זה לא היה חורף סוער במיוחד, אבל באותו שבוע ארובות השמים בירושלים נפתחו והעמידו את המשחק של בית"ר ירושלים מול מכבי תל אביב בספק גדול. ככה זה היה פעם, קצת גשם וימק"א המיתולוגי היה הופך מכורכר לעיסת בוץ אחת גדולה.
אוהדי הכדורגל בבירה, שחיו במתח מענן לענן, הפקידו את גורלם בידיו הרועדות של יורם, האיש והמגב, ואם תרצו האיש וחול הים. הרבה לפני שהחל לכסות מתים בגבעת שאול, הוא היה מכסה שלוליות בימק"א. וכך, משעה 11:00 בבוקר הם עודדו אותו מיציע העץ, בתקווה שיצליח ליבש חלק מהביצה.
זה לא ממש עזר לו, ולהם. שבר ענן, כשעה לפני שריקת הפתיחה, הציף את המגרש והשאיר לשופט המשחק צבי שריר ז"ל ברירה אחת: לבטל את מפגש הפסגה. בצעדים הקטנים והמאפיינים שלו, הוא עשה את דרכו לחדר ההלבשה של המארחים. "אברם", הוא פנה לאברם לוי מנהל בית"ר דאז, "אני מבטל את המשחק".
חשוב לציין כי באותה עונה, 76', בית"ר רצה לאליפות ומפגש מול מכבי היה אחד מרגעי השיא של השנה. "אין בעיה", אמר המנהל הצעיר אבל הפיקח, "תעלה אתה למגרש ותודיע לאלפי האוהדים שאין משחק". האגדה מספרת שבאותו רגע הביצים של שריר, שהלך תמיד בביטחון כמו טווס, נפלו לרגע ונגעו באחת השלוליות.
ניסים בכר, שאימן את הצהובים שחורים, מעיד שבאותו רגע השופט לקח את כדור המשחק, עלה לביצה, פילס את דרכו לקטע היחיד בכל המגרש שהיה בוצי חלקית, הקפיץ את הכדור חלקית וישר הכריז: "אפשר לשחק".
היום בערב תעלה בית"ר ירושלים לדשא במגרש לויטה כשהיא בעיצומו של מסע רכש מרענן, אבל עם כל הכבוד לתנועת הארנק הנדירה של אלי טביב בחלון ההעברות הנוכחי, הפוקוס הערב לא יהיה על חן עזרא וישראל זגורי, כי אם על המאמן רן בן שמעון, שאולי לא הפנים כי ימיו בבית וגן ספורים.
האיש על הקווים יהיה הדמות המרכזית במפגש מהסיבה הפשוטה שגורלו במועדון כבר נחרץ. לא, אני לא מתכוון לומר שטביב החליט לשלוח את הקואץ' לשבת על הקאוץ' בבית, כי הוא עדיין לא החליט. מישהו אחר כבר החליט לגבי עתידו של המאמן: הקהל.
אני אוהב את בן שמעון. אני אוהב מאמנים אינטליגנטים, שיודעים לקחת את הדברים בפרופורציה. מאמנים עם ידע רחב וחשוב מכך, יחסי אנוש טובים. למיטב ידיעתי, לרן יש את כל המכלול, אבל מה שאני חושב עליו כלל לא רלוונטי. בדיוק כמו מה טביב חושב עליו.
המאמן זוכה לבוז מהיציעים גם אחרי שקבוצתו כובשת. הוא שומע מהאוהדים קריאות תתפטר גם אחרי ניצחונות. הוא סופג ביקורות מהקהל גם כשבית"ר משחקת (לעיתים נדירות) כדורגל יפה. וכמו שזה נראה, זה לא הולך להשתנות בקרוב. ההפך! רוב מוחלט מאוהדי בית"ר פשוט לא מוכנים לראות אותו בקבוצה.
להבנתם יש בו משהו מתנשא. מאין יהירות טבעית שפשוט לא עוברת להם בגרון. בטח לא כשאתה מפסיד. תוסיפו לזה את היכולת הירודה, השינויים התכופים בהרכב, את העימות עם טל כחילה, ותבינו שגם ניצחון דחוק על כפר סבא לא יפר את מאזן האימה בין רב"ש לבין החברים ביציע. תבינו שהמשחק היום הוא עוד מערכה במלחמת ההישרדות של המאמן באגודה.
זה אומנם יכול להשתנות, אבל רק אם בית"ר תתחיל לשחק כדורגל יפה ולאורך זמן, רק אם היא תייצר רצף ניצחונות משכנעים. בקיצור, היום זו אולי ההזדמנות האחרונה של המאמן לשנות את דעת הקהל. ניצחון מרשים ייתן לו אוויר (עד ההפסד הבא), הפסד וגם הוא יבין, בדיוק כמו צבי שריר לפני 40 שנה, שיש דברים שרק אוהדים קובעים.
