ב-8 בינואר 2006, שלוש שנים אחרי עלייתה של בני סכנין לליגת העל, סוף-סוף הגיע הרגע לו חיכו בקבוצה: משחק ביתי, באצטדיון דוחא, מול בית"ר ירושלים. אחרי שאירחה את הקבוצה מהבירה בקריית אליעזר במשחקים רווי אמוציות ואלימות, משחק הבכורה בין שתי היריבות המרות הפך גם הוא למפגן אלימות: הקהל המקומי השליך אבנים מחוץ לאיצטדיון, האורחים מירושלים ניסו בתגובה להרוס את השערים, תקפו את עבאס סואן, ניפצו מצלמה של ערוץ 10 וזרקו אבנים על עמדת השידור וכשיצאו מהאצטדיון גילו שחקני האורחת כי המכוניות שלהם הושחתו. כדורגל לא היה שם.
3 ימים בלבד לאחר מכן, בצל השנאה העזה בין המועדונים (בעיקר בין הקהלים שלהם), "נאלץ" אלירן חודידה לעשות את המעבר מבית"ר לסכנין. לואיס פרננדז, אז מאמן בית"ר ירושלים, קרא לבלם לשיחה והבהיר לו: "תחפש קבוצה, אנחנו לא בונים עליך". רגע לפני שחלון ההעברות נסגר וחודידה מצא עצמו מבזבז חצי עונה לחינם, הוא סגר בבני סכנין. למרות שלא גדל בבית"ר, הבלם הגבוה היה מזוהה עם המועדון, האוהדים אהבו אותו, ולא לכולם היה קל לראות שהוא עובר דווקא ליריבה המרה. את השידוך בין השחקן לקבוצה, עשה ארקדי גאידמק – שבאותם ימים תרם כספים לסכנין ובמקביל כיהן כבעלי בית"ר ירושלים.
בתקופה זו, שמעבר מהפועל תל אביב למכבי תל אביב (ולהיפך) הפך לדבר שבשגרה, לא ניתן למצוא הרבה שחקנים שעברו ישירות מבית"ר לסכנין וגם לא בכיוון ההפוך. "התלבטתי רבות", חוזר חודידה שמונה שנים לאחור, רגע לפני המשחק המסקרן ביום ראשון, אך מסביר: "כשחקן כדורגל צריך לדעת להפריד בין מה שמעבר לכדורגל לבין המשחק עצמו. חיפשתי קבוצה שתתאים לי, שאשחק בה ושאצליח להישאר יחד איתה בליגת העל".
"כשחקנים אנחנו לא צריכים לעסוק בפוליטיקה, אלא לעשות רק את מה שטוב לנו מקצועית ותמיד לבדוק איך זה יעזור לנו בקריירה. פוליטיקאים יש מספיק, אנחנו צריכים להתרכז בכדורגל", מפרט הבלם, שמשחק כיום בנצרת עילית, את הסיבות שהביאו להחלטה.
חודידה, ששיחק בשתי הקבוצות, יודע בדיוק מה יקרה בחדרי ההלבשה ביום ראשון הקרוב, ואיך יראו האימונים המסכמים של כל אחת מהן: "לפני המשחקים בין בית"ר לסכנין יש דריכות גבוהה, משני הצדדים. זה מתחיל כבר בהנהלות, נמשך במקורבים וכמובן שמסתיים באוהדים - כולם כולל כולם מכניסים אותך לטירוף ומערבים המון אמוציות. השחקנים עולים למשחק בטירוף מהרגע הראשון, מאוד חמים ודרוכים. עוד לפני שאתה יורד לגליץ' הראשון, כבר יש דחיפות, מאבקים חזקים. המשחק הזה הוא מעבר לכדורגל, והאווירה החמה מתחילה כבר בחדר ההלבשה – בגלל זה המשחקים בין הקבוצות מאוד טוענים. רק מי שלקח חלק במשחק הזה, יבין במה מדובר".
"שני הקהלים נוהגים בדיוק באותה הדרך בדרבון השחקנים, הם מאוד דומים בנושא הזה", מבהיר חודידה ומוכיח שלמרות השנאה, הספורטיבית וגם זו שמעבר, יש לא מעט קווים לדמיון בין הקבוצות: "לשני הקהלים המשחק הזה מאוד חשוב, זה לא עוד משחק נגד מכבי חיפה לדוגמא. אם אני צריך להעריך למי יותר חשוב? אולי לקהל של בית"ר, אבל באחוזים זה 40-60, לא הבדל גדול".
למרות התמונות מלפני שמונה שנים בדוחא, בשנים האחרונות המשחקים בין הקבוצות עברו בשקט יחסי. לפני שריקת הפתיחה היו כותרות ואזהרות, אך בסופו של דבר, השורה התחתונה, הייתה די רגועה. למרות זאת, ולקראת יום ראשון, החששות חזרו. "בשנים האחרונות כל האוכלוסים מתלהמת יותר, ולכן גם המשחק הזה טעון יותר", אומר בלם נצרת עילית בכאב: "אני אומר את זה, וכמובן שאני אומר את זה לצערי. כולם היו רוצים לחיות בשלום ולא לראות את התמונות האלה שוב ושוב".
שמונה שנים אחרי, ולמרות שדברים השתנו והאוכלוסים מתלהמת יותר, חודידה לא מצטער ולא היה נוהג אחרת: "גם היום הייתי עושה את המעבר הזה - ההחלטות שלי מקצועיות נטו ובלי פוליטיקה. גם אם הקהל היה לוחץ עליי, עם כל הכבוד, אף אחד לא מנהל לשחקנים את הקריירה. זה מקור הפרנסה שלנו ואנחנו צריכים לדאוג לזה".
