יש תאריכים שאוהדי כדורגל לעולם לא שוכחים, וה-21.5.2016 היה זה שנחרט עמוק בזיכרון של אוהדי הפועל באר שבע. בשקט מופתי, שלוש שנים בלבד אחרי שהמועדון מבירת הנגב שמר על מקומו בליגה הבכירה רק במחזור האחרון, אלונה ברקת, ברק בכר ושחקניו הצליחו על כר הדשא בטרנר לזכות באליפות שלישית בהיסטוריה.
הערב ב-21:00 ב-5SPORT: הפועל ב"ש מול מכבי ת"א
אלא שמעבר לניצחון 1:3 על סכנין, בעלי הזיכרון לטווח הארוך יספרו כי באותו יום שבת ברק בכר לקח שתי החלטות, מעט תמוהות, שבסופו של דבר הוכיחו עצמן על הדשא. אחרי חמישה מחזורים בהם אליניב ברדה פתח על הספסל, מאמן האדומים קיבל החלטה להחזירו להרכב.
מאור בוזגלו כבר שכח איך נראה הדשא ואחרי שקיבל 25 דקות בארבעה משחקים, מצא עצמו פתאום ב-11 הראשונים במשחק הכי חשוב של העונה. אחרי שנדמה היה שכולם כבר עייפים מלשמוע ממנו ומאבא שלו, הקשר החזיר עם שער ראשון אחרי 17 דקות, ואת ההמשך כולם זוכרים.
ניתוב מאמצים
במרוצת השנים האחרונות מכבי תל אביב ניסתה לצעוד תמיד קדימה לפני יריבותיה. המועדון הצהוב התהדר בשיטת הניהול החדשנית, הפך את המנג'ר למורה דרך והוסיף גם כמה דברים ייחודיים משלו: שקט תקשורתי, הודעות רשמיות ברשתות החברתיות, מסיבות עיתונאים מסודרות ומלחמה בהדלפות.
אז איך בכל זאת, תחת חסות אמו של בן שהר הביקורתית ואבא בוזגלו השתלטן, מצליחים ברק בכר ואלונה ברקת להתעסק בכל רגע נתון במה שלא קשור לכדורגל, עד הרגע שבו האדומים מגיעים למגרש? המילה "פרובלמטי", שמתארת שחקן כדורגל שנוהג לשים לעצמו מקלות בגלגלים, נשארה מחוץ ללקסיקון של בכר.
אצל שוטה וג'ורדי הדברים אולי יכולים להיראות טוב לפעמים, כמו בדרבי. אבל בזמן ששגיב יחזקאל, אייל גולסה ועדן בן בסט מבלים את זמנם על הספסל, וידאר קיארטנסון וטל בן לוקחים את האחריות על הכתפיים בחלק ההתקפי עם 11 מתוך 17 השערים של הצהובים. כאשר שניהם לא על המגרש יחד, נוצר פקק כמו זה שראינו נגד מכבי חיפה.
"השיקולים שלי מקצועיים בלבד, אמירות של משפחת השחקן לא משפיעות על ההחלטות שלי", מאמן האלופה אמר על מאור בוזגלו, רגע אחרי התיקו מול סאות'המפטון, ולא שכח להוסיף: "הוא נכנס כמחליף, היה טוב, ותרם לנו הרבה". והמשפט הזה, שמעיד על היכולת של בכר לנתק כל גורם חיצוני על כר הדשא ולהסתכל רק על התפוקה, הוא מה שמבדיל היום את מאור בוזגלו מחבריו הבעייתיים שדעכו אט אט בכדורגל הישראלי.
ואם יעקב בוזגלו, שמהווה לפעמים בעיה גדולה בפניו עצמו, לא הספיק לאלונה וברק בכר, אז הם קיבלו על עצמם גם את חביב הקהל לימים, בן שהר, ואמו הדעתנית בתיה. "מכבי הציעה לו כפול, וגם חיפה רצתה אותו, אולי הוא עשה טעות שהוא נשאר בבאר שבע", היא אמרה. ובכר? הוא והמועדון בשלהם: "אנחנו מכבדים את בתיה ואוהבים את בן, הוא שחקן חשוב אצלנו". חשוב? על הספסל? כנראה שכן, כי שיטת הרוטציה של מאמן האלופה מוכיחה את עצמה ויותר מזה, משאירה בצד את כל הבעיות.
תוכיח תצליח
יוהאן קרויף אמר פעם: "חלוצים יכולים לשחק כבלמים ובלמים כחלוצים, כל אחד יכול לשחק בכל מקום". משפט זה נטבע לימים כחלק מההגדרה למושג "טוטאל פוטבול", שחלק מעקרונותיו הם הרוטציה - החלפת שחקנים בין עמדות לעמדות.
