אני כבר הרבה שנים בכדורגל, ומכבי חיפה כזו חלשה לא זכורה לי לפחות ב-10 השנים האחרונות. אולי אפילו 20. היא מרוסקת מכל הבחינות. אין שום קשר בין ראובן עטר לחניכיו, היא לא מאומנת ולא מעט מהשחקנים שנמצאים בסגל שלה פשוט לא מתאימים לקבוצה בסדר הגודל הזה. ולמרות הכל, המאמן לא צריך ללכת.
על כל מאמן אחר שהיה בסיטואציה הזו, הייתי אומר שהוא חייב להתפטר, כי ראובן פשוט נכשל. בחיפה יש שריפה אחת גדולה, וכל מי שיגיע - לא משנה מי זה יהיה - לא יוכל לשרוד אפילו עשר דקות. אולי הכל מבעבע בחדר ההלבשה, אבל מהיציעים יש שקט, וזה חשוב לא פחות. אין אף מאמן בישראל שיזכה לכזה חסד ויצליח לעמוד מול האוהדים במקרה של כשלון מתמשך.
גם יעקב שחר וגם עטר לא חושבים שהמאמן צריך ללכת. ראובן בא לתקופה ארוכה וגם אם השנה הזו כבר מפוספסת, יבדקו אותו רק בעוד שנתיים-שלוש ולא במחזור השביעי. הוא חייב להישאר לפחות עד לסוף השנה. אם בתחילת העונה הבאה יקרה לו משהו דומה, אז מדובר בסיפור אחר.
הסוגיה המעניינת והחשובה היא הספסול של יניב קטן, שפתח כקפטן בששת המשחקים הראשונים העונה. זו זכותו של עטר לבחור את ה-11 שלו, גם אם מדובר בקטן, אבל - וזה אבל גדול - תמיד במשחקים בין חיפה להפועל תל אביב הוא היה המנהיג על המגרש ושיחק מצוין.
לא מובנת לי ההחלטה הזו, ודווקא במשחק שיכול היה להיות קפיצת מדרגה ולשנות את העונה של חיפה, הוא היה חייב לפתוח. עטר פשוט טעה, אין דרך אחרת לומר זאת. קטן נכנס במחצית השניה בלי חשק, עצבני וכועס, ואסור היה לתת לו לבעוט את הפנדל. יעידו חבריי העיתונאים שישבו לידי, שידעתי שהוא מחמיץ את הפנדל. כבר בגישה לכדור אפשר היה לראות שזה מה שיקרה.
אני רוצה לשאול את עטר: מה ציפית, שיניב קטן, שנכנס במצב של 2:0 לחובתך, יעשה בחצי השני? הוא אמנם הכוכב הכי הגדול שלך, אבל עדיף היה לא לשתף אותו בכלל אם הוא לא פתח.
עטר, בעצם, טעה שלוש פעמים: בזה שהוא לא עלה עם הקפטן, בזה שהוא הכניס אותו אחרי ההפסקה וגם בזה שהוא בעט מהנקודה. טעות על טעות על טעות.
גם ליתר השחקנים יש כמובן חלק, ואת זה אני מחלק לשניים. הקבוצה הראשונה, היא של שחקנים טובים ומוכשרים שלא מצליחים לבוא לידי ביטוי. אף אחד לא ישכנע אותי שקטן, אביחי ידין, חן עזרא, אייל גולסה ועידן ורד הם לא טובים. השנה, בצירוף כל הנסיבות, פשוט לא הולך להם. הם ראויים גם לנבחרת.
הקבוצה השניה, בה נמצאים כל היתר, פשוט בינוניים. חלקם לא בכושר וחלקם לא מתאימים למדים: דינו אנדלובו, אלון תורג'מן וג'ואל דמאו לא מספיק טובים ולא ראויים. דקל קינן ואייל משומר לא בכושר. גם אמיר אדרי, שהיה מצוין בנתניה, חלש מאוד בחיפה. מזה כבר ניתן היה להסיק מזמן שכל בניית הסגל היא טעות של עטר. הוא קיבל מה שהוא רצה, אבל בסופו של דבר, השורה התחתונה היא שיד ימין לא יודעת מה עושה יד שמאל.
קחו את קינן, למשל. מי שהיה פעם אחד מהבלמים הטובים בישראל הוא אשם ישיר בגולים שסופגת חיפה. אין לו מהירות, הוא לא קרוב לשחקן שלו ובשני השערים - הראשון והשלישי - טל בן חיים וחנן ממן עברו אותו בקלות מדהימה. אני בטוח שלא ידעו בחיפה, כשהחתימו אותו, שהוא בכושר כל כך ירוד.
אם מסתכלים קדימה, כבר למשחק הקרוב מול בני יהודה, אין ברירה לירוקים אלא לקחת שלוש נקודות. רק כמה ניצחונות רצופים יעזרו. זה נכון שהפסד להפועל בבלומפילד הוא משהו שנלקח בחשבון, אבל מעכשיו אין שום ברירה אלא לחבר לניצחונות רצופים ואולי לנסות ולזכות בגביע. רק אם יגידו בחיפה, בפה מלא, ש"השנה לא מתמודדים על אליפות" ויעיפו לפחות שישה-שבעה שחקנים מהסגל בינואר, הדברים אולי ייראו אחרת.
והיה גם צד מנצח, למרות שלא נפלתי מהכיסא מהיכולת של הפועל. למרות זאת, לסיים ב-0:3 לעיני הקהל הנפלא, להציג הגנה בלתי חדירה יחד עם חלק קדמי מוכשר ביותר זה לא דבר של מה בכך. גם לא מול קבוצת התחתית של מכבי חיפה. כמו שזה נראה כרגע, היא תתמודד על האליפות מול מכבי תל אביב.
לכל אורך המשחק, הסתכלתי על יוסי אבוקסיס וראובן עטר. שניהם עמדו באיזור הטכני. ורק על פי שפת הגוף, אם אני יכול להגיד על אחד מהם שהוא שולט ביד רמה בקבוצה שלו, אז אבוקסיס ניצח בגדול.
