"היו לי הרבה רגעים יפים באצטדיון הזה, תמיד כבשתי ובישלתי – אפילו בנוער של מכבי תל אביב. חבל שלא יצא לי לשחק פה קצת יותר. עברתי עכשיו ליד האצטדיון החדש, שמעתי שהוא מזכיר את 'סמי עופר', אז הגעתי כנראה בזמן הנכון. בכלל, מרגיש לי שכל העיר הזאת מתפתחת. ראיתי פה עכשיו את הגרנד קניון, איזה ענק, השארתי שם את אשתי לקניות. עכשיו מתחיל הנזק, הלך עלינו. משכורת ראשונה שלי זה בהתנדבות". מהראן ראדי נמצא בבאר שבע רק מספר ימים, אבל יש תחושה שהוא תמיד היה פה.
בגיל 33, הקשר עוזב את מכבי תל אביב עם שלוש אליפויות וגביע, ולא פחות חשוב – הכרה בכך שהוא שחקן גדול, שמתאים לקבוצה גדולה, ולא רק כוכב של קבוצות קטנות או כאלה שמסתובבות במרכז הטבלה. בראיון לערוץ הספורט הוא מספר על שלוש השנים בצהוב, התארים והחגיגות – אבל גם האכזבות, בעיקר בכל הנוגע לדקות משחק ולקריאות הגזעניות מהיציעים, ודווקא מאוהדי קבוצתו.
וכשראדי מדבר, אי אפשר להישאר אדיש. בדרכו האדיבה, הוא פותח את הלב, חושף עוד צד באישיותו, לא מפחד לדבר על רגש, על כאב. לא חושש להיפתח.
צריך הרבה ביצים לקום ולעזוב מועדון כמו מכבי ת"א בגיל 33.
"כן, אבל צריך להיות גם בן אדם חזק כדי לעבור בגיל 30 מסכנין למכבי ת"א, אחרי שזו עברה שנים של כישלונות. אני חושב שבנקודת הזמן הזו המקום הכי טוב בשבילי זה הפועל באר שבע".
למה?
"מתפתח פה מועדון שבונה את עצמו משנה לשנה. לפני 3-4 שנים נלחמו כאן על ההישארות ומאז החלו להתקדם. יש פה פוטנציאל אוהדים, וזה הדבר הכי חשוב. יש בעלים שמשקיעה המון בספורט ועושה הכל כדי להגיע להישגים. יש אנשים שחושבים שהיא עושה את זה בלי מחשבה אבל אני לא מסכים, ועובדה שבכל שנה יש שדרוג. הדרך של ב"ש היום זה מה שהיה במכבי. גם שם היו את כל התנאים, קהל, מגרש אימונים והיה חסר הארגון הטוב. כשג'ורדי הגיע עם כל הצוות הזר, ראית את השינוי הגדול והעיקר זה הסבלנות - כי לפני השנים האחרונות במכבי היה חוסר סבלנות גם מבחינת הקהל וגם מבחינת הניהול. כשבאתי למכבי אף אחד לא דיבר על אליפות, המטרה הייתה לשחק, לצבור נקודות וביטחון ולאט לאט גם המשחק היפה והתוצאות הטובות יגיעו וכך בנינו קבוצה עם עוצמה וזה נמשך משנה לשנה".
פה כן מדברים על אליפות, יש ציפיות גבוהות גם ממך.
"הבנתי שרוצים להגיע להישגים אבל לא אמרו לי שאני חייב להביא אליפות. הם יודעים מה אני שווה ואני יודע מה אני צריך לתת ומה יש לי ברגליים".
קיבלת הבטחה לדקות משחק?
"אף פעם לא באתי לקבוצה ואמרו לי' אתה תהיה שחקן הרכב', גם אם זה מה שכולם ראו או הרגישו. גם אם המאמן אמר לי את זה, זה לא משנה לי באמת כי אני בן אדם של עבודה וסומך על עצמי. יש לי את הביטחון שאם אתן מעצמי, בסוף אהיה שחקן מוביל. גם כשבאתי מסכנין למכבי ת"א הרבה אנשים הרימו גבה. כתבו בתקשורת 'הוא בן 30, שלהי הקריירה'. באתי כמו אנדרדוג, עבדתי קשה ובניתי את המעמד שלי".
בראיון האחרון אמרת שגם כשנתת הכל, לא קיבלת הזדמנויות
"את צודקת, אבל פה התמונה אחרת. אני לא בא כדי להיות בפוסטר של הקבוצה אלא כדי לתת מהניסיון והיכולות שלי. אני מסתכל על עצמי כמו אחרון השחקנים גם מהנוער. בגלל זה הצלחתי בקריירה".
היה קל לקבל את ההחלטה?
"לא, לא אשקר. היו לי שנים נפלאות. בשלב מסויים הגעתי למסקנה שזה כמו כשאתה אוכל משהו מתוק שאתה אוהב, אבל הגעת למצב שאתה רוצה לשנות טעם".
"ביום שלישי, באימון בבאר שבע, הבנתי כמה הייתי צריך את השינוי. ביום שישי היה לי אימון אחרון במכבי. הרגשתי חלש, כאילו אני לא עושה דברים פשוטים כמו שצריך, בלי מוטיבציה ובלי אנרגיות. נהייתה סטיגמה כזו שיש שחקנים שמאמינים בהם יותר. הבנתי שהמעמד המקצועי והראיה עליי כשחקן זה לא איך שמסתכלים על שחקנים אחרים. לא הרגשתי שלא בונים עליי, אלא הרגשתי שזה עובדה שהם חושבים שאני לא יכול יותר לתרום להם ושיש שחקנים אחרים שהם חשבו שיכולים לתרום יותר.
