בתחילת דצמבר 2007 אלי גוטמן הגיע לראשונה להפועל תל אביב, כשמונה למאמן הקבוצה. אחרי שגיא לוזון התפטר מתפקידו עם ניצחון בודד בעשרה משחקים, גוטמן הגיע לקבוצה במקום האחרון והיה על תקן המושיע, זה שיציל את המועדון מירידת ליגה. תחילת הדרך לא הייתה פשוטה. בשלושת המשחקים הראשונים נחל שלושה הפסדים, לאחר מכן הקבוצה סבלה מחוסר יציבות עד שהשורות התייצבו והאדומים עלו על גל חיובי. בחלון העברות של ינואר גוטמן צירף מספר שחקנים ובסופו של דבר הקבוצה סיימה במקום השביעי (ועל הדרך הגיעה גם לגמר גביע המדינה, בו הפסידה בפנדלים לבית"ר ירושלים).
התסריט נשמע מוכר? שמונה שנים לאחר אותה עונה, גוטמן חזר להפועל ת"א, לאותה נקודת פתיחה בדיוק. "אם לא תגיע עכשיו ותצטרף רק במאי, הקבוצה תהיה כבר בליגה הלאומית", אמר הבעלים אמיר כבירי כשפנה למאמן. גוטמן חזר בתור המושיע, זה שהכל תלוי בו, המאמן היחיד שיכול להוציא את הקבוצה מהבוץ. מהר הפך ממנג'ר עם ג'ינס ומעיל באימונים למאמן עם טרנינג על הקווים. גם העונה, בדיוק כמו בעונת 2007/8, ההתחלה הייתה קשה. שלושה הפסדים רצופים בכל המסגרות, לחץ ומתח. בהמשך- במשחקים מול מכבי, הפועל רעננה ומכבי חיפה שהסתיימו ללא הפסד - חשבו בהפועל שהנה, סוף סוף, יצאו לדרך חדשה. אלא שההמשך ידוע. הפסד קריטי מול הפועל עכו, תיקו מול מכבי פ"ת וכניסה לפלייאוף התחתון במקום ה-12 בלבד, שתי נקודות בלבד מעל הקו האדום.
בשבוע הבא יפתחו האדומים את הפלייאוף התחתון ויחלו במאבק האמיתי על הישארותם בליגה. רגע לפני ניסינו לבדוק - האם זה יגמר בחיוכים כמו ב-2008 או בנשירה ללאומית?
"קשה מאוד להשוות בין הקבוצות. אז דובר על שחקנים שהיו שנה-שנתיים ביחד, שחקנים שהיו משפחה. עכשיו הכל חדש ומקרי", סיפר עומרי קנדה, שהגיע בינואר 2008 לקבוצה. "היום נראה שאין לשחקנים זיקה למועדון, יכול להיות שהם אוהבים את המועדון אבל נראה שיש פחות אכפתיות ופחות מחויבות. איך קבוצה כמו עכו, בלי חס וחלילה לזלזל, מנצחת את הפועל 0:2 בבלומפילד עם 11 אלף צופים?".
גם ברוך דגו, ששיחק באותם ימים באדום, אמר דברים דומים. "ב-2008 היינו כל הזמן ביחד, לא נתנו לשום דבר להשפיע עלינו, היינו מגובשים. מעבר לזה שהיו בקבוצה שחקנים עם הרבה ניסיון היה לנו הרבה אופי, היינו חזקים מנטלית וכשאתה מתמודד בחלק התחתון של הטבלה אתה צריך עוד של פיל, לב חם וראש קר. הפועל עוברת העונה משהו הזוי. אני חושב שעשו כמה טעויות שקשורות להבאת השחקנים וניסו ומנסים עדיין לתקן את זה".
