לא קל להיות מהראן ראדי בימים אלה. שחקן ערבי יחיד בקבוצה ישראלית, בתקופה לא פשוטה למדינה. סיפור שממחיש את המצב הלא פשוט שבו נמצא הקשר, התרחש בתחילת החודש, במחנה האימונים באוסטריה. ב-1 ביולי חגג הקשר 32 ובמכבי תל אביב רצו לחגוג לו כמיטב המסורת. לצערם של הצהובים, בדיוק באותו היום הובאו למנוחות גלעד שעאר, אייל יפרח ונפתלי פרנקל, שלושת החטופים שהרצח שלהם הסעיר מדינה שלמה. בקבוצה לא רצו לשים את ראדי באור הזרקורים ביום שכזה ודווקא העובדה שגם ראדה פריצה חגג, הקלה במעט את ההתלבטות. השניים שהפכו לאחרונה גם לשותפים לחדר במלון בנסיעות הקבוצה קיבלו עוגה לאחר ארוחת הערב והמסורת נשמרה.
פה לא נגמרות הבעיות של ראדי, שחקן ואדם שאוהב להיות נחבא אל הכלים, מחפש את השקט ואת הבדידות ולצערו מוצא את עצמו כבר שנתיים בלב הסערה. כבר תקופה ארוכה סובל הקשר מחלק קטן ורעשני של אוהדי הקבוצה שלא מפסיק לקלל אותו, אבל צריך להגיד את האמת - הקללות לעברו הן לא עניין חדש. כבר לפני שנתיים הן החלו כשבמשחקים מסוימים מדובר בקומץ ובחלקים אחרים ומטרידים יותר בחלק גדול משערים 10-11, מעוז האוהדים השרופים של מכבי. רוב האוהדים לא אוהבים את הקללות וחלקם הגדול גם מביע זאת אישית באוזני ראדי ועל גבי דף הפייסבוק שלו. חלקם הסבירו לו שגם כאשר הם מקללים ערבים או את סלים טועמה הם מוציאים אותו מהכלל אבל, ראדי הסביר להם שבמצב הנוכחי הם פוגעים בו. חלקם קיבלו זאת, אך אחרים לא.
בקבוצה עדיין לא נקטו בשום צעד כלפי אותם מקללים שזהותם ידועה לכל. מדובר בקבוצת אוהדים שהצטרפו לאחרונה להפגנות הימין שארגן "הצל" ואף זכו לקבל ממנו שבחים על הירתמותם כנגד כוחות השמאל. בשנה שעברה במהלך המשחק האחרון של הקבוצה נגד סכנין שחקני הקבוצה עלו לחימום עם חולצות נגד הגזענות אבל מאז לא נעשה שום דבר. "מה יכולה לעשות הקבוצה? לשלול להם מנויים?", שאל אחד משחקני האלופה והוסיף: "יכול להיווצר מצב שיצטרכו לעשות את זה ליותר ממאה אנשים וזה לא אפשרי".
במועדון יש קולות שקוראים לצעדים דרסטיים, אבל כרגע הם מועטים והשתיקה רועמת. הבעלים, מיץ' גולדהאר, שהיה בארץ בחגיגות האליפות הבטיח לראדי שהוא לא מתכוון לעצור שם. יחד עם ג'ק אנגלידיס - שכבר עזב - הם הסבירו לקשר שינסו לחנך את הקהל. אחת מאותן מחשבות הייתה לשלב את ראדי בצוות המקצועי של המועדון, אולי במחלקת הנוער, כאשר יסיים את חוזהו לשנתיים הקרובות.
חבריו מבינים את המצב העדין. אם בקבוצות אחרות כל ידיעה על חיילים שנהרגו בעזה גוררת דיון ציבורי, שחקנים במכבי מספרים שהם מנסים להלך בין הטיפות ולא לעשות זאת בפניו: "יש פה שחקנים עם עמדות מאוד ימניות, כאלה שחושבים שצריך להמשיך להילחם בעזה ושחושבים שהמדיניות של ישראל שם ותרנית וסלחנית אבל ברור להם שלא יפה לדבר לידו".
