סאגת אלירן עטר והחזרה שלו למכבי ת"א מוכיחה עד כמה סגנית האלופה איבדה את הביטחון והשליטה שלה במאבק האליפות, ברכש הזרים ובמלחמה על הכוכבים הישראלים, כאשר ג'ורדי קרויף רואה איך ברק בכר מלמד אותו שיעור בכל הנוגע למישור הזה. אולי בגלל זה, ההולנדי בחר ללכת על המקום המוכר והבטוח ולא להסתכן בעוד הבאת אוסקר סקאריונה/אורלנדו סה ועוד רבים אחרים שאף אחד לא באמת זוכר.
למועדונים שרוצים לחזור למקום הראוי להם יש נטייה להחתים את השחקנים שמזכירים להם את ההישגים והשנים היפות שאליהן בדיוק הקבוצות רוצות לחזור. הדבר הזה יכול להסתיים בצורה מושלמת כמו הקאמבק של אליניב ברדה להפועל ב"ש, אך גם כהתרסקות מוחלטת כמו החזרה של יוסי בניון למכבי חיפה. לא רק לקבוצות יש את הנטייה הזו, אלא גם לשחקנים, שרוצים שוב ולהרגיש את האהבה של הקהל שבנה אותם.
משהו נכבה במכבי ת"א בשנתיים האחרונות, היא כבר לא אותה קבוצה מאיימת כמו שהייתה ולא מועדון שכל האחרים רוצים להידמות לו. אפילו המותג שלה בדמות הצלחת מודל מנהל המקצועי, איבד את ההילה סביבו וצריך להילחם בשיניים על כל שחקן שרוצה להחתים. השחקנים הצעירים המוכשרים בארץ מעדיפים לוותר על הספסל הצהוב, ופורחים במקומות אחרים. כך למשל, מיכאל אוחנה וניב זריהן בחרו בב"ש, בזמן ששגיב יחזקאל המוכשר מחמם את הספסל לצד אליאל ודור פרץ.
חוסר הביטחון ואיבוד השליטה הביאו את מכבי ת"א לצרף את אלירן עטר. ההחתמה שלו היא לא החתמה מקצועית וגם לא מתוך מחשבה לטווח הארוך, אלא תוצר של הרצון של מכבי לחזור למה שעטר בן ה-30, סימל עבורה כשהיה בן 26. אלירן עטר סימל במכבי ת"א את החזרה של המועדון המפואר לשלוט ביד רמה בכדורגל הישראלי, הוא החזיר את הכבוד וההרתעה שאבדו לו, את האהבה והתשוקה שסימלו אותה והכי חשוב – את הווינריות והרוע שכל כך אפיינו אותה.
הוא מלך השערים הראשון שהגיע ממכבי ת"א מאז אבי נימני בשנת 00/01 וניפץ את קללת החלוצים שאפיינה את מכבי ת"א במשך שנים. עטר היה בן טיפוחיו של ג'ורדי קרויף ואהוב הקהל, הילד הבעייתי של השכונה, שהצליח לגרום לילדה הכי יפה בגן להתאהב בו. הכל היה נראה מושלם: מכבי ת"א מצאה את היורש של אבי נימני ואלירן עטר מצא סוף טוב לסיפור הסינדרלה שלו, לפחות עד שהגיע ילד בעייתי אחר, מוצלח יותר שגרם לילדה לשכוח ממנו. לילד הזה קוראים ערן זהבי.
כשעטר עזב לאירופה הוא היה בטוח שיחזור למכבי, שם הקהל נתן לו הרבה אהבה. יחד עם זאת, ערן זהבי גרם למכבי לשכוח את עטר באותה המהירות, שבה היא הכתירה אותו לנסיך של בקריית שלום. וזה מה שמוביל לשאלה, לאיזו מטרה אלירן עטר חוזר למכבי ת"א?
אם החלוץ יחזור למכבי ת"א כדי להתעלות על מה שערן זהבי עשה במכבי ת"א, לא רק שהוא לא יצליח, אלא שהוא גם ישכיח את השם שבנה לעצמו במועדון ואצל הקהל הצהוב. אך אם אלירן עטר יזכור מה מכבי ת"א נתנה לו, זו שקיבלה אותו כמו שהוא, גרמה לכולם להתעסק בקסם ברגליים שלו ולא בעברו ולהצטרף לנבחרת, דברים ייראו אחרת. אם יחזור מתוך מסירות, אהבה והבנה כי הקבוצה מעל הכל – בדיוק כמו שאליניב ברדה שחזר להפועל ב"ש, עטר יוכל להיות זה שיחזיר בפעם השניה את מכבי ת"א למקום הראוי לה, ואת זה אף אחד כבר לא יוכל לקחת ממנו.
בסופו של דבר, עטר יוכל לעזור למכבי בדיוק כמו שזו תוכל לעזור לו. הסיבה היא שלא רק שמכבי ת"א כבויה וחסרת כיוון ופתרונות, אלא שגם אלירן עטר הפך לכזה מאז שנחת במכבי חיפה בתקופה הכי כושלת שלה עד היום. הילד משכונת התקווה צריך קבוצה שמחה לידו, שחקנים שירימו אותו וקהל שיעודד וילטף אותו, הוא לא יכול אחרת, ולא יודע אחרת. יחד עם זאת, אסור למכבי ת"א לטעות ברמת הציפיות. עטר הוא חייל פשוט וטוב במערך, אבל אף פעם לא יוכל להפוך למפקד, בדיוק כמו טל בן חיים החלוץ, זו גם הטעות שנעשתה לגביו במכבי ת"א.
אלירן עטר יוכל זה להיות זה שיגרום לקהל הצהוב לחזור ליהנות מהכדורגל שהקבוצה שלהם מציגה, להתרגש בכל פעם שהכדור מגיע לרגל שלו כמו שהתרגשו אצל מס' 8 ו-7 בצהוב ולהתמלא בציפייה שעוד רגע משהו טוב הולך לקרות. הילד לא שכח לשחק כדורגל, אלא להפך. מה שיש לו ברגליים (גם בגיל 30), אין להרבה שחקנים. אלירן עטר יוכל להחזיר את הגאווה של הקהל הצהוב, לחזור להיות הכוכב שכולם אוהבים לשנוא, כי אלירן עטר הוא כזה, ומכבי ת"א אוהבים לטפח כוכבים, במיוחד כאלה שכל הקבוצות האחרות שונאות.
