הפועל באר שבע מאיימת על מכבי תל אביב, אבל אי אפשר להתחמק מהעובדות: הסגל של מכבי טוב יותר והעומק בספסל משמעותי. בסופו של דבר, למרות שהפער קטן (3 נקודות), איכות הספסל תכריע לזכות הצהובים. עבור החבורה של אלישע לוי, גם מקום שני זה הישג ענק, כי בעולם שבו מכבי לא כל כך דומיננטית זה יכול להיחשב כמו אליפות. הקבוצה של פאולו סוזה היא הטובה ביותר בארץ, בהפרש ניכר, ואני לא רואה איך היא תאבד את האליפות. לכן, עם כל הרצון הטוב לראות את ב"ש מפתיעה, זה כמעט בלתי אפשרי.
2. כך הצלחנו
אין ספק שהשינוי הגדול שעברה באר שבע נעוץ בצירוף של מאור בוזגלו ואליניב ברדה. הם שידרגו אותה בעשרות אחוזים והיא חייבת להם את מירב הנקודות. בנוסף, באר שבע מנצלת בצורה מושלמת את המצבים הנייחים שלה. ההרמות של בוזגלו הן על סף השלמות, ולראיה כמות השערים שבאר שבע מבקיעה ממצבים נייחים. גם בקנה מידה עולמי, מדבור במספרים גבוהים מאוד. לא ברור איך קבוצות שמשחקות נגדה לא יודעות זה ולא מתכוננות כראוי.
ואסור לשכוח את אלישע לוי. כמו שמייחסים כשלונות למאמן, כך צריך לייחס לו גם את ההצלחה. בסופו של דבר, ישפטו את אלישע על פי תארים - ומקום שני זה עדיין לא תואר. מה שכן, חבל שבאר שבע שמטה כל כך הרבה נקודות נגד קבוצות תחתית. עם הנקודות הללו היא אולי היתה ביתרון על פני מכבי והיתה מכניסה אותה ללחץ.
3. בלי יותר מדי שינויים
הפועל תל אביב מול בית"ר ירושלים זה אולי ה-מאבק של הכדורגל בישראל: בין ימין לשמאל, בין מזרח למערב. זה תמיד מעניין. בית"ר לוחמת לצאת מהתחתית, בעוד שהפועל נמצאת בתנופה עם שלושה ניצחנות רצופים. השאלה היא האם יהיה לה את הכוח להתמיד ולהמשיך בפורמה המצוינת.
במקרה או שלא, לרן בן שמעון הסתדר ההרכב - ודווקא בגלל פציעות. איתי שכטר נפצע, אז בסארט עבדורחימי מצא את המקום בהרכב והוכיח שהוא שחקן מצוין. גם אוראל דגני ניצל את הפציעה של יורגן קולין ונכנס היטב למרכז ההגנה, שי אבוטבול מצא את מקומו בקישור במקום בראיין גרזיצ'יץ'.
לכן, כשהקבוצה מצליחה כך, רן לא צריך לעשות שום שינוי. בשל כך, מבחינת יחסי כוחות, הפועל טובה יותר - גם אחרי החיזוק של בית"ר. אם צריך הייתי צריך להמר הייתי הולך על הפועל ת"א, כי היא נמצאת פשוט בכושר מצוין.
