הבוקר של ה-17 בינואר 2014 היה שגרתי למדי בבית משפחת אבוחצירה. למכבי חיפה לא היה אימון, והחלוץ התכוון לצאת לרוץ לבדו, כשהוא לא מתרגש מדלקת בגרון ממנה סבל לפני יומיים, כזו שלא הפריעה לו לקחת חלק באימון הקבוצה. קצת לפני היציאה החוצה מהבית, כשהוא על מפתן הדלת פנה אחורה לאשתו רעות ואמר לה: "יש לי לחצים חזקים בחזה. אני לא יכול לזוז". מיד הוא נשכב על הספה. אחרי חצי שעה במצב מאוזן, הכאב עבר כלא היה.
סדר היום המתוכנן נמשך כרגיל. שמעון ורעות יצאו לארוחת בוקר, לאחריה החלוץ חזר הביתה, שם את בגדי הריצה והתכונן ליציאה מהבית כדי להשלים את מה שלא הספיק לפני כן. רגע לפני, קיבל טלפון מאימו שביקשה שיבוא אליה לקפה. הוא דחה במעט את ריצת הבוקר, קפץ אליה ולאחריו הגיע סוף סוף למסלול הריצה. אבל כאן, בפעם השלישית באותו הבוקר, שוב מתעכבת הריצה. "עברתי לבית חדש וחסר לי מניין לברכות", אומר לו חברו בטלפון. שמעון מנסה להסביר שהוא עם בגדי ספורט, אבל אותו חבר השלים מניין לשמעון בעבר, והוא מחליט ללכת ולעזור לו. שמעון אבוחצירה לא רץ יותר באותו יום.
מחנוכת הבית של חברו הוא חזר ישר לביתו ואמר לרעות: "זהו, אני לא יכול יותר, כואב לי" תוך שהוא מחזיק את בית החזה בעוצמה, מתפתל מכאבים ונשכב על השטיח מבלי שיקום לפרק זמן שנראה ארוך, ארוך מאוד. גם אבוחצירה וגם אשתו לא ידעו באותו רגע כי הדלקת בגרון הפכה לדלקת חריפה ליד שריר הלב, ומאוחר יותר הוא יבין בבית החולים שאם היה יוצא לרוץ היה מתמוטט במקרה הטוב, ועל המקרה הרע עדיף שלא לחשוב. כדורגל, בוודאות, הוא לא היה משחק יותר.
כשהוא נאנק מכאבים, אבוחצירה מפונה לבית החולים לניאדו בנתניה. גם הוא לא מעכל עדיין את מה שעובר בגופו. למחרת מגיע שוב הבוקר, אך הפעם הוא לא שגרתי ומאוד קשה. הבשורה, על סמך בדיקה אחת שנערכה, מעלה מסקנה ברורה: "תתחיל לחשוב על קריירה אחרת", אומר לו הפרופסור בלניאדו.
בלי שום הכנה מוקדמת, כך באמצע הקריירה מתהפכים להם החיים בשניות. כשהוא לבן, חיוור כסיד ודמעות מציפות את עיניו הוא יוצא מבית החולים. פתאום, בגיל 27, אומרים לו שהכל נגמר. אבוחצירה ואשתו החלו להיוועץ ברבנים, הם רצו לנסות ולשמוע קול נוסף. דעה אחרת. לשמחתם, התשובות הרוחניות שקיבלו, היו הפוכות. "בערך שבוע אחרי שהשתחרר הוא נסע לרב דוד אבוחצירה מנהריה, שנחשב לאחד הרבנים הכי מקובלים", מספר חבר קרוב ומוסיף: "הוא ישב אצלו, והרב אמר לו בצורה חד משמעית 'אין לך שום דבר, אתה תחזור לשחק כדורגל'".
עם בשורה רעה מבית החולים, אך עם בשורה אחרת ומעודדת מהרב, המשפחה החליטה להעביר את החלוץ לתל השומר. ד"ר יעל פלד, שליוותה אותו, הייתה "מלאך משמיים" כהגדרתם. בבדיקות שעבר שם התברר שהדלקת כבר נעלמה, אבל על פי ספרי הרפואה אחרי אירוע כזה חייב החולה מנוחה מוחלטת של חצי שנה וגם אחריה לא ברור אם יוכל לחזור לפעילות. "לא רק שאסור היה לו לעסוק בספורט, אסור היה לו לעלות במדרגות או להרים את הילדים. הוא היה צריך לנוח רוב היום וזו הייתה תקופה לא פשוטה בבית", מספרים בסביבתו.
