קיץ 2012, אוהדי הפועל ת"א מקימים אוהלי מחאה מחוץ לביתו של הבעלים אלי טביב. ההמון מנהל את אחת מהמחאות החריפות, שידענו בכדורגל הישראלי, במה שכלל משמרות של 24 שעות סביב ביתו, הגעה לבית העסק של אישתו, וכל אמצעי לחץ כדי לשים סוף לעידן טביב בהפועל ת"א.
המוחים טענו לניהול לא תקין של טביב, וביקרו אותו על כך שאינו עומד בהתחייבויות כספיות כלפי שחקנים, שחקני עבר, מועדונים, ספקים ועובדים. חלפו ארבע שנים, טביב התחלף באמיר כבירי ולא נראה שהרבה השתנה בהפועל ת"א. המשכורות שוב לא משולמות בזמן, שחקנים יוצאים נגד המועדון לעיתים תכופות, והאדומים צירפו רק 3 שחקני רכש.
יחד עם זאת, דבר אחד דווקא כן השתנה: היחס של האוהדים. הקהל האדום תומך בהנהלה, לא מביע ביקורת פומבית, גם לא מקים משמרות מחאה מחוץ לביתו של הבעלים. אז מה הסיבה לשינוי אתם שואלים? לא מדובר באהדה של כבירי למועדון, אלא בזהות האיש שעומד על הקווים.
במודע או שלא, אלי גוטמן הפך לסמל של הקבוצה מחודורוב. בעידן בו הכוכבים מעדיפים לעזוב לצד הצהוב של העיר, המאמן נתפס כמוהיקני האחרון, זה שהתייצב כשנקרא לדגל ועזר במאבקי התחתית, וגם אחד שהיה שם ברגעים היפים. ניסינו להבין איך המאמן הפך לגדול מכל שחקן עבור האוהדים, והאם הוא יוכל להפעיל את הקסם שלו פעם נוספת, ולהוביל את האדומים לפלייאוף העליון.
לפני שמונה למאמן נבחרת ישראל, אלי גוטמן היה קונצנזוס. האיש, שהוביל את הפועל ת"א לזכייה בדאבל ולשלב הבתים של ליגת האלופות, נחשב לטקטיקן, שיודע להפוך חבורה מוכשרת ליחידה מאוחדת ומאומנת. אולם אז הגיעו שני קמפיינים והאכזבה הגדולה במוקדמות היורו שסדקו משהו בתדמית שלו.
מה שנתפס כשיחה על טקטיקה ודרך בעבר, הפך למה שעורר אנטגוניזם אצל אוהדי היריבות בהווה. הנאומים נתפסו כמו קלישאות יהירות, ופתאום מהאיש שכל אחד רוצה על הקווים של קבוצתו, גוטמן הפך לפרסונה נו גרטה אצל קהלי היריבות. התדמית הציבורית נפגמה, וכך גם האמונה שהוא זה שמתאים להוביל מועדוני צמרת.
יחד עם זאת אצל הקהל בשער 5 ההערכה לא פסקה. האוהדים שראו יותר מדי אכזבות מהקבוצה שלהם בשנים האחרונות ראה במאמן כמי שאולי יוכל להחזיר עטרה ליושנה, בדיוק כמו שעשה בעבר. גוטמן הגיע כמנג'ר המקצועי, אבל ליושבים בבלומפילד היה ברור: לא משנה באיזה תפקיד, כל עוד "הגרמני" שם, אז אין סיבה לדאגה כי יש מי ששומר על המועדון.
במסיבת העיתונאים הראשונה שלו לאחר שחזר הוא ניסה להרגיע כשאמר: "כל ההחלטות המקצועיות הן שלי. מהמפית ועד אחרון השחקנים". כשגוטמן נכנס לבלומפילד בפעם הראשונה בקדנציה המחודשת הוא סימן לקהל את התנועה המפורסמת עם היד על החזה, במה שהראה שוב: בעל הבית חזר.
גם בהנהלת הפועל ת"א מבינים שבעידן בו ערן זהבי, מי שכבש את שער האליפות האחרונה של האדומים, הפך לסמל של מכבי ת"א וגילי ורמוט עבר לצהובים יממה אחרי ששימש כקפטן של הפועל בדרבי, גוטמן הוא אולי הסמל האחרון שנותר לאדומים. את העונה הוא מתחיל כמאמן שמעמדו הוא הבטוח ביותר בליגת העל, לגוטמן אין יותר מדי מה להפסיד, כשגם במקרה של כישלון, ההאשמה ככל הנראה תיפול על השחקנים, ולא על זה שכבר הוכיח את מגע הקסם שלו בעבר.
