Whoa-oh
Slavisa
Whoa-oh-oh-oh
He comes from Serbia
He'll fuckin murder ya...
קצת אחרי שסלבישה יוקאנוביץ' מונה למאמן ווטפורד, החלו האוהדים לשיר לו את השיר הנ"ל. זה היה במשחק החוץ בברנטפורד, אליו הגיעו רק האוהדים השרופים באמת, אבל עבור המאמן, זה היה יותר מדי. "אם הקהל שר לך, אתה אמור להיות שמח, אבל בשיר שהם שרים לי יש מילים חזקות מדי. מדובר על הרג בני אדם, וזה בטח בגלל המדינה שממנה אני בא והדברים שקרו שם בעבר. אולי זה שיר קצת מוגזם", אמר הסרבי, וזכה למענה מהיר – כבר במשחק הבא, האוהדים חדלו.
כאן הכל התחיל: שני דאבלים בפרטיזן
במאי 2008, חצי שנה אחרי שמונה למאמן פרטיזן בלגרד במקומו של מירוסלב דיוקיץ', סלבישה יוקאנוביץ' סימן 'וי' גדול על המשימה הראשונה שלו כמאמן ראשי. בגיל 39 בלבד, שחקן העבר של נבחרת סרביה חגג דאבל גדול – עם הפסד ליגה אחד בלבד, 4:1 בדרבי לכוכב האדום. אותה תבוסה העיבה רק במעט על החגיגות, אך המאמן הצעיר זכה לקרדיט רב על עבודתו והוכתר למאמן העונה של ההתאחדות.
את יוקאנוביץ' זה לא עניין. לטקס הרשמי של ההתאחדות הסרבית הוא סירב להגיע, לאחר ש"העניש" את עצמו על עונה לא מוצלחת במסגרת האירופית (4 הפסדים ב-4 משחקים בשלב הבתים של גביע אופ"א). ובמילים אחרות: הוא חשב שאינו ראוי לשום תואר, והרגיש שאיכזב את האוהדים. "ההישג שלו בליגה היה עצום, פנטסטי, בטח למאמן בעונתו הראשונה", סיפר 'קיקה', אוהד פרטיזן בלגרד שמכיר טוב את המאמן: "אבל ההתנהלות שלו הוכיחה כמה הוא תחרותי. ושנה לאחר מכן, זה השתלם".
למרות שנפרד משני הכוכבים – וגם מניקולה מיטרוביץ' ששיחק אצלו בעונה הראשונה – יוקאנוביץ' חשף לעולם כישרון נוסף: אדם ליאיץ', שנכנס בהדרגה לנעליים של הכוכבים הצעירים שעזבו. את פרטיזן עזב המאמן בספטמבר 2009, עם שני דאבלים והמון הערכה. גם בקבוצתו הבאה, מונטאג יונייטד מתאילנד, זכה באליפות, אך בהמשך רשם קדנציות לא מרשימות בלבסקי סופיה ובהרקולס. ואז, הגיע לווטפורד.
יוקאנוביץ', שדוגל במיוחד בשיטת 1-3-2-4, עם שני קשרים שמחזיקים את האמצע ושלישיית קשרים יצירתית ביניהם לבין החלוץ, הגיע לווטפורד ב-7 באוקטובר, במקומו של אוסקר גארסיה שמוכר היטב לאוהדי מכבי תל אביב. חצי שנה לאחר מכן, הוא חגג פעם נוספת – בדיוק כמו בעונתו הראשונה בפרטיזן – כשהעלה את הצרעות לפרמיירליג אחרי שמונה שנים עקרות. למרות שהעלה את הקבוצה לליגה הבכירה, משהו לא הסתדר בין המאמן הסרבי לבין בעלי הקבוצה. על פי התקשורת הבריטית, מנהלי הקבוצה הציעו לו העלה זעומה, בעוד הוא ציפה להרוויח כ-1.5 מיליון ליש"ט לעונה, והבטחה לחוזה תלת-שנתי (מה שבכלל לא בטוח שהוא יקבל במכבי ת"א).
קבלן תארים גם כשחקן
בדיוק כמו אוסקר גארסיה ופאולו סוזה, שניים מבין שלושת המאמנים הזרים שעבדו בצהוב בשלוש השנים האחרונות, גם יוקאנוביץ' היה קשר אחורי בשנותיו כשחקן. "אני אוהב מנג'רים ששיחקו כקשרים אחוריים בקריירת המשחק שלהם, כאלו שהיו מקשרים בין ההגנה להתקפה של הקבוצה", אמר ג'ורדי קרויף בראיון לפני כשנתיים, מעט לאחר החתמתו של פאולו סוזה, ופירט: ""הם צריכים להיות ערניים מבחינה טקטית. לפני מגן שמאלי או שוער יש בדרך כלל 10 שחקנים, אבל קשר אחורי משחק לפני חוליית ההגנה ואחרי חוליית ההתקפה. הרבה מאמנים מוצלחים שיחקו בעמדה הזו, הם פיתחו מעין חוש שישי ויודעים לקרוא מצבים".
לסרבי באמת היה חוש שישי, אבל לתארים. הקשר הצעיר שגדל בנובי סאד, עבר בגיל 20 לוויבודינה השכנה, וכבר בעונה הראשונה שבה קיבל קרדיט אמיתי בהרכב (4 שערים ב-24 משחקים) עזר לקבוצה לזכות באליפות. בהמשך, עשה את המסלול המהיר לפרטיזן, שם הוסיף גביע ואליפות – כולל 13 שערים בעונת 92/3 מעמדת הקשר האחורי. "הוא היה הברומטר שלנו. היכולת של הקבוצה הייתה בהתאם ישיר ליכולת שלו, לפעמים זה היה מדאיג אפילו", סיפר קיקה: "הליגה הייתה קטנה עליו, והעונה האחרונה שלו בליגה המקומית כבר הייתה 'משחק' עבורו".