וכך, כמו בספר, עושה ברק בכר. הוא הופך את כל מה שמעצבן את מאור בוזגלו למה שידחוף אותו קדימה. פעם הוא בחוץ, פעם הוא בכנף הימנית, פעם הוא בשמאלית. ואז, כשהוא מפנים בדרך הקשה שמשימתו היא לעשות את העבודה במאני טיים, הוא גם לא מתקשה לשלוח כדור חופשי אל תוך הרשת של שוער אינטר סמיר האנדנוביץ'.
"אני לא מחפש לעדן בן בסט קבוצה אחרת", אמר שוטה ארבלדזה בשלהי חודש אוגוסט האחרון, "הוא עובד קשה יותר מכל שחקן אחר כאן". ולראייה, חודשיים עברו מאז ומלבד בגביע הטוטו, השחקן בן ה-30 קיבל רק 326 דקות על הדשא מאז ומצא את הרשת פעם אחת בלבד. בן שהר אגב, קיבל קצת פחות מכפול הזמן (629 דקות) והוא כבש בתקופה זו ארבעה שערים. אליניב ברדה נתן את אותה התפוקה של חלוץ הצהובים ב-285 דקות.
ומה בנוגע לברק יצחקי? בגיל 32, החלוץ למוד הפציעות חזר לכותרות בקיץ האחרון וכבר ראה את דרכו חזרה אל הקהל החם והאוהב בבירה. אלא שבדיוק ברגע בו אלי טביב הכין את החוזה, מיץ' גולדהאר החליט להטיל וטו ולהשאיר את יצחקי לקרבות מול באר שבע. מאז אותו רגע, שוטה ארבלדזה נתן לחלוץ המנוסה רק 295 דקות על המגרש, הוא החזיר לו עם בישול אחד בלבד.
"היו כאן שחקנים שאיכזבו אותי", אמר המאמן הגיאורגי בסיום הניצחון מול קריית שמונה בגביע הטוטו. במוחו, אולי, לקטול את השחקנים המחליפים שלו יהיה הפתרון הנכון בכדי לתת להם להרגיש חלק מהקבוצה. בעוד הקולגה שלו מבירת הנגב, מצא לנכון דווקא לאחד בין חניכיו אחרי ה-2:2 מול מכבי חיפה באותו המפעל: "זה לא הרכב משני, כולם ראויים לשחק ב-11. היו פה שחקנים ששיחקו גם מול אינטר וסלטיק".
עלותו של עדן בן בסט מוערכת בכ-8 מיליון שקלים לאורך כל תקופת החוזה, בעוד הפועל באר שבע מחזיקה בחוזים של אליניב ברדה ומאור בוזגלו ששווים, בערך, לפחות מ-7 מיליון שקלים. וזה אגב, כשאנחנו מעלימים מהמשוואה את העובדה שמחירו של וידאר קיארטנסון (שער בכל 157 דקות) שווה פחות או יותר למחירם הכולל של לוסיו מרינאו (שער בכל 143 דקות), אנתוני וואקמה (שער בכל 250 דקות), ובן שהר (שער בכל 158 דקות) גם יחד. יעילות, כבר אמרנו?
מרגישים בבית
התרגלנו, אך קשה שלא להתייחס לזה בכל פעם מחדש. על ה"בינגו" של ברק בכר בבחירת הזרים ידובר עוד שנים רבות קדימה. אחרי שנאלץ להיפרד מאופיר דוידזאדה מאמן האלופה את צירף את מיחאי קורהוט עבור 150 א' יורו בעונה ואת מיגל ויטור בעבור 450 א' יורו. במהרה, שניהם הפכו לחלק בלתי נפרד מהמרקם החברתי הנפלא שיש בטרנר.
המרקם החברתי והשקט שמפגין בכר גורמים לו, בשונה כרגע מארבלדזה, לכאבי ראש חיוביים. בתקופה זו בספורט הישראלי בה אנחנו רואים ששחקני בית"ר ירושלים מקבלים החלטות על דעת עצמם וזרים במכבי תל אביב בכדורסל דוחפים את מאמנם החוצה, משמעת עצמית ורעב לדקות משחק מצליחים להבדיל את הפועל באר שבע מכל יריבותיה.
במכבי תל אביב צריכים להתפכח. להבין שיש בעיה בגישה, שאין מענה לכל פתרון ובעיקר שהרכב אחד שרץ עלול למעוד בדרך לאליפות. יצחקי, בן בסט, מיכה והשאר יצטרכו להיות המענה כשצמד האסים לא יהיה שם, בדיוק כמו שמאור בוזגלו, דגל הרוטציה של האלופה, ראוי להיות זה שיחליף את טוני וואקמה במשחק העונה.
בשורה התחתונה, ועל כך יעידו גם אוהדי מכבי תל אביב והפועל באר שבע, שום דבר לא גמור עד לסיום העונה. מדובר פה בשני הסגלים הכי חזקים כיום בישראל, שאמורים לדלג בקלילות מעל כל משוכה שתבוא להם בליגת העל. כששתיהן נפגשות, הפרטים הקטנים עלולים להכריע ונכון לעכשיו, אלופת המדינה נראית מוכנה מתמיד.
