אם להוציא לרגע את הבעיות הכלכליות, פיטורי המאמנים, השינוי הקיצוני בסגל והמתח בין הקהל להנהלה הנוכחית, כמעט כל אוהד מכבי נתניה יסכים שהבעיה הכי גדולה של הקבוצה הייתה החסרון של דיא סבע וערן לוי. בתחילת העונה, השניים ספגו את הפציעה שכל כדורגלן מתפלל שלא תגיע במהלך הקריירה: קרע ברצועה הצולבת של הברך. הקפטן, שהעמיד ממוצעים דו-ספרתיים כמעט בכל עונה בקריירה נפגע באימון אישי. כמה שבועות לאחר מכן, במחנה האימונים בגרמניה, דיא סבע ביצע תנועה לא טובה ולארץ כבר הגיע בכיסא גלגלים.
את התמונה בה סבע ירד מהמטוס עם סד מיוחד על הרגל ומתייפח על הכתפיים של קרוביו בקבלת הפנים בנמל התעופה "בן גוריון", הוא לא ישכח עד לרגע שיכבוש שער. שניהם כבר חזרו להתאמן, אך לוי ישוב למגרשים רק במאי אחרי שעבר עוד ניתוח בגלל דלקת. חברו כבר מתאמן בצורה מלאה ויעשה את הקאמבק למגרשים שלו באפריל, אבל זה יהיה מאוחר מדי עבור נתניה, ששנתיים אחרי עליית הליגה הקודמת, תנסה לעשות זאת גם בעונה הבאה. בראיון בלעדי, השניים שצופים מהצד בקבוצה שלהם מתרסקת, שיתפו בתחושות שלהם.
כמה קשה לשבת מהצד?
סבע: "זה קשה מאוד. כל בעיטה חופשית, כל פנדל, כל הזדמנות שיש אני אומר לעצמי ביציע 'בא לי לרוץ ולבעוט'. באנו לעונה שרצינו להיות במקומות אחרים, אבל היתה פה קללה, ממש מנחוס. אני, ערן, עומר פרץ וישראל זגורי קרענו רצועות. ארבעה שחקנים, ארבע רצועות, זה בדרך כלל קורה בשנה לארבעה שחקנים מכל הקבוצות ביחד, ופתאום זה רק בקבוצה אחת, זה לא הגיוני. בארבע שנים שלי בבוגרים פספסתי רק שני משחקים בגלל פציעות, אז מבחינתי זה קשה מאוד".
לוי: "לא היה לי כזה דבר בחיים ועברתי דברים לא פשוטים בקריירה. בחמש-שש שנים האחרונות עשיתי דברים יפים בכדורגל מבחינה קבוצתית ואישית, בטח מבחינת מספרים. לראות מהצד את החברים שלי, כשאני מבין שאני לא יכול לעזור, זה משהו שגומר אותך. לפחות אם הייתי יכול רק לעמוד במגרש ולכוון ולגרום להרתעה מסוימת אצל היריבה זה היה טוב, ואני לא מדבר על איזה בעיטה חופשית, או קרן או מסירה לגול. אני יכול לגלות לך שביקשתי הרבה פעמים מדורון אוסידון לא לבוא למשחקים כי זה גמר אותי ושלח אותי הביתה לכמה ימים עצובים".
עוד עובר בראש הרגע של הפציעה?
סבע: "לא מעט, כל החיים שלי זה כדורגל. אני קם, אוכל ונושם כדורגל, ועכשיו בכלל שהקבוצה במצב קשה ואתה אומר 'הייתי רוצה לעזור, אני וערן היינו יכולים לעשות משהו בעונה הזאת'. כשכולם עוזבים אותך ואתה בלילה לבד אתה אומר לעצמך 'למה רצתי לכדור האבוד הזה במחנה אימון?' והדמעות יורדות מעצמן. יכולתי ללכת לכדור לאט לאט, ואז זה היה נמנע. אני גם גר בנתניה, אז אין יום שאני לא יורד למכולת ולא שואלים אותי מתי אני חוזר לשחק. אני כבר לא יכול לשמוע את השאלות האלו, כבר ניפחו לי את הראש. היו לי ימים שלמים שלא ישנתי, רק בכיתי. לא הבנתי למה זה הגיע לי. אני כבר שישה חודשים כמו מת, לא שמח, אבל עובד קשה כדי שאחזור לשחק כמה שיותר מהר והכי חשוב שאחזור חזק. אני לא מאחל לשונאים שלי לעבור את הפציעה הזו".
