בית"ר היא אולי הקבוצה היחידה בארץ שמפיקה 100 אחוז, ואולי אפילו יותר, מחומר השחקנים שלה. בשני המשחקים האחרונים היא ניצחה בזכות ההתלהבות שלה והרצון שלה. היא הגיעה לרמת מוטיבציה שאני לא מכיר, הרבה זמן לא ראיתי קבוצה טובה כל כך. היא ניצחה את הפועל בעיקר בזכות הדברים האלו, ובזכות מרכז השדה. דריו פרננדס, קובי מויאל, אבי ריקן ואופיר קריאף היו יותר דומיננטיים מהשלישיה בקישור של הפועל.
2. בלי שום ספק, האיש של המשחק הוא חן עזריאל. החלוץ שחזר מהכפור של הכרמל עד לירושלים, זרח עם שני גולים מדהימים. אין לי ספק שהוא קנה לעצמו מקום בהרכב למשחק הבא. הוא הוסיף מימד של מהירות שלא היה קיים כאשר ערן לוי הסטטי היה על המגרש. מאז שהוא נכנס, ההתקפה עבדה יותר והייתה מהירה כפי שלא הייתה קודם. זה היה בינגו גדול של אלי כהן.
3. אי אפשר בלי התייחסות לגבי טוטו תמוז והכרטיס האדום שהוא קיבל. ההחלטה להוציא לו צהוב שני הייתה פשוט פזיזה וחרצה למעשה את גורל המשחק. מבחינת החוק היבש צריך היה להוציא צהוב, אבל יש להפעיל גם שיקול דעת. המשחק זרם טוב, היה קצב מצויין ואירוע רדף אירוע. לא כל שופט היה מוציא על זה אדום. כריסטיאנו רונאלדו, לדוגמה, עושה את התנועה הזו בלי סוף וזה לא זוכה לתגובה.
4. למרות התוצאה, מוקדם מדי ואי אפשר לעשות סיכומים. בסך הכל להפועל תל אביב יש חומר שחקנים טוב והיא אמנם הייתה הפייבוריטית, אבל היא לא שיחקה משחק גדול. בית"ר, מנגד, טובה וחשובה לליגה. אין הרבה קבוצות שיכולות להביא כל כך הרבה קהל לאצטדיון. היא לא קבוצת תחתית בשום פנים ואופן.
