בית"ר ירושלים, במשחק הטוב ביותר שלה העונה, הפסידה להפועל ב"ש בגלל מגבלותיה ובעיקר בגלל האיכויות והמיומנויות של שחקני האלופה, למרות המשחק החלש שהפגינה. לרגע היה נדמה שהרוח האנושית הולכת להיות הסיפור בערב הזה, אך בעיקר זה היה סיפור קצר של 45 דקות ועוד קצת במחצית השנייה בה בית"ר ירושלים באמת נתנה את כולה ואפילו הזכירה להפועל ב"ש שפעם האנדרדוג היו האדומים בעצמם.
אך כדרכו של עולם, אימפריה יורדת ואימפריה אחרת עולה. הרבה שאלות עלו לגבי ההתמודדות המנטלית של באר שבע לקראת המשחק של בית"ר ירושלים, אבל דווקא באלמנט הזה העבודה לא הייתה רבה. כשאתה משחק מול קהל גדול וקבוצה בעלת מסורת, אתה בעצם מבטל את ההתמודדות עם העניין הזה.
במחצית הראשונה בית"ר ירושלים, בעזרת הרבה רצון, נחישות וביצוע טקטי נכון של הפעלת לחץ גבוה בכל חלקי המגרש, השתלטה על המשחק ופגעה בהנעת הכדור השקטה והמפורסמת של הפועל ב"ש. היא ניצחה בכל מאבק על הכדור וככל שנקפו הדקות והביטחון גבר, היא גם התחילה להעז ולהאמין שהיריב לא כזה מפחיד. ואכן בזכות הנשק הזה היא כבשה בסופו של דבר את השער הנכסף.
בית"ר חשפה את באר שבע העייפה, שחזרה למשחק במבצע אישי מרהיב של וואקמה, אך הסתבר שהיא עצמה התעייפה ובמקום למשוך את החבל עוד קצת במחצית השניה ולהמשיך ללחוץ את האדומים ולהנחית עליהם מהלומה נוספת, היא כשלה בגלל מגבלותיה האיכותיות והגופניות. ב"ש חששה בשלב מסויים וגם ככל הנראה קיוותה לסיים את המשחק בתיקו, הרי היא מובילה את הטבלה בפער מבטיח, אך זיהתה שהרוח האנושית מתפוגגת מתוך נפשה של בית"ר ובעזרת חילופים חכמים של ברק בכר (הובאן ושהר) החזירה את עצמה לאיזון ולמשחק.
כשזה קרה, ב"ש כבר לא הייתה נשלטת כמו במחצית הראשונה, אלא הקבוצה הרגועה שיודעת שזה רק עניין של זמן עד שבוזגלו יקבל את הכדור. נכון, הוא היה אמור להיות מוחלף רגע לפני, אך כמו שבכר אמר בסיום "הכל לטובה". בוזגלו נשאר המלך של באר שבע והמוציא לפועל הטוב ביותר העונה.
רן בן שמעון שיבח את השחקנים שלו בסוף המשחק ובצדק, הם אכן היו ראויים למחמאות. בפעם הראשונה העונה בית"ר באמת נתנה את הכי טוב שלה ואם דן איינבינדר היה בועט לפינה של גורש במקום למרכז השער, הדברים היו נראים אחרת. בית"ר ירושלים יכולה להיות גאה בעצמה, על כך שלמרות הלחץ להתמודד מול הירידה מהמגרש בגלל קריאה גזענית ופיצוץ המשחק, היא הזכירה לעצמה שכדורגל הוא משחק של נשמה, של התמסרות ושל נתינה וכשאתה עושה את זה אתה יכול לרדת מהמגרש עם ערך חשוב לא פחות מניצחון והוא כבוד. מילה טובה מגיעה גם לבן שמעון עצמו, שעשה את כל מה שיכול היה לעשות חוץ מלהבקיע שער בעצמו.
בנוגע להפועל ב"ש, העייפות שלה הייתה ניכרת. קשה מאוד לחזור לעצמך אחרי התרוממות רוח כמו זו שהם חוו בחמישי האחרון בסאות'המפטון. כשהגוף והנפש חווים כזו התעלות, חייבת להגיע גם התאוששות גדולה ולהם לא היה ממש זמן לזה, לכן מגיע שאפו גם לשחקנים של ב"ש ולמאמן שלה שידעו להתמודד מול ירידת מתח כזו ובכל זאת לייצר ברגע הנכון את הבעירה לדחוף ולהביא לידי ביטוי את הכוח שלהם השנה, איכות.
לסיכום, היה משחק טוב, קצבי, עם הרבה אירועים ובעיקר עם תצוגת עידוד שקידשה את אהבת המשחק. כן ירבו. התובנה שעולה בעיקר היא שבספורט הישגי, הרוח האנושית או גורם הישגי אחר, מנטאלי או גופני, ובעיקר איכותי לא יכול להתקיים אחד בלי השני. וזה ההבדל בין שתי הקבוצות. לבאר שבע יש את הגורמים האלו יחד ולבית"ר אין.
