בשנת 1974/5 הפועל באר שבע זכתה באליפות הראשונה בתולדותיה, וכעבור שנה היא זכתה בעוד אליפות. אחרי 41 שנים ללא אליפות כנראה שהאדומים מבירת הנגב בדרך לזכות שוב בשתי אליפויות רצופות.
מכבי תל אביב הגיעה אתמול לטרנר אחרי רצף נהדר של 15 משחקים ללא הפסד בכל המסגרות. מאז ששוטה ארבלדזה עזב הקבוצה צברה בליגה 31 נק' מ-33 אפשרויות, אך אתמול גם היא וגם היריבה שלה עלו במטרה לא להפסיד את המשחק, חשיבה נכונה לדעתי.
האלופה פתחה במערך בו עלתה ברוב משחקיה באירופה, 5-3-2, כאשר מיגל ויטור חזר למרכז ההגנה לצידם של שיר צדק ואובידיו הובאן. בחלק הקדמי הפתיע ברק בכר כשהציב את מאור מליקסון באמצע מתחת לטוני וואקמה ובן שהר, ששיחקו ממש על שני הבלמים של מכבי תל אביב.
אחד הגורמים שהביאו לשינוי הגדול במכבי תל אביב הוא ברק יצחקי. מאז ששוטה עזב, החלוץ הוויתק פתח בהרכב בכל המשחקים והבקיע שבעה שערים. במשחק העונה בחר ליטו וידיגאל לעלות בלעדיו ולהחזיר את אוסקר סקאריונה להרכב, מה שהזיז לצד ימין את דור מיכה - שהיה בתקופה נהדרת לאחרונה בעמדת ה-50/50.
הדבר האחרון שתרצה כמגן זה לראות את מליקסון מגיע אליך באחד על אחד מול הפנים. אלי דסה גלש ואמנם לא נגע במליקסון, אך את זה יכולנו לראות רק בשידור החוזר השלישי. הטעות של דסה הייתה שהוא לא נשאר לעמוד בצורה יציבה, וכמובן לצערו הייתה גם טעות של שופט הרחבה והשופט הראשי, שאין להם מקום לטעויות במשחק כזה.
וידיגאל עוד ניסה לערוך שינויים לקראת ההפסקה, כששלח את מיכה למרכז ואת סקאריונה לכנף, מה שהחזיר קצת את מכבי לעניינים בדקות האחרונות. בשביל שההצהובים יהיו טובים ומסוכנים, מיכה חייב לגעת בכדור כמה שיותר. וידיגאל הבין במחצית שהוא טעה ועשה את החילוף המבוקש.
במחצית השנייה וידיגאל חזר להרכב שניצח לו תשעה משחקים רצופים כשיצחקי נכנס במקום סקאריונה. בכר שינה את המערך שלו ל-4-4-2 מעויין, עם הובאן בעמדה הטבעית שלו. ברגע הזה מכבי השתלטה על המשחק, אך לא הצליחה לייצר מצבים בגלל מרכז השדה הצפוף של ברק בכר.
בהתקפות המעבר עוד היו לאלופה כמה אפשרויות להגדיל את היתרון, אבל יכולת טובה של טל בן חיים הבלם ושל פרדראג ראיקוביץ' מנעו זאת. כשבאר שבע חושבת קודם כל על הגנה קשה מאוד לחדור אותה, כאשר בשיטת המעוין יש המון שטחים באגפים וצריך ליזום מהצד. וידיגאל זיהה את זה והכניס את ריקן לעמד המגן במקום ייני, שעבר לקישור במקום גל אלברמן.
עד לסיום המשחק מכבי ניסתה להרים כדורים ארוכים לוידאר קיארטנסון וארון שוינפלד, אך לא הצליחה בניסיונות חסרי סיכוי מול מיגל ויטור במרכז ההגנה. בסופו של דבר הפועל באר שבע קבוצה מגוונות ואיכותית יותר, ובתוספת הכח של איצטדיון טרנר לצהובים היה קשה להגיב. גם ללא השופט האלופה הייתה מנצחת.
המצטיינים מבחינתי במשחק היו: בן ביטון, שעשה עבודה אדירה על טל בן חיים החלוץ ותמך בלי סוף בהתקפה. מהראן ראדי שמגיע למשחקים גדולים. ג'ון אוגו שחזר לכושר מצוין. ושני הבלמים, מיגל ויטור ושיר צדק, שהוכיחו שהם נמצאים רמה אחת מעל הליגה.
לסיכום, ראינו משחק עונה בקצב מצוין עם המון לחץ ותצוגות עידוד מרשימות של האוהדים. לסיום, מגיע שאפו ענק לקהל של הפועל תל אביב, בני יהודה, מכבי חיפה ובית"ר ירושלים, שביום של משחק עונה הגיעו למלא את היציעים ולהזכיר לנו כמה אנחנו אוהבים כדורגל ישראלי.
ומילה אחרונה על הגביע. ימי שלישי ורביעי הקרובים יהיו ימי חג בכדורגל הישראלי עם חצאי הגמר. הפועל ר״ג היא היחידה מבין ארבע הפיינליסטיות של הגביע שמנצחת ערב חצאי הגמר, בדיוק כמו ב2002/3, אז היא עשתה היסטוריה.