כשדן איינבינדר חזר לבית"ר ירושלים, הציע לו מנהל המשק הוותיק והמסור, מאיר הרוש, לא לקחת את החולצה מספר 11 כפי שביקש. הרוש הסביר לקשר שמאז אלי אוחנה, אף שחקן לא הצליח עם החולצה הזו, אבל איינבינדר שגדל על הסמל לא נרתע. "אני יודע שלמספר הזה יש משמעות. אולי לא אכבוש כמוהו, אבל אהיה טוב בדרך שלי", אמר בחיוך.
בגיל 26 ואחרי שזכה בתארים עם מכבי ת"א ושיחק באירופה עם הפועל ק"ש, איינבינדר (שם פולני) חזר הביתה, למקום בו החל לשחק מגיל 8. היום הוא אמנם גר בנווה אילן, אבל את הילדות העביר בתוך ירושלים. כבר מגיל קטן העידו מאמנים שאימנו אותו שהוא יהפוך לשחקן לגיטימי בליגת העל והשאלה היא רק כמה זמן זה ייקח.
כדי לסייע כספית לבית"ר, איינבינדר עבר לצפון והתחבר בקלות. "ההתאקלמות שלו בק"ש היתה מהירה, אפילו מעבר לציפיות שלנו", אומר גילי לנדאו שאימן אותו: "ישר כשהגיע זרקתי אותו למשחק בבילבאו והוא היה יוצא מן הכלל. שחקן אנרגטי שמחבר בין קישור להתקפה עם המון ביטחון עצמי, כזה ששולט בקצב המשחק. אם ישפר את משחק הראש שלו, יבעט יותר לשער ויתחיל להיכנס יותר מקו שני לעומק הוא יהיה עוד יותר טוב. אחרי עונות במכבי ת"א וק"ש, עכשיו הוא צריך לקחת את המפתחות בבית"ר".
איינבינדר יכול היה להישאר גם השנה במכבי ת"א. הוא החזיק בחוזה לעוד עונה, אבל ברגע שלא יצא למחנה האימונים באוסטריה, הבין שלא בונים אליו. ההתחלה בצהוב היתה נהדרת. פאולו סוזה נתן לו לשחק יותר מכל הקשרים האחוריים, גם אוסקר גרסיה בקדנציה השנייה האמין בו, אבל פציעה קשה בכף הרגל והיעדרות ממושכת קטעה את הרצף. פאקו ראה אותו בעיקר עובד עם פיזיותרפיסטים, אבל גם זה לא מנע מהמאמן שהביא למכבי טרבל לתת לו לשחק 90 דקות בגמר הגביע, שם הציג יכולת מעולה ב-2:6 על ב"ש.
הערב, איינבינדר יחזור לבלומפילד, עם חולצה אחרת. בימים האחרונים הוא חרג ממנהגו ולא שוחח עם אף אחד משחקני מכבי, שנשארו חברים טובים שלו. "דן הוא פספוס לטעמי", קובע ברק בדש: "התחרות במכבי קשה מכל מקום אחר. כשהוא היה טוב אבל הקבוצה לא ניצחה, אז הכי קל היה להחליף אותו כי הוא לא איזה שם נוצץ, אבל ייאמר לזכותו שהוא לקח את בצורה הנכונה. כאחד שהיה במכבי ת"א ושיחק נגדם לא מזמן אני יכול לומר לך שדן יתרגש, ירגיש מוזר, אפילו יתבלבל קצת אבל זה יעבור לו מהר. הוא פייטר, לוחם ללא פשרות, כזה שאתה רוצה שיהיה איתך ולא נגדך".
אינבינדר היה בכלל בדרך להפועל ב"ש. פערים כספיים קטנים השאירו אותו במכבי ת"א עד שהגיע להסדר על הכספים שחייבים לו וקיבל את כרטיס השחקן ביד. אלי טביב וסלובודאן דראפיץ' הצהירו שהם רוצים אותו וברגע הזה הוא הבין שהוא חוזר הביתה. הוא מנהיג שקט. לא כזה שיצעק במגרש, גם לא יכוון עם תנועות ידיים או יריב עם שופטים, אבל בחדר ההלבשה הוא דומיננטי. בקבוצת הוואטסאפ של מכבי היה אחד הפעילים. כשברק יצחקי העלה תמונה באינסטגרם עם אלי יצפאן, איינבינדר מיד העביר את זה ליתר השחקנים וצחק שהחלוץ מצטלם עם מפורסמים. אופיר קריאף מספר עד כמה איינבינדר שטותניק: "הוא כל הזמן מחייך. גם כשהוא יהיה בן 40 הוא תמיד יתנהג כמו ילד קטן. היו פעמים שמי שפתח את הלוקר שלו נפל עליו כוס מים שהוא שם או שהוא קשר לשחקנים את הנעליים אחד לשני עם השרוכים. כיף להיות לידו. בית"ר זכתה".
ב-36 הופעות כבש רק שער אחד, אבל פאולו סוזה שהחזיק ממנו יותר מכל המאמנים במכבי היה דורש ממנו לא לעלות יותר מדי ולהתרכז במשימות ההגנתיות. בבית"ר הוא יצרך לעשות הרבה יותר, למרות שהמשחק האחרון שפתח בו היה בחודש מאי האחרון, גמר גביע המדינה. "הוא לא בכושר משחק, אבל פשוט כיף לראות את מה שהוא עושה באימונים", אמר דראפיץ' השבוע: "הוא יוסיף לנו המון".
חבריו, מספרים שהוא לא שומר טינה לקבוצה שלא ממש נתנה לו הזדמנות. "הוא הולך לשיעורי תורה, מקפיד להתפלל, לא מהשחקנים שמחפשים להוכיח למישהו משהו", אמרו כמה מהם, "אם הוא היה כזה, אז את מסיבת האליפות הוא לא היה עושה אצלו בגינה. זו הייתה המסיבה הכי טובה שהייתה לנו במכבי", אמרו שחקנים במועדון הצהוב.
שי חדד ששיחק איתו בבית"ר מסכם: "החזרה שלו לבית"ר זה דבר מצוין. יש לו הזדמנות לשחק בקבוצה גדולה ולא לחמם ספסל. לדעתי הוא יכול להוביל את בית"ר ולחזור למרכז הבמה. הוא עובד ונותן את הכל והקהל רוצה להזדהות עם שחקנים מהסוג הזה. אפשר לסמוך עליו, אני מאמין בו".