הרגשתי שקשה היה לי להתחבר למי שאמר עליי דברים כאלה. אנחנו מסתכלים על נקודה אחת בלי לראות את התמונה הכללית. תראי איזה שינוי עברתי בתוך יומיים. אני לא אומר שלא נהניתי במכבי, כולם חברים שלי ואני אוהב אותם, אבל זה פשוט לא התחבר בתקופה האחרונה כמו שצריך - לא רק העונה אלא גם שנה שעברה. ניסיתי וניסיתי אבל הרגשתי שמשהו כבוי אצלי וצריך לעורר אותו. ברור שיכולתי לתרום עוד למכבי אם היו משנים את הגישה והמחשבה כלפי".
אתה הולך להתאמן אצל מאמן מאוד צעיר, שונה ממה שהתרגלת.
"מה שקובע זה מבחן התוצאה, ובזה ברק בכר הוכיח עצמו. הוא הוכיח שמגיע לו לאמן בליגת העל. הוא סיים בצמרת עם כדורגל יפה ותוסס, אהבתי את המשחק של ק"ש וזה שהוא צעיר זו לא בעיה. הוא רעב ורוצה להצליח".
איך התרשמת מאלונה?
"אני בר מזל שפגשתי אישה כזאת. לפני שלוש שנים ישבתי עם ב"ש ועם מכבי באותו היום. הייתה הצעה מאלונה, אבל היו פערים וסגרתי במכבי. שלחתי לה הודעה התנצלות, אבל כבר אז הרגשתי כמה שהיא אישה חמה. היא מזן אחר בכדורגל, אמיתית עם הרבה רגש וגם הקשר שנבנה ביני לבינה הוא קשר לא רגיל של שחקן ובעלים".
היו עוד הצעות?
"הייתה לי עוד הצעה מקבוצה אחרת לשלוש שנים אבל העדפתי את ב"ש. אני מרגיש שהמעבר יאריך לי את הקריירה בעוד כמה שנים וזה היה אחד השיקולים לעזוב את מכבי - כי הרגשתי שהישארות תקצר לי את הקריירה. יכולתי לקחת את כל הכסף ולשבת בספסל או ביציע".
אם יש עוד משהו שאתה יכול לתרום לב"ש זה להסביר לכולם איך מתמודדים עם רוטציה.
"אני לא יודע אם תהיה רוטציה או לא. מבחינתי סגל גדול זה דבר בריא לקבוצת צמרת, יש מספיק מפעלים והעומס יתחלק בין הרבה שחקנים. אני לא חושב שהקבוצה תשחק עם אותם 11 כל השנה. תהיה מלחמה בריאה ואני רואה את הקשר החזק שיש בין השחקנים בחדר הלבשה וזה חשוב".
אם דברים היו מסתדרים לי במכבי מבחינה מקצועית לא הייתי עוזב", מבהיר ראדי בכל הקשור לקריאות הגזעניות מהן סבל במהלך התקופה בצהוב: "נתתי צ'אנס בתחילת השנה לראות אם דברים משתנים, אבל ידעתי שדברים לא ישתנו לטובתי. מבחינת הקהל, ליווית אותנו בכל המשחקים ואת יודעת שהתקשורת קצת ניפחה את נושא הגזענות. גם המעט שהיו הפריעו לי בהתחלה, כי נלחמתי והייתה לי תקופה טובה, ואנשים משום מה באו וקיללו אותי".
אתה לא יכול לצפות שלא יספרו דבר כזה. אי אפשר להתעלם מגזענות.
"אם אנשים יוצאים מהבית עם חינוך כזה אי אפשר לחנך אותם במגרש. ניסיתי ליצור קשר דרך אנשים שיכולים להשפיע עליהם, אבל הגעתי למצב שגם אנשים שחשבו שישפיעו אמרו לי שאין מה לעשות. הרבה מאוהדי מכבי הודו בפני שלפני שהגעתי היו שרים נגד ערבים ולא הבינו מה המשמעות, ואחרי שהגעתי הבינו שיש שחקנים ערבים שתורמים לקבוצה עם אישיות שתורמת ושינו את הדעה מקצה לקצה. בשבילי זה לא פחות מהאליפויות.
לא יהיה לך מוזר לשחק מול מכבי? לחזור לבלומפילד?
"זה יהיה מוזר, אבל קיבלתי הרבה הודעות תמיכה. יש הרבה אוהדים שכועסים ועצובים שאני עוזב וזה עושה לי טוב בלב שאנשים לא שוכחים מה עשיתי, וגם אני לא אשכח אותם ובטוח שלא אחגוג כי זה היה הבית שלי במשך 3 שנים. יש במכבי אנשים שראיתי אותם יותר מאת המשפחה הקרובה שלי ואני לא אחד שיעזוב בטריקת דלת. בגלל חוסר בזמן עוד לא הספקתי להיפרד מהשחקנים, אבל התקשרתי לכל שחקן ואלך לפגוש אותם כשיחזרו מאירופה עם חיבוק לכל אחד".
