מכבי תל אביב השיגה ניצחון חלק בנוק-אאוט על מכבי חיפה,.זה היה משחק שהוכיח את הפערים המאוד גדולים בין שתי הקבוצות מבחינת איכות ורמה, הצהובים הפגינו מחצית ראשונה מצויינת והיו יכולים לרדת להפסקה ביתרון גבוה יותר. הם שטפו את המגרש וביטלו לגמריי את היריבה הרכה שלהם, שלא הצליחה להחזיק בכדור בכלל וגרמה לערב הזה להפוך למשחק חתול ועכבר.
אני חושב שזה היה הניצחון הכי משכנע של מכבי תל אביב מאז ה-0:5 על הפועל בדרבי. החניכים של ליטו וידיגאל אמנם היו קצת פחות טובים אחרי ההפסקה, אך עדיין היו עדיפים בהרבה על מכבי חיפה והייתה תחושה שכל מה שקורה על כר הדשא בנתניה תלוי בהם.
גיא לוזון ביצע שני חילופים במחצית והכניס את אלירן עטר ונטע לביא, אך ההשפעה שלהם על המשחק של מכבי חיפה הייתה מינורית. במשחק הזה, כמו כמה נוספים בעבר, הירוקים הוכיחו שהם לא בליגה של הפועל באר שבע וגם לא בליגה של מכבי תל אביב. לשחק בגארבג' טיים נגד קבוצות בינוניות זה לא המבחן של מכבי חיפה.
מנגד, ליטו וידיגאל המשיך עם הרוטציות שלו וערך שלושה שינויים בהרכב. דור מיכה חזר בצדק להרכב אחרי היכולת בחצי גמר הגביע, והוא נראה טוב מאוד. הוא שדרג משמעותית את יכולות המשחק שלו בשנים האחרונות וראינו שהכניסה שלו לאמצע מייצרת למכבי תל אביב יתרון מאוד משמעותי בקישור.
בחלק מהמשחק מכבי תל אביב תקפה עם שמונה ואפילו תשעה שחקנים בחלק הקדמי והכניסה את שרן ייני למרכז, מה שנתן לה יתרון באגפים. פעם אחת זה היה אייל גולסה שהרוויח את הכדור והכניס אותו פנימה לטל בן חיים, וגם השער השני הגיע מכדור ארוך על הקו במשחק מעבר מהיר של שרן ייני, שגילה יכולת מצוינת במשחק.
טל בן חיים, שלהט במשחק הזה, הוכיח שברגע שהוא צריך להתמודד מול הגנה לא צפופה ולא מסודרת הדריבל שלו נותן לו יתרון, כך הוא גם בישל את השער השני. כשמכבי תל אביב קצת דעכה והורידה את הרגל מהגז במחצית השנייה, היא השתמשה באלי דסה וכשזה קרה היא קיבלה שיתוף פעולה נהדר בין דסה ומיכה.
מי שכרגע נראה קצת פחות טוב במכבי הוא וידאר קיארטנסון, והיא צריכה למצוא את הדרך להחזיר אותו לכושר. זה כבר משחק חמישי שהוא לא כובש שער, אך היתרון של הצהובים הוא שיש להם עומק מצוין וגם כשהאיסלנדי לא טוב ראינו את ארון שוינפלד מנצל את ההזדמנות שקיבל בחצי הגמר. כשקבוצה שלו קצת דעכה, וידיגאל הכניס את רובן מיקאל והשליטה חזרה לקבוצה שלו.
צריך לתת קרדיט גם לאיגור פיליפנקה, שזה היה כבר המשחק השלישי בו הוא גילה יכולת טובה. ראינו שכשמכבי תל אביב התחילה את המשחק המסודר דרך שני הבלמים שלה, ובאופן טבעי היא עומדת גבוה, היא נעזרה בכך שמכבי חיפה לא הצליחה לנטרל וללחוץ אותה ודרך הנעת כדור מסודרת גם כבשה את אחד השערים שלה.
בסופו של דבר למכבי תל אביב אין יותר מדי ברירות, היא צריכה להמשיך להילחם ולקוות למעידה. הבעיה מבחינתה היא שכמו שהפלייאוף העליון מתפתח, אני לא רואה את המהפך שלה קורה. לבאר שבע, שהפסידה רק שלושה משחקים מתוך 29 בליגה, יש את האפשרות להפסיד בשניים נוספים וקשה מאוד לראות את זה קורה. למזלם של הצהובים, תואר אחד עדיין תלוי רק בהם וזה היתרון שהם יצרו לעצמם.