במשך התקופה המטורפת הזו, החלה ההתחזקות וההתקרבות של שמעון לדת, דבר שבין היתר נתן לו את האמונה שהוא בדרך הנכונה ויצליח לעבור את התקופה. החלוץ המושבת הכין לעצמו סדר יום שכלל השכמה ב-7:00 עם הילדים, כשאחד מתפקידיו היה להכין להם אוכל. הרבה יותר מזה, הוא לא ממש היה יכול. בהמשך היה הולך לבית הכנסת, חוזר ומתעסק עם תחביב חדש שמצא תוך כדי ההשבתה. עיסוק בנדל"ן, שהעביר לו מספר שעות כל יום. בנוסף החל להשתתף בשיעורי תורה והיה מארח שיעור תורה פעם בשבועיים בביתו. רעות הייתה מפרישה חלה ושמעון קיבל החלטה ללבוש כיפה בשבת, כאשר התנאים מאפשרים זאת. בנוסף, גם המזוזות בבית הוחלפו.
"שמעון הבין שבסופו של תהליך, בורא עולם אחראי למצבו והוא בעצם אותת לו שמשהו בהתנהלות לא בסדר ועכשיו ניתן לו זמן להסתכל על הדברים מבחוץ", סיפר חבר קרוב מעולם הדת על השינוי שעבר החלוץ, "הוא ידע שהרופאים המסורים מחליטים על מצבו הרפואי, אבל מעל הכל יש את בורא שמיים ושמעון צריך באיזשהו מקום לרצות אותו. זה היה סוג של שיעור לכל החיים, אין טעם להיכנס למרה שחורה אלא להמשיך הלאה".
ב-31 ביוני הגיע אבוחצירה בפעם האחרונה לבית החולים כדי לקבל את האישור הסופי לשאלת השאלות - האם הוא חוזר לשחק כדורגל. במשך אותו חודש, עד הפגישה, לא היה קל בבית. הציפייה, המתח, הדיבורים אל תוך הלילה. מה יקרה אם לא יקבל את האישור המיוחל? המחשבות נדדו לכל כיוון אפשרי. ב-9:00 הגיעו שמעון ורעות לתל השומר, הרופא עבר על החומר והחליט כי הוא לא מוצא שום בעיה. יש אישור, שמעון אבוחצירה חוזר לשחק כדורגל, או לפחות להתאמן עם חבריו."בהתחלה היה מדובר על שיקום של חודש בבית החולים עם קרדיולוג צמוד, אבל הפרופסור החליט שאין צורך בכל הדברים הללו ושמעון פתח למחרת את האימונים עם כל הקבוצה בהדרגה", מסביר חבר קרוב.
חודשיים וחצי אחרי הפגישה הגורלית בתל השומר, ו-8 חודשים אחרי אותו בוקר דרמטי, אבוחצירה פתח בהרכב מכבי חיפה במשחק הבכורה באצטדיון החדש. מעטים מבין 30 אלף האוהדים שהגיעו למשחק מול בני סכנין, ידעו עד כמה התקופה האחרונה הייתה קשה לחלוץ וכשחשף את הציצית בדקה ה-58, לאחר שכבש, לאף אחד לא היה מושג מה בדיוק מסתתר מאחורי ההחלטה. מאוחר יותר התברר כי גם במשחק גביע הטוטו מול סכנין הציצית הייתה מתחת לבגדיו, וכי אבוחצירה מתכוון להמשיך לשחק איתה, אך לא לחשוף יותר לאחר שעריו.
ההחלטה לשחק עם ציצית, הגיעה בבית החולים. כאשר היה מאושפז, סבל במיוחד כשכולם היו הולכים ומשאירים אותו לבד בלילה עם רעש המוניטורים. אלה היו ימיו הקשים, והשעות שלו עם בורא עולם. "יש לך קריירה ואתה רוצה להצליח, וכל מה שנשאר לך בבית החולים זה להרים עיניים למעלה, לבכות ולהתפלל שתחזור לשחק". הסביר חברו את המניע. באותם רגעים הבטיח שמעון שאם אכן יחזור למגרשים, יחשוף את הציצית כהכרת תודה לבורא עולם. "זה היה בית ספר לחיים, אבל יצאתי מחוזק מכל התקופה הזו", אמר החלוץ למקורביו. עכשיו, רגע לפני ששנה חדשה יוצאת לדרך, הוא רק יכול לאחל לעצמו שהיא תהיה שקטה ובריאה יותר מזו שקדמה לה.
