השבוע קרו כמה דברים שמעידים בעיקר על המנטליות הלקויה שלנו בענף. חלקם של השחקנים, חלקם של ההנהלה. המנטליות הזו שלא תביא לשום התקדמות לאורך זמן. מנפלאות הכדורגל הישראלי, דוגמאות נבחרות מהשבוע האחרון.
1. הפועל חיפה ניצחה פעם נוספת 0:1 בצורה מקרית, בדקה האחרונה מבעיטה חופשית מ-30 מטר. היא ניצחה רק בגלל שהשוער שלה, קובאר, היה המצטיין (משתפר מאוד, הביא כבר שש נקודות). עכשיו הם יספרו שזה בגלל שמנהל הקבוצה, אפרים גבאי, נכנס לחדר הלבשה במחצית (!!) והתחיל לירות לכל הכיוונים: "שחקו כבר עם נשמה, הרגתם אותנו ואת הקהל, וכו וכו". הרי אין קשר לשחרור שחקני בית סיטונאי, התנהלות רעה ובחירת סגל כושלת. מה פתאום.
2. מכבי חיפה ניצחה את הפועל תל אביב. עכשיו יספרו שזה בגלל שיענקל'ה שחר עשה אסיפת חירום וביטל את האימון. אני זוכר כמה פעמים בשנים האחרונות ששחקני מכבי חיפה נשלחו לחשבון נפש כי הם לא נותנים הכול על המגרש. איך הסתיימו אותן עונות? מה עשו עונה לאחר מכן?
אז כן, לפעמים צריך שיחת זעזוע. השאלה אם זה יכול להחליף בחירת שחקנים גרועה, מאמן לא מתאים או מערכת שנכשלת. זה בסך הכול לתת אקמול כשצריך טיפול שורש. השאלה השניה היא איך שחקנים בכלל מגיעים להיות מקצוענים בליגת העל ללא משמעת עצמית ומנטליות שדורשת לתת הכול על המגרש? ככה או ככה יש כשל מהותי כשדברים כאלה קורים באופן קבוע בכדורגל שלנו.
3. בית"ר ירושלים במשבר. אלי טביב, שרק לפני חודש נתן למאמן שלו להתבטא בצורה דוחה כלפי אוהד (אוהד שצריך להיות מוקצה) בטלפון מבלי להעמיד אותו במקום, שותק כאשר עשרות אוהדים יורקים ובועטים ברכבו של המאמן שלו אחרי משחק. חס וחלילה לגנות אותם, להתעסק עם האלימים האלה. העיקר שהוא ישלח במקביל סוללת עורכי דין לבית הדין המשמעתי כדי לבטל קנסות ויספר שם איך הוא נלחם בגזענות ובאלימות. בדיחה.
ההוכחה? מה היה פער הציפיות לתוצאות בשטח במועדונים האלה בשנים האחרונות? מוזמנים לבדוק.
