אם יש משהו שאוהד כדורגל רוצה משחקן המשחק בקבוצתו לפני הכל זו תשוקה לכדורגל. שיהיה נלהב ומסור למשחק, שיבין אותו מעייניו של אוהד, ולא רק של מי שמתפרנס ממנו וכך באופן טבעי גם קצת מאבד את התמימות. אוהדי מכבי תל אביב, שחששו שעם עזיבתו של גל אלברמן תעלם הרבה מהתשוקה הזו, ישמחו בוודאי לגלות כי כריסטיאן באטוקיו, שנחת הבוקר בישראל, הוא ככל הנראה השחקן שנשאר הכי קרוב לאוהד שהיה כילד.
אולי אפילו הקצין מאז. הם ודאי קצת יתאכזבו לגלות כי האהדה שלו היא לקבוצה אדומה - ניואלס אולד בויז, שיריבתה העירונית הגדולה, רוסאריו סנטרל, משחקת בכחול צהוב. על זרועו של הארגנטינאי בן ה-25 מקועקע ילד הלובש את החולצה מספר 10 של ניואלס, עם כדור לרגלו, על סף גרם מדרגות הנראה שמוביל אל גן עדן, אך בסופו מחכה אצטדיונה הביתי של ניואלס.
"הילד הזה הוא אני, והדרך הניצבת בפניו היא הדרך לחלומות שלי. אני חייב לניואלס הכל בלי לצפות לקבל כלום, אני חייב להם את החיים שלי כפי שאני מכיר אותם", הוא סיפר ונשמע בהחלט כמו אוהד מהיציע. "כשהייתי קטן הייתי בכל משחק באצטדיון, אפילו לא ראינו את המשחק מרוב שעודדנו, אהבתי את זה כל כך".
חשוב להבין כי אם היה גדל בישראל, רוסאריו היא לבטח לא תל אביב, וניואלס לא מכבי. מדובר בעיר גדולה יחסית, אך שתמיד נמצאת בצילה של הבירה בואנוס איירס. אמנם זו עירם של ליונל מסי, אנחל די מריה וצ'ה גווארה, אך היא תמיד ניצבת בהשוואה לעיר הגדולה באמת הנמצאת כ-300 ק"מ ממנה. חיפה הארגנטינאית אם תרצו.
"זו עיר שקטה שסובלת מהרבה הזנחה", הוא תיאר כשהגיע לצרפת לפני כשנתיים. "אבל היא מלאת תשוקה! בעיקר לכדורגל. חצי ניואלס, חצי סנטרל, חצי אדום-שחור חצי צהוב-כחול, חצי מצורעים (הכינוי של ניואלס), חצי מורדים (הכינוי של סנטרל), אני מצורע", הוא דואג להזכיר שוב.
Hermoso artículo de #LeTelegramme (Francia) Recordando mi país, mi ciudad y mi pasión
כמו עבור כל אוהד ממוצע, גם עבור באטוקיו, הדרבי הוא מעל הכל. "בבואנוס איירס יש את כל המועדונים הגדולים - בוקה, ריבר, אינדפדיינטה, ראסינג. כמעט כל האליפויות נחגגות שם. בוקה-ריבר זה הדרבי הכי ידוע בארגנטינה, אבל לא הכי גדול. הכי גדול זה רק הדרבי של רוסאריו. ראיתי את המשחק האחרון בין בוקה לריבר, אבל זה לא עניין אותי. אני לא מתרגש ממשחקים שאני רואה אלא אם הם של ניואלס".
מי שעבר באיטליה, אנגליה וצרפת, אולי לא יחווה העונה דרבי בגלל הנסיבות, אבל מבהיר כי הוא מאוכזב מכל מה שראה עד כה באירופה. "אצלנו ברוסאריו העיר סגורה בימים של דרבי, אף אחד לא עובד. ואם אתה מפסיד, אתה לא הולך לעבודה ביום שלמחרת. באירופה - אתה מפסיד, אתה מנצח, זה אותו דבר. באודינזה שחקנים יוצאים אחרי משחקים גדולים בין אם ניצחו ובין אם הפסידו. ברוסאריו שחקני הקבוצה שמפסידה בדרבי לא מעיזים לצאת לבלות חודשיים אחר כך!
כשהייתי בן 14 בדרבי שברו לי את הרגל בדקה ה-40. המשכתי לשחק עד הדקה ה-70 והוחלפתי רק כי לא יכולתי כבר ללכת. עכשיו זה כבר לא ככה, היום הכדורגל הוא עבור כסף. אין כבר תשוקה כזו, אבל מי שמשלם לי הוא זה שמאכיל אותי, שמאפשר לי להאכיל את המשפחה שלי, אז לא משנה איפה אני משחק, אני נותן את ה-100% שלי כאילו אני משחק בדרבי של רוסאריו, למרות ששום דבר לא ישתווה לו. אני אולי לא חכם בכך שאני משחק בצורה כל כך אבסולוטית, אבל אני חייב את חיי לכדורגל, אני תמיד אנסה להחזיר לו".
כבר בגיל צעיר עזב באטוקיו את הרגש הגדול ברוסאריו ועבר לכסף באירופה. כשהיה בן 16 אודינזה שלחה סקאוט לעיר ממנה הגיע מסי לאחר ששמעה שעוד ילד נמוך קומה עושה קסמים עם הכדור, ושילמה 200 אלף יורו עבורו. הוריו, שכפי שניתן לנחש משם המשפחה הם ממוצא איטלקי, החליטו כי הילד לא יעבור למולדת הישנה לבד, והמשפחה כולה עברה לאודינזה.
