כמו עולם המוזיקה אחרי רצח ג'ון לנון, כמו עולם העסקונה התורנית אחרי הסתלקותו של הרב עובדיה יוסף, כמו עם ישראל אחרי שסטארבאקס עזבו לתמיד. נדמה שגם הכדורגל הישראלי נותר בודד, גלמוד, נואש, נזקק, חסר מנהיג ושאיפות, אחרי עזיבתו של האיש שמלך בליגה ביד רמה ורגל רמה עוד יותר בשלוש וחצי השנים האחרונות. ערן זהבי עבר לסין הקיץ כדי להרוויח משכורת שנתית שתאפשר לו להעמיד בעצמו קבוצה בצמרת ליגת העל, והותיר אותנו, הלכודים בארץ הקודש, בודדים על ציר יובל אבידור-טל בנש.
תמיד היו פה שחקנים ששלטו בליגה, כמעט תמיד הם פעלו בזוגות או יותר. כמעט מעולם לא קרה שמרבית השחקנים הטובים בליגה נמצאים במדרגה אחת שהיא לא הגבוהה ביותר של האיכויות, משום שבמדרגה שמעליהם נמצא שחקן בודד. אבל בשנים האחרונות התמסרנו, אם מבחירה ואם לא, לשלטון היחיד של זהבי – הוא כבש 98 שערי ליגה ב-119 משחקים רק במדי מכבי ת"א, אחראי יחיד במו רגליו לעשרות ניצחונות שהביאו לצהובים שתי אליפויות (יש שיטענו – גם השלישית, כלומר זו של 2012/13, בזכותו) וקמפיין אחד בליגת האלופות.
ועכשיו הוא הלך. מה יש לליגה הזו להציע לנו, מלבד זהבי? זה לא שאין לנו שחקנים טובים כאן – יש בשפע. האלופה מב"ש מציגה את ג'ון אוגו האדיר, טוני וואקמה ההורס, שיר צדק הנפלא ואליניב ברדה האינטנסיבי והבלתי נגמר. לסגניתה, מכבי ת"א נטולת הזהבי, יש – בואו לא נשכח – את גל אלברמן, האריס מדוניאנין, יוסי בניון, טל בן חיים, אבי ריקן, אלי דסה ועוד. למכבי חיפה יש את ניקיטה רוקאביצה ואלירן עטר, שיכולים להשתלט על טבלת מלך השערים. אבל אף אחד מכל אלה, פשוט אף אחד, לא יכול להיות זהבי.
אם ננסה בכוח לחפש לו יורש, אפשר להציע את מאור מליקסון כמועמד. אבל איכשהו, הבחור שהיכולת הטובה שלו בחודשיים האחרונים של העונה החולפת הייתה אחד הגורמים העיקריים להכתרה של הפועל ב"ש כאלופת המדינה, מרגיש שברירי מדי. הוא בוודאות לא יכול, כמו זהבי, לשחק בקצב רצחני של 33-34 משחקים בעונה (אפשר לספור על אצבעות הידיים את מספר הפעמים שזהבי לא השלים 90 דקות בהרכב בשל חוסר כשירות). זה גדול על מליקסון, והוא גם פחות קילר מזהבי - קשה לדמיין אותו מופיע משום מקום, עם נחישות של לוחם קומנדו צ'צ'ני, ודוחק כדור במהלך האחרון של משחק שהתוצאה בו היא שוויון – כדי להשיג ניצחון. זה לא מליקסון.
המועמד הבא בתור לרשת את זהבי עונה לאותו שם פרטי כמו קודמו, אבל בשם המשפחה שלו נעוצות מרבית הבעיות שלו בחיים – מדובר במאור בוזגלו כמובן. כאן מדובר בבחור הרבה יותר חזק ויציב ממליקסון, אבל אי אפשר לדעת איך ייגמר המאבק הבלתי נגמר שלו (או של אבא שלו) בהפועל ב"ש ובברק בכר. אחרי שהמאמן הביא אליפות ושלב בתים באירופה, ברור שבמשחקי הכבוד האלה המפסיד הגדול תמיד יהיה בוזגלו – שחלק גדול מהאליפות של ב"ש נשען דווקא על ספסולו במחזורי ההכרעה.
למרות שכל ילד ראה ויודע את זה, עד לא מזמן התחושה שהתקבלה הייתה שבמשפחה הלוחמת לא ממש ממהרים לרדת מהעץ. הודעת ההרגעה של בוזגלו באינסטגרם והיכולת הטובה במשחק אלוף האלופים הם אולי ניצני השלום המלבלבים, אבל הבעיה היא שכמו במזרח התיכון, גם כאן אי אפשר לדעת מתי יעלה ליעקב הבוזגלו לראש, והוא שוב יתפוס סיבוב, יטנף על בכר וב"ש בכל תוכנית רדיו אפשרית ויצית מהומה (שתתהפך, כאמור, רק על הילד). למרבה הצער, נראה שהגיבנת הזו היא זו שתמנע ממאור בוזגלו להשתלט פה על הליגה ולנצל את הוואקום שנוצר אחרי עזיבת זהבי. אם יצליח להתעלות – ירוויח ביושר את הירושה שהותיר אחריו EZ7.
אז מי כן, אולי רועי קהת? הוא טוב, אבל איכשהו יש הרגשה שמכבי חיפה מתוסבכת מדי ולא תתן לו את האפשרות לשלוט בליגה – בטח לא בשנה הראשונה שלו שם. הוא לא קורץ מהחומר הרצחני שזהבי עשוי ממנו. מה שכן, זה משחק סכום אפס: אם קהת כן יכול להיות זהבי, מכבי חיפה לא באמת תפריע לו אלא תיסחף אחריו. אם הוא לא יכול להיות זהבי, סביר להניח שחיפה תגרור אותו אל הבינוניות המתישה שהיא מפגינה בשנים האחרונות.
אגב, הימור מעט מסובך הוא עומר אצילי. נכון לרגע כתיבת שורות אלה עדיין לא ברור איפה ישחק היהלום החדש של הבורר חנוך קינן – בחו"ל, בבית"ר או במכבי ת"א (ואולי בב"ש, שתטרוף את הקלפים במפתיע?). מעבר לכך, למרות הפוטנציאל הרב שהוא מפגין, אצילי עדיין לא מימש אותו, אז להפוך אותו לזהבי הבא – כנראה שזה לא הכי ריאלי בעולם.
אז הנה הצעה לכדורגלני ארצנו הנהדרים: מאחר שכנראה לא תצליחו לרשת את ערן זהבי כפי שהכרנו אותו בשלוש וחצי השנים האחרונות, פשוט תנסו להיות עצמכם. נצלו את הוואקום שהותיר זהבי עד תום, לכו עד הסוף עם היכולת שלכם – בלי פחד, כמו מקצוענים, בשביל הקהל שצופה בכם ומשלם לא מעט כסף כדי לראות את הביצועים שלכם. דווקא עכשיו, כשאין שחקן שבולט באופן חריג מעל הליגה, זו ההזדמנות שלכם ושלנו לעונת כדורגל טובה, תחרותית (הלו, שיהיה ברור: העונה הקודמת הייתה מעולה) ומרגשת אפילו יותר.