כמו לא מעט מבני ארצו, יוקאנוביץ' עבר באמצע שנות ה-90 לליגה הספרדית, ואחרי קדנציות באוביידו ובטנריפה – שם כבש שלושער בלתי נשכח ב-0:4 על ברצלונה - עבר לדפורטיבו לה קורוניה, והיה חלק מהקבוצה המופלאה שזכה באליפות ב-99/00. ההצלחה בספרד עשתה את שלה, והסרבי קיבל החלטה שכנראה "גמרה" לו את הקריירה. "הוא לא היה צריך לעזוב את ספרד", בטוח מילובאן ומסביר: "אלו היו שנים שהשחקנים סרבים וקרואטים גדולים פרחו בספרד, וסגנון המשחק הזה התאים מאוד גם לסלבישה. פרדראג מיאטוביץ',רוברט פרוסינצ'קי, דאבור שוקר, ניקולה ירקן ואחרים – כולם הצליחו שם וגם הוא היה צריך להמשיך – בטח אחרי שזכה באליפות".
אבל זו חכמה בדיעבד. יוקאנוביץ' הצטרף לצ'לסי, שם לא זכה להמון הזדמנויות, כשאחת מהן הייתה בבלומפילד, כשפתח בהפסד 2:0 להפועל תל אביב בגביע אופ"א. עד כמה התקופה בצ'לסי לא הייתה טובה, יעיד השם שהעניקו לו אוהדי הבלוז – joke-anovic, כשהם בעצם טוענים כי הוא 'בדיחה'. ב-2004, בגיל 36 פרש מכדורגל, אך נשאר לגור במדריד כשהוא כבר דובר ספרדית – מה שמתאים מאוד לקרויף, שמצא שוב מאמן רעב, צעיר יחסית, שרוצה להוכיח את עצמו ולהעפיל לליגת האלופות, דבר שעדיין לא עשה בקריירה.
בדיוק כמו אוסקר גארסיה ופאולו סוזה, שניים מבין שלושת המאמנים הזרים שעבדו בצהוב בשלוש השנים האחרונות, גם יוקאנוביץ' היה קשר אחורי בשנותיו כשחקן. "אני אוהב מנג'רים ששיחקו כקשרים אחוריים בקריירת המשחק שלהם, כאלו שהיו מקשרים בין ההגנה להתקפה של הקבוצה", אמר ג'ורדי קרויף בראיון לפני כשנתיים, מעט לאחר החתמתו של פאולו סוזה, ופירט: ""הם צריכים להיות ערניים מבחינה טקטית. לפני מגן שמאלי או שוער יש בדרך כלל 10 שחקנים, אבל קשר אחורי משחק לפני חוליית ההגנה ואחרי חוליית ההתקפה. הרבה מאמנים מוצלחים שיחקו בעמדה הזו, הם פיתחו מעין חוש שישי ויודעים לקרוא מצבים".
לסרבי באמת היה חוש שישי, אבל לתארים. הקשר הצעיר שגדל בנובי סאד, עבר בגיל 20 לוויבודינה השכנה, וכבר בעונה הראשונה שבה קיבל קרדיט אמיתי בהרכב (4 שערים ב-24 משחקים) עזר לקבוצה לזכות באליפות. בהמשך, עשה את המסלול המהיר לפרטיזן, שם הוסיף גביע ואליפות – כולל 13 שערים בעונת 92/3 מעמדת הקשר האחורי. "הוא היה הברומטר שלנו. היכולת של הקבוצה הייתה בהתאם ישיר ליכולת שלו, לפעמים זה היה מדאיג אפילו", סיפר קיקה: "הליגה הייתה קטנה עליו, והעונה האחרונה שלו בליגה המקומית כבר הייתה 'משחק' עבורו".
כמו לא מעט מבני ארצו, יוקאנוביץ' עבר באמצע שנות ה-90 לליגה הספרדית, ואחרי קדנציות באוביידו ובטנריפה – שם כבש שלושער בלתי נשכח ב-0:4 על ברצלונה - עבר לדפורטיבו לה קורוניה, והיה חלק מהקבוצה המופלאה שזכה באליפות ב-99/00. ההצלחה בספרד עשתה את שלה, והסרבי קיבל החלטה שכנראה "גמרה" לו את הקריירה. "הוא לא היה צריך לעזוב את ספרד", בטוח מילובאן ומסביר: "אלו היו שנים שהשחקנים סרבים וקרואטים גדולים פרחו בספרד, וסגנון המשחק הזה התאים מאוד גם לסלבישה. פרדראג מיאטוביץ',רוברט פרוסינצ'קי, דאבור שוקר, ניקולה ירקן ואחרים – כולם הצליחו שם וגם הוא היה צריך להמשיך – בטח אחרי שזכה באליפות".
אבל זו חכמה בדיעבד. יוקאנוביץ' הצטרף לצ'לסי, שם לא זכה להמון הזדמנויות, כשאחת מהן הייתה בבלומפילד, כשפתח בהפסד 2:0 להפועל תל אביב בגביע אופ"א. עד כמה התקופה בצ'לסי לא הייתה טובה, יעיד השם שהעניקו לו אוהדי הבלוז – joke-anovic, כשהם בעצם טוענים כי הוא 'בדיחה'. ב-2004, בגיל 36 פרש מכדורגל, אך נשאר לגור במדריד כשהוא כבר דובר ספרדית – מה שמתאים מאוד לקרויף, שמצא שוב מאמן רעב, צעיר יחסית, שרוצה להוכיח את עצמו ולהעפיל לליגת האלופות, דבר שעדיין לא עשה בקריירה.