ראדי, מאז ומתמיד, הוא סוג של מתבודד. לחגיגות האליפות הספונטניות במסעדה לפני שנתיים הוא לא הגיע והסביר שלמקום שמגישים בו אלכוהול הוא לא מרגיש נוח להגיע כמוסלמי אדוק. השנה הצליחו לשכנע אותו להצטרף אבל ברגע שנפתחו השמפניות הוא יצא החוצה ועמד בצד, ואחרי שעה בחר ללכת הביתה. בימים אלה ראדי מסתגר יותר מתמיד. אם פעם היה מפרסם פסוקים מהקוראן בפייסבוק ומפרסם את שעות התפילה, היום הוא הוריד פרופיל. בחודש הרמאדן הוא הסתגר בתוך עצמו והקפיד לצום כמעט בכל החודש.
שחקני הקבוצה מבינים שראדי במצב רגיש. הקפטן שרן ייני והקפטן הלא רשמי ערן זהבי באו אליו אחרי הקללות באחד ממשחקי טרום העונה וניסו להסביר. כמו כולם, גם הם אמרו לו שאי אפשר לשנות את האוהדים אבל טענו שמה שחשוב הוא מה שקורה בתוך המועדון וההערכה הרבה שרוחשים לו חבריו לקבוצה על בסיס אישי ומקצועי. מי שהפתיעו את ראדי יותר מכולם היו הילדים מעוטף עזה שהצטרפו לנסיעת הקבוצה ללרנקה בשבוע שעבר וזכו ללילה הראשון ללא אזעקה וצבע אדום. "אנחנו קודם כל בני אדם. אנחנו מעריכים אותך קודם כל כבן אדם ושחקן ורצינו שתדע שמבחינתנו אתה אחד משלנו", אמר אחד מהם לראדי לפני המשחק.
מה שבולט יותר מכל בתקופה הזאת, היא השתיקה של ראדי. בקבוצה מבינים שלא נכון להוציא אותו לראיונות בתקשורת ובניגוד לכל השחקנים שכבר נתנו משפט או שניים לפני או אחרי משחקים אותו שומרים בתוך צמר גפן. ישנה הסכמה שבשתיקה שכל מה שהוא יגיד יוציא אותו רע. אם יספר שכואב לו הלב על כל ילד שנהרג יקומו עליו מכאן ומשם. גם במגזר הערבי יש רבים שטוענים שאסור לראדי להישאר בקבוצה גזענית. חלק מהתגובות בפייסבוק שלו הן של אנשים מהמגזר שלא מבינים איך ראדי יכול לשחק עבור אוהדים גזענים שמקללים ערבים באחד השירים הידועים שלהם.
אם כל המצב הרגיש הזה לא מספיק, לראדי יש בעיות נוספות. בהיבט המקצועי. הקשר נאבק חזרה על מקומו בהרכב אחרי עונה לא קלה תחת פאולו סוזה שלא ממש ספר אותו. ועדיין, כנראה שהפיתרון הכי טוב נמצא על כר הדשא. אוסקר גארסיה חזר, ואולי תחתיו יצליח ראדי לשוב ולפרוח. שחקנים בקבוצה מספרים שמבחינת ההשקעה שלו שום דבר לא השתנה ביחס לעונה שעברה. ראדי תמיד הראשון במבדקי הכושר ובמרחק שהוא עושה בכל אימון ומשחק אבל כולם מספרים שהשנה הכל נעשה עם חיוך. "גם אם מהראן או כל שחקן אחר לא יפתח הוא יידע בדיוק למה, דברים שלא קרו בשנה שעברה עם פאולו סוזה. השנה יש לכל שחקן הזדמנות להוכיח את עצמו. פחות אסיפות וחפירות. גם אם שחקן טועה מתקנים אותו קודם כל על המגרש ולא באסיפות תיאורטיות. זה בדיוק מה שמהראן וכולנו צריכים".
כמו כל סיפור, גם כאן ישנה תקווה לעתיד ורוד. אשתו של ראדי נמצאת בחודש התשיעי להריונה וצפויה ללדת בימים הקרובים את בנם הבכור. אולי הלידה הזו, תסמל את הלידה מחדש של השחקן בתקופה הקרובה, מעין רנסאנס מקצועי, חברתי ואישי ותחזיר עימה את היכולת המוכרת, התשוקה לכדורגל ובעיקר - את החיוך.