לוי: "בשלושת החודשים הראשונים בעיקר, מהבוקר הייתי מחייך לכולם אבל משקר את עצמי כי בלילה הייתי מגיע לכרית ובוכה ולא מבין איך זה קרה לי. המחשבות רצו בלי הפסקה. כשאתה מוריד את הקביים ולא מצליח לעשות דברים מסוימים, כמו ליישר את הרגל או להקפיץ כדור, אתה אומר לעצמך 'זהו אני סיימתי כדורגל'. הכל היה מאוד קשה. אתה עושה אימונים והתוצאות לא טובות, אבל למזלי היה איתי בן אדם אחד שדואג לי גם היום ונותן לי השראה וזה ברק יצחקי. הוא המליץ לי על דרכים להתמודד עם הפציעה הזו ואיזה תרגילים לעשות. כל מה שהוא אמר לי היה במקום. אני חייב לו הרבה".
איך אתם מסבירים את היכולת של הקבוצה?
סבע: "לנתח את היכולת של הקבוצה זה לא התפקיד שלי, אבל ברור שזה לא נראה טוב. החליפו כבר ארבעה מאמנים ומשהו לא מתחבר, סוג של מנחוס. היו משחקים שלא נראינו טוב והפסדנו בצדק, אבל היו משחקים שהיינו טובים מהיריבה, הגענו להמון מצבים והכדור לא רצה להיכנס. מצד שני, היו קבוצות אחרות שבעטו פעם אחת למסגרת והכדור נכנס. זה כדור שלג שלא נעצר ולא נגמר".
לוי: "קשה לי לפענח את זה. פתחנו את העונה טוב בגביע הטוטו ובמשחקי האימון, פתאום באה סוג של התרסקות. הפסד ראשון מגעיל של 1:0 ואתה מתחיל להיכנס למרה שחורה שאתה לא יוצא ממנה. שרשרת כזו שאין בה דרך חזרה ואנשים לא הצליחו להרים את עצמם".
אם הייתם משחקים זה היה נראה אחרת?
סבע: "אני חלק מהקבוצה גם היום וזה כואב לי באותה מידה שכואב לשחקנים אחרים. אני יושב ביציע ומת שינצחו וזה לא קורה, פעם אחת פעם. אני וערן יכולנו לתרום לקבוצה הרבה מבחינת יכולת אבל גם אם אנחנו היינו משחקים, מי מבטיח שלא היינו יורדים ליגה? ברור ששנינו שני שחקני מפתח והכל נבנה סביבנו, אבל אין לדעת איך זה היה מתפתח. מבחינת מנהיגות, אני אומר לך שזה היה נראה אחרת על הדשא".
לוי: "בטוח שהיינו יכולים לעזור, כל אחד מאיתנו היה תורם 6 נקודות לפחות. אולי לא הייתי יכול להציל את העונה, אבל לפחות לעזור. אני לא יכול להבטיח שאם אני ודיא היינו בריאים אז לא היינו יורדים. מה שבטוח, לא היינו נראים ככה".
יכולים להבין את התנהגות הקהל?
סבע: "זה לא מגיע לקהל ולעיר האלה, יש מתקן אימונים ואיצטדיון מדהימים. הם מחכים ליום שבת כדי לראות את הקבוצה שלהם ופעם אחר פעם היא מפסידה, אני לא יכול לבוא אליהם בטענות. אני לא רוצה להיכנס לבלאגן הזה שהם עושים נגד דורון אוסידון, אבל אני כן יכול להגיד להם שאין לי ספק שהוא מנסה לעשות טוב ולא הוא הבעיה. הוא לא משחק על הדשא. הייתי שמח שזה היה נרגע לטובת המערכת כי אני שם ורואה עד כמה הוא באמת רוצה לעזור ומנסה לתת שקט ולעשות הכי טוב. זה פשוט לא הולך".
