר לא חשובה, וזה החלק הכי גרוע פה. 13 אלף אוהדים הוכיחו כמה אהבה, כמה רצון, כמה ביקוש יש פה לכדורגל מצד הקהל, אבל לא למשחק עונה כזה פיללנו, חסר תחרותיות ועניין. איך אפשר לבנות פה נבחרת טובה, אם שתי הגדולות שלנו כאלה קטנות? בשבת יש בני יהודה מול רמת השרון, זה משחק עונה אמיתי.