בית"ר ירושלים תלך העונה עד הסוף. למה? בימים בהם מועדונים אחרים משקיעים סכומים גבוהים מאוד ומצליחים בקושי עם זר אחד או שניים, הצהובים שחורים פגעו בינגו עם ששת הזרים שלהם: אנטואן קונטה, אריק סאבו, קלאודמיר פריירה, מרסל הייסטר, ז'אורז'יניו ופול אדגר.
זה הערך המוסף של הקבוצה מהבירה. יחד עם ישראלים שנמצאים בכושר כמו עידן ורד וחן עזרא, עם יוסי בניון שעולה מהספסל ועוד בלי איתי שכטר הפצוע, לבית"ר יש את הסגל לעשות את זה העונה. בית"ר צריכה ללכת עד הסוף, היא צריכה להסתכל להפועל ב"ש ולמכבי ת"א בגובה העיניים. קבוצה כישרונית ומאוזנת, אבל גולת הכותרת היא הזרים שמרימים אותה למעלה.
צריך לזכור, בית"ר חייבת לשמור על צניעות, שפיות ולדעת להתנהל ברגעים בהם לא הולך. זה הוא מבחנו הגדול של אלי טביב, שחייב לקחת צעד לאחור. לא רק בגלל מה שקבעה ועדת העברת הזכויות של ההתאחדות לכדורגל, אלא כי זה מה שהוא צריך לעשות.
זה המקום מבחינתו לתת לאלי אוחנה ולאלי כהן לתפוס פיקוד על המועדון, הן מבחינה ניהולית והן ברמה המקצועית. זוז הצידה ולך אל מאחורי הקלעים. יש לך קבוצה טובה, תן לאוחנה וכהן את הקרדיט לנהל אותה ותצא גדול בסוף העונה.
גיא לוזון ידע ואמר לדבריו שבמשחקים מול בני יהודה ונגד עכו הקבוצה שלו תיתקל בצפיפות בהגנה, גיא לוזון גם גם אמר שיש לו סגל איכותי, אותו במועדון כינו "סגל מפחיד ומפלצתי". המסקנה משני המשחקים האלה היא שהסגל המפחיד לא הוכן כראוי למשחקים מהסוג הזה, ובתווך היה משחק משקר ומשכר מול האלופה, שחזרה גמורה ממאריבור אחרי שהתנפץ חלום האלופות.
משקר כי ב"ש שלטה בקצב המשחק וחיפה יצאה למתפרצות כשב"ש ב-10 שחקנים ובפיגור וכשבכר שיחק רולטה. חיפה שכבשה את השלישי מתוך אינספור מצבים, התבלבלה. הכותרות מתוך המועדון כמו "גיא לוזון עשה בית ספר לבכר" ו"העונה יש לנו סגל מפלצתי", לא מתאימות למועדון בסדר גודל של מכבי חיפה, ולכן הירוקים עדיין מחפשים את דרכם. גם במגרש וגם מחוצה לו.
"ביצת ההפתעה של יואב כץ"
הבריזה של חודש ספטמבר נושבת בחיפה וסוחפת את הצד האדום של העיר. הפועל חיפה מושלמת ומשחקת כדורגל יעיל. ניר קלינגר מצא את האיזון בקבוצה, לא התעקש על שיטה כזו או אחרת והתאים את עצמו לחומר השחקנים הכישרוני שעומד לרשותו. יואב כץ נתן לו את 'ביצת ההפתעה' לדבריו. הצבתו של הבלם/מגן, רסמוס סויסטד בחוליית הקישור. מהלך מנצח! רק מה, יואב, ממתי אבא מתפאר כשנותן לבנו את ביצת ההפתעה? תן לקלינגר להחליט מתי ואיך לספר לחבר'ה, וצא גדול במקום להתראיין ולהתרברב.
ראדי חילץ את הפקק מבקבוק השמפניה
הכל כבר היה מוכן ל-0:0 של הפועל ב"ש מול אשקלון, גם הכותרות על משבר וכו', אלא שאז הגיע הטיל של מהראן ראדי, שחלץ את הפקק מבקבוק השמפניה. רק מה? המרחק מללגום ממנה עדיין גדול, שכן השמפניה הכי כיפית לשתייה היא בחודש מאי.
ב"ש מתקשה השנה בסיומת מול השער (מליקסון במאריבור, וואקמה ופקהארט מול אשקלון). ב"ש הייתה ונשארה דומיננטית ושולטת בקצב המשחק ובאחזקת הכדור, רק מה קורה ברגע שמאבדים את הכדור? בעונה שעברה היריבה הייתה חווה התנפלות, ללא יכולת להרים ראש וללא יכולת לנשום, העונה? לא רק שנתניה ואשקלון הרימו ראש, הן הביכו את ב"ש. מול נתניה זה הסתיים זה בכדור אחד ברשת, מול אשקלון כמעט...
רשת הביטחון של ג'ורדי קרויף
ג'ורדי קרויף עדיין מחפש את עצמו כמאמן וזה טבעי. מעמדת המנהל המקצועי לעמדת המאמן המרחק הוא רב. דרכו המקצועית בין קבוצה מתגוננת שיוצרת צפיפות ויוצאת למתפרצות באירופה כאשר המטרה מקדשת את האמצעים (לעלות לשלב הבתים) לבין קבוצה דומיננטית בליגה שצריכה לפצח הגנות צפופות.
לפיכך, ג'ורדי קרויף עטף את עצמו בהרבה חיילים. על כל עמדה יש לו שניים ואפילו שלושה שחקנים. בכך, הוא יצר לעצמו רשת ביטחון, יתרה מזו, הוא אפילו קיבל סגן מפקיד בכיר (סטיב מקלארן). קרויף יודע שבסיומו של הקרב הספורטיבי, אין חיילים רעים, אלא רק מפקד שיקבל עליו את כל האחריות לטוב ולרע. אגב, סגן המפקד, איבד את הסטייל שלו אי שם בוומבלי בגשם שוטף מול קרואטיה תחת מטריה. מעניין מה היו אומרים באנגליה שיראו את התמונות של מקלארן עם המכנסיים הקצרים והטי שירט מדלג בין המגרש ליציע.