לוי: "אני לא מכיר את דורון מלפני כן, אבל כל מאמן שביקש ממנו שחקנים, הוא קיבל. הוא אוכל את כל החרא של המצב, אבל הוא נותן הכל. שנה שעברה רדפנו אחרי משכורות, לאנשים לא היה מה לאכול. היום המשכורות בזמן ובעל הבית מגיע למועדון כל יום. הוא דאג לנו לחדרי הלבשה חדשים כמו בשפיים וכל דבר שצריכים הוא שם בשבילנו. אני לא יודע מה הטענה של האוהדים נגדו, אבל לא היה בן אדם שמגיע כל כך הרבה שעות לנתניה ומנסה לעשות הכי טוב שבעולם. הייתי רוצה שיהיה שקט סביבו. בעל הבית חייב שקט סביבו, אז כולם ירוויחו. אני מאוד מחובר לקהל וחי את האוהדים, מבחינתי הם מדהימים וכואב לי שאנחנו השחקנים לא מחזירים להם על המגרש. מצד שני, כואב לראות מהצד שמקללים שחקנים, מאמנים ובעלים. אנשים שכחו שהכוח שלנו זה הקהל והביחד. הוצאנו 20 אלף אוהדים מהחורים לגמר הגביע ואני מקווה שנצליח לגשר על הבעיות עד לפתיחת העונה הבאה".
אתם רואים עתיד טוב לנתניה?
סבע: "לא משנה מי ישחק, זה כבר לא יתחבר, ניסו הכל נראה לי. החליפו מאמנים, הביאו המון שחקנים, אבל אין לי ספק שיגיעו ימים טובים יותר. אני מטבעי אדם אופטימי ולדעתי, ולא רק בגלל שאני שייך למועדון, נתניה כל שנה צריכה להיות בליגת העל, ואם נרד, אז נעלה יותר חזקים. אני הייתי מציע לכולם לעשות חשבון נפש ולהבין שנתניה חייבת להילחם למעלה ולא כל שנה לקוות שלא תרד".
לוי: "מכבי נתניה חייבת להיות בליגת העל. אם נרד, נחזור מהר מאוד. יש פה את כל התנאים להצליח מקהל מדהים ועד למתקנים שאין בהרבה מקומות. השנה לא היה מזל, זה לא יכול לקרות שוב".
אם נתניה תרד, אתם תישארו?
סבע: "יש לי חוזה ואני נשאר פה. מכבי נתניה ודורון אוסידון תמכו בי כל התקופה הזו ואני לא נוטש. אף אחד לא יודע מה יהיה בקיץ, אבל אם זה יהיה תלוי בי, אני מבחינתי הייתי רוצה לממש את החוזה ולהחזיר לקהל את החיוך בעונה הבאה".
לוי: "אני ממשיך. אני מחכה כבר לרגע שאני נכנס למגרש. אני חולם על השער הראשון או על הבישול הראשון. חסרה לי התחושה שאני שותף".
הלחץ במועדון בוודאי השפיע על היכולת.
סבע: "ברור שיש לחץ, זה לגיטימי. שלומי דורה בא וזה לא התחבר, ראובן עטר הגיע וגם זה לא התחבר, שמו את גיא צרפתי עד שימצאו מאמן וגם הוא, כמו מנחם קורצקי, לא מצליח. זה מה יש. כשניצחנו בגביע הטוטו במשחקי האימון היו פה כאלה שחשבו שנבוא לליגה כאילו אנחנו ברצלונה. זה הכי גרוע לנצח במשחקי קדם עונה, זה לא מדד לכלום".
לוי: "הלחץ הוא לגיטימי. מקום אחרון, 12 מחזורים לא מנצחים. כמעט לא מבקיעים. הקהל לא תומך, חלקם לא מגיע למשחקים. שחקנים לא מאמינים בחברים שלהם ובעצמם. קח הכל ביחד ותבין למה יש לחץ".
מה המטרות האישיות?
סבע: "עברתי טראומה, עכשיו אני עובד חזק ועושה שיקום הכי טוב שאני יכול כדי לעזור למכבי נתניה ולעצמי. אין לי חיים בלי הכדורגל, אני כבר שבעה חודשים כאילו מת. בגלל זה חשוב לי להודות לאישתי ולהורים שלי על דאגה אינסופית, וגם לגיא מורג. מגיעה גם מילה טובה ליותם פרי, שליווה אותי מהשניה הראשונה עד היום הזה ודאג לכל מה שצריך".
לוי: "שחקנים בגילי היו פורשים, אומרים 'מה אנחנו צריכים את זה?' אני לא יכול בלי הכדורגל. אני חייב לחזור קודם כל בשביל עצמי, כדי להוכיח לי שאני עומד באתגר הזה. לא היתה לי מחשבה אחת אפילו על פרישה ואין לי ספק שאחרים היו תולים נעליים. היום ברוך השם אני בשלב של חזרה לעניינים ואני מקווה שאחזור כמו שאני חושב שאני יכול".
