מכבי חיפה והפועל באר שבע הגיעו אתמול (שלישי) לאיצטדיון טרנר כששתיהן בתקופה פחות טובה, האלופה עם ניצחון בודד בארבעת המשחקים האחרונים וגם הוא נגד יריבה מליגה א׳, הירוקים עם ניצחון בודד בשמונת המשחקים אחרונים שכולל הדחה מגביע המדינה.
לפני המשחק, הירוקים היו יכולים להיות מעודדים מדבר אחד וזה המאזן הטוב שלהם מול האלופה בשנים האחרונות, אחרי שלא הפסידו לה בשמונת משחקי הליגה האחרונים מאז אוקטובר 2014, אבל גם זה נגמר אתמול בערב. ראינו שהפער בין הקבוצות עצום, ואפשר להבין זאת כשרואים שחקנים כמו רועי גרודנה ויובל שבתאי שלא נספרים בבאר שבע אבל יכולים להיות חיזוק טוב לחיפה.
רנה מולנסטיין והחניכים שלו הגיעו למשחק כאנדרדוג ולפי שיטת המשחק של המאמן, ניתן להבין שהוא ידע זאת טוב מאוד. המערך של ההולנדי נשאר זהה למערך הרגיל של מכבי חיפה, אבל הצבת השחקנים הייתה מאוד הגנתית.
חיפה שיחקה 4-5-1 כששני שחקני הכנף שלה לא שיחקו בתפקיד המקורי שלהם, מצד שמאל זה היה סאן מנחם שהגיע לירוקים על תקן מחליף בעמדת המגן השמאלי לטאלב טוואטחה ויניב בריק שהוא שחקן 50/50 קלאסי. כל שחקני ההרכב שפתחו אתמול במדי חיפה, כבשו יחדיו רק שישה שערים העונה.
חיפה התחילה די טוב בחלק ההגנתי, אבל הבעיה הגדולה של מולנסטיין הייתה שלא היו לו מספיק כלים לצאת קדימה, ובסוג כזה של משחק אתה חייב שחקני התקפה איכותיים שיכולים להביך את הקבוצה הדומיננטית גם בהתקפות מעבר וגם בהחזקת כדור כדי לתת כוח לשחקני ההגנה ולמכבי חיפה לא היו את השחקנים האלה על המגרש אתמול.
גם ברגעים המעטים שהכדור היה אצל שחקני מכבי חיפה, ראו את חוסר היכולת לפתח משחק כדורגל ולצאת קדימה בצורה מסודרת. בחצי השני זה השתפר מעט עם כניסתו של גילי ורמוט והירוקים נראו טוב יותר, כאשר קהת עבר לעמדת הכנף ו-ורמוט שיחק מתחת לחלוץ, מה שנתן לחיפה קצת החזקת כדור בחלק הקדמי. למרות זאת, אנחנו עדיין אנחנו מצפים מקבוצה כמו מכבי חיפה לשחק טוב יותר.
שיתוף הצעירים של רנה מולנסטיין הוא מבורך, אך צריך לדעת גם מתי לעשות את זה. לתת לכישרון ענק כמו מוחמד עוואד לפתוח ב-11 כשהקבוצה נמאת במשבר ומשחקת במגרש הכי קשה בליגה, זו טעות. עוואד, שלדעתי כבר מזמן צריך היה להשתלב בבוגרים, עוד יתרום רבות למכבי חיפה.
הפועל באר שבע עלתה במערך 4-3-3 הרגיל שלה. לאלופה, שנמצאת בתקופה פחות טובה, לקח זמן להיכנס למשחק ובכל זאת היא שיחקה מסודר ובסבלנות. השינוי הגדול הגיע שמאור מליקסון וטוני וואקמה החליפו עמדות ואז ראינו את באר שבע גם יוצרת דברים טובים בהתקפה.
היתרון הגדול של האדומים היה במרכז המגרש, שם תמיד היה להם יתרון מספרי של 3 על 2 בגלל העמידה הגבוהה של קהת שהשאיר את נטע לביא וקמיל וואצק להתמודד לבד מול הובאן אוגו וראדי, השלישייה החזקה בארץ.
הכוח הגדול של באר שבע הוא הכניסות בלי הכדור של מהראן ראדי ואובידיו הובאן לשטח המסוכן של היריבה, דבר שגורם לבלבול בהגנה ופותח המון שטחים לשחקנים אחרים. ג'ון אוגו, שהיה בתקופה פחות טובה, חזר לעצמו וניהל את המשחק בצורה מצוינת.
החניכים של ברק בכר חזרו לעצמם והיו טובים יותר, אך התקשו להגיע למצבים. כשמצופפים מולך אתה חייב את השחקנים שיעשו את ההבדל באחד על אחד וזה בדיוק מה שמליקסון עשה אתמול בשתי פעולות גדולות שניצחו לבאר שבע את המשחק. מליקסון היה איש הפתרונות של האלופה אתמול.
בשורה התחתונה, הפועל באר שבע חזרה למסלול הניצחונות ואם אחרי שלושה משחקי ליגה ללא ניצחון הפער ממכב עומד על 8 נקודות (וייתכן שגם 10 או 11), לאלופה אין שום סיבה לדאגה בליגה והיא יכולה לחשוב על המשחק הבא שלה באירופה.
במכבי חיפה לעומת זאת, המצב שונה לחלוטין. מועדון ששלט בכדורגל הישראלי בעשור הקודם מוצא את עצמו באחת התקופות הקשות שידע הבעלים יעקב שחר מאז שלקח את הקבוצה. הז הזמן לעשות שינויים לפני שיהיה מאוחר, וגם הפלייאוף העליון יברח לה.