למרות שבסגל של הקבוצה מחודורוב ניתן למצוא את חן עזרא, ארון שוינפלד ואחרים, אנשי השיווק של הפועל בחרו באולי צעד תקדימי להציב דווקא את תמונתו של גוטמן בעלון שיווק המנויים. גם שם כנראה הבינו מי האיש הכי מזוהה עם המועדון.
"גוטמן צודק גם כשהוא לא צודק"
רוסלן רוטאן, עומר דמארי, אוראל דגני ועוד הרבה שמות הוזכרו להגיע לחודורוב, אבל בינתיים רק ארבעה צורפו. המשמעות: אותם שחקנים, שסיימו בפלייאוף התחתון אשתקד, ימשיכו לתת את הטון גם השנה. אז למה שהשנה דברים ייראו אחרת? גם כאן התשובה על הקווים. אם בעונה שעברה מי שהיה אחראי על ההכנה הוא סזאר מנדיאונדו, שלא ידע ממש לתקשר עם הסובבים, כעת לגוטמן יש זמן להטמיע את השיטה והדרך שלו.
"הגרמני" תמיד היה כזה שמתאים יותר לקבוצות, פחות שיחות מוטיבציה שמתאימה לנבחרת, ויותר אסיפות וידאו ועכשיו יש לו את הזמן לעשות את זה. כמו בשנה שעברה, הפועל ת"א מורכבת משחקנים צעירים שרק צמאים לדמות שממנה הם יכולים ללמוד, ובשונה מהקיץ שעבר, הפעם יש להם גם ממי ללמוד.
הסתכלות על הסגל של האדומים מראה שהבעיה של הקבוצה עלולה להיות דווקא בהגנה: להפועל ת"א יש כרגע רק שני בלמים: אדי גוטליב ומרקו סימיץ' המנוסה, כשגם לעופר ורטה, המגן הימני אין גיבוי מוכח. גוטמן יהיה חייב לצרף שחקני הגנה נוספים כדי לאפשר עומק ולהתכונן לעונה ארוכה, ולא עונת הרחצה תיפתח מוקדם מהצפוי. דווקא בהתקפה בהפועל ת"א יכולים להיות אופטימיים. שגיב יחזקאל, עומרי אלטמן, נמניה ניקוליץ' וארון שוינפלד אחד, מספקים לא מעט סיבות לאופטימיות.
גוטמן מקבל יד חופשית כמעט מוחלטת, וזה גם חושף את הקבוצה מוולפסון לחולשות שלו. האופי הקשוח מדי והבלתי מתפשר הובילו אותו לא פעם לעימותים, שגרמו לשחקנים מוכשרים למצוא עצמם מחוץ לקבוצה. כך המאמן הראה לגיא אסולין את הדרך החוצה לאחר חצי שנה, למרות שמי שנחשב לילד הפלא של ברצלונה לא באמת קיבל קרדיט אמיתי אצל האדומים.
גם איאד אבו עביד, שהיה אמור להיות מעוז ההגנה, לא נחשב למוערך ע"י המאמן, שנתן אור ירוק לשחרורו. התפיסה במועדון היא שגוטמן צודק גם כשהרבה פעמים הוא לא צודק, וזה עלול לבוא בעוכרי האדומים.
המטרה המוצהרת של הקבוצה היא להעפיל לפלייאוף העליון, מטרה אותה לא הצליחו להשיג בשנתיים האחרונות. יחד עם זאת, התבוננות קלה על יתר מועדוני הצמרת בישראל, שמתרכזים גם במאבקים בזירה האירופית וכן מבט חטוף על הליגה הסינית, יכול לתת לאדומים את התחושה שאולי אפשר לחלום רחוק יותר.
כאן נכנס גם האתגר האמיתי של אלי גוטמן. אם המאמן יצליח ליצור סינרגיה שתהפוך את השלם, שמורכב מהרבה שחקנים צעירים, לגדול מסכום חלקיו, אז אולי אחת מהקבוצות הגדולות של הכדורגל הישראלי תחזור למקומה הטבעי. מה שבטוח, גם במקרה של הצלחה וגם בתסריט של כישלון, הפועל ת"א תקום ותיפול על האיש שעומד על הקווים.