הילד נמוך הקומה, שצמח לגובה של 1.69 ס"מ, נלקח תחת חסותו של יוהאן וואלם, כיום מאמן נבחרת בלגיה הצעירה, ואז מאמן הנוער של אודינזה ששלח אותו לאכול ולהתאמן בחדר הכושר, והפך אותו מקשר התקפי בעמדה מספר 10 כפי שקעקע על זרועו, לקשר מרכזי קשוח. "הוא נולד קשר טהור, הוא מבין את המשחק מהר וקורא מהלכים מוקדם", סיפר עליו. "הוא משחק בקצב גבוה ומוסר היטב, אבל עבורי הוא קודם כל קו ההגנה הראשון במגרש. הוא למד את אומנות השמירה והמיקום הנכון בהגנה".
למרות האמונה ממאמן הנוער שאימן אותו גם בקבוצת המילואים, בקבוצה הראשונה של אודינזה הוא התקשה למצוא את עצמו, ולאחר שלוש שנים עם הופעה אחת בהרכב ועוד ארבע כמחליף, ופחות מ-150 דקות משחק, הוא נמכר לווטפורד מליגת המשנה באנגליה. בגיל 20 החליט הפעם להשאיר את המשפחה מאחור ועבר לבדו ללונדון, שם זכה תחילה לטיפול המסור של ג'אנפרנקו זולה, וגם הפך לחבר טוב של אלכסיס סאנצ'ס. "גרנו קרוב זה לזה, ואנחנו באים מרקע דומה", הסביר הקשר. "הילדות בארגנטינה ובצ'ילה היא דומה, תרבות הכדורגל דומה. התחברנו מיד, הוא לקח אותי תחת חסותו".
37 הופעות בהרכב ושישה שערי ליגה לא הספיקו לאחר שהקבוצה שהגיעה בעונתו הראשונה לגמר הפלייאוף, אך הפסידה את העלייה והתדרדרה לכדי סיום במקום ה-13 בעונתו השנייה של באטוקיו באנגליה. הוא אמנם זכה לזימון לנבחרת הצעירה של איטליה, אך בזמן שאלה היו במחנה אימונים בקיץ, הקשר קיבל הודעה מהצרעות כי כחלק מתוכנית ההתייעלות הוא לא בתכניות לעונה הבאה. הוא הושאל לווירטוס אנטליה מהסרייה B שם פתח בהרכב 28 פעמים, אך בסיום העונה ירד עם הקבוצה לליגה השלישית. ווטפורד, שהצליחה לעלות לפרמייר ליג, הודיעה לו כי היא מוותרת עליו סופית.
חרף כתם הירידה, לקשר היו הצעות מהליגה השנייה באיטליה, אך הוא הרגיש צורך לשנות. "לא רציתי לשחק שם יותר, רציתי להתפתח ולקחת אתגר חדש", הוא אמר, ובחר לחתום בברסט מליגת המשנה הצרפתית. "אני מאמין במועדון הזה. יש לו שאיפות גדולות והוא מכוון לעלות לליגה הראשונה", הסביר מדוע העדיף את הליגה השנייה בצרפת על פני זו שבאיטליה.
השאיפות הללו לא התממשו בעונה הראשונה בה הוא רשם 28 הופעות בהרכב וחמישה שערים, אך הקבוצה עצמה סיימה במקום העשירי המאכזב. בעונה שעברה פתח בהרכב 35 פעמים וכבש שמונה שערים, אך הקבוצה סיימה במקום הרביעי, מרחק נקודה בלבד מהמבחנים לעלייה.
האופי והלחימה של באטוקיו הפכו אותו לאהוב בקבוצה הצרפתית הקטנה, אך למרות זאת הוחלט שלא להאריך את חוזהו, והוא מגיע למכבי בחינם. "הוא שחקן של פעם. הוא מסוגל לשחק עם רגל שבורה, בלי עין ואם יגזרו לו אוזן אחת", מספר מאמנו עד לאחרונה בברסט, ז'אן מארק פורלן. "היה משחק שראיתי שהוא מתקשה לסגור את היריבה באמצע, קראתי לו ואמרתי לו שהוא חייב לתת יותר מעצמו, הוא עונה לי 'כן, אבל כבר נתתי את הצוואר שלי במשחק פה ופצעתי אותו', עניתי לו שהוא חייב להגיד לי אם הוא נפצע. הוא ענה לי שהוא מקריב את עצמו למען הקבוצה", משחזר מי שבכל זאת בחר לוותר על שירותיו.
כעת באטוקיו, לוחם עשוי ללא חת שירד מהיציע לדשא, מגיע למעשה לראשונה בחייו לקבוצה גדולה כשחקן מפתח, וישחק לראשונה בקריירה שלו באופן סדיר בליגה הבכירה ובמפעלים אירופים. על אף האופי המיוחד שנראה כמו הגשמת חלומם של אוהדים, וחרף עבר עשיר בנבחרות הצעירות של איטליה וארגנטינה, הקשר עדיין לא הצליח למצוא את עצמו ולהוכיח כי הקסמים שעשה עם הכדור בליגות הנוער ברוסאריו שווים משהו גם בליגות בכירות בבוגרים.
האם אותו שחקן של פעם יצליח לככב בליגה שלנו, שגם היא לא בדיוק בסטנדרט המודרני ביותר. ואם כן, האם יזכה לטעום גם מהדרבי הישראלי הגדול, אפילו שכאן הוא יהיה בצד הצהוב כחול ונגד האדומים.
Extrañando ️ #tbt
️ @mhd_habib_26 @nealmaupay @alexcoeff #Repost @stade_brestois29 (@get_repost) ・・・ TOP 5 buts brestois de la saison 2016/17 Lequel vous préférer? Aller Brest