בקבוצה של 2008, בנוסף לקנדה ודגו, נלחמו על כר הדשא שחקנים כמו וואליד באדיר, יגאל אנטבי, שי אבוטבול, ביברס נאתכו, דני בונדר, פאביו ג'וניור פריירה וגבריאל דוס סנטוס. מבט על הסגל הנוכחי של הפועל מגלה כי מעט שחקנים חוו על בשרם קרבות תחתית והצליחו לשרוד. אדי גוטליב עשה את הבלתי יאמן עם הפועל עכו אשתקד, אריאל הרוש היה קרוב לליגה השנייה עם בית"ר ועם נתניה, וגם איאד אבו עביד כבר חווה את המאבקים עם נתניה. עופר ורטה נשר לליגה הלאומית עם מ.ס אשדוד בשנה שעברה, עומרי אלטמן לא הצליח להציל את הפועל פ"ת מירידה ובן רייכרט ירד לליגת המשנה עם רמה"ש. "יש בזה חיסרון שחלק גדול מהשחקנים לא יודע מהם קרבות תחתית או מה זה לנצח בקרבות כאלה", הבהיר דגו והוסיף: "לאותם שחקנים בטח קשה להתמודד עם הלחץ של התחתית ואני מקווה שיהיו מספיק חזקים מנטלית להישאר בליגה".
"יהיה להפועל מאבק לא פשוט", אמר בצורה חד משמעית קנדה. "עכו קבוצה מנוסה במאבקי תחתית, כך גם הפועל חיפה. נעשו בהפועל מסכת של טעויות והכל הולך הפוך. יש להפועל שחקנים מוכשרים וקהל אדיר אבל אני חושב שהיתרון של הפועל לא קשור למועדון אלא לזה שהפועל חיפה לא מצליחה לקחת נקודות והפועל עכו, לדוגמא, לא מצליחה לנצח את מכבי נתניה. אני מדבר עם כאב. קשה לי לראות את מה שקורה שם, עצוב לי לראות משחקים של הפועל. אני חושב שכל הגישה לא נכונה, איך ייקחו נקודות אם עולים עם תשעה שחקני הגנה? איך?"
אז מה צריכים שחקני הפועל לעשות על מנת לשרוד? קנדה בטוח: "בפלייאוף התחתון אין מקום לעשות טעויות, אתה צריך לתת 150 אחוז, להיות מחויב ב-200 אחוז ופשוט להתאבד על המגרש". דגו הוסיף: "קודם כל, כל שחקן חייב להיות מודע למצב שהקבוצה נמצאת בו, להבין שהפועל זה מועדון גדול, להתאבד על המגרש וכשאתה עולה לדשא לא לחשוב על הקבוצות האחרות והמשחקים שלהן. הפועל חייבת לשחק על תוצאה, אין לה יותר מדי ברירות. ניסו לשחק כדורגל יפה אבל את זה אתה יכול לעשות רק אחרי תוצאות טובות, עכשיו הם חייבים לשחק על תוצאה, לקחת את הנקודות וללכת הביתה".
השחקנים הם אלו שעולים על כר הדשא, אך ברור לכולם כי במאבקי תחתית התפקוד של המערכת כולה, ובעיקר של המאמן היא סופר חשובה. כמו שכבר הזכרנו, עבור גוטמן זו כבר פעם שנייה שהוא חווה סרט מלחמה באדום. "אין ספק שזה יעמוד לזכותו", הבהיר סוציולוג הספורט, ד"ר יאיר גלילי, מהמרכז הבינתחומי. "גוטמן כבר עשה דבר אחד או שנים בכדורגל הישראלי וזה משדר לשחקנים 'כבר הייתי בסיטואציה הזאת, אין חכם כבעל ניסיון, אני יכול להוציא את הקבוצה מהבוץ'. המנהיג, וזה לא משנה אם זה מאמן כדורגל או מצביא בצבא יודע להסתכל לחיילים בעיניים ולהגיד: 'אני יודע מה לעשות, אתם תעשו את מה שאני אגיד לכם'".
למרות שלא מעט מתעכבים על היכולת המקצועית של האדומים ומנתחים אותה לקראת המאבקים בפלייאוף, ד"ר גלילי רואה את התפקיד המרכזי של גוטמן בפלייאוף מכיוון אחר. "ההתמודדות של גוטמן פחות מקצועית ויותר פסיכולוגית-מנטלית. אחד הדברים שהוא צריך להחדיר לשחקנים זה מושג אמונה שנקרא חוללות עצמית, האמונה של השחקנים בעצמם שהם מסוגלים לעשות את זה. מהצד זה נראה שלמרות שהקבוצה היא טובה השחקנים לא תמיד מאמינים בעצמם. אם גוטמן יהיה מאוד בטוח ויצליח להעביר להם שיש להם יכולות, והם טובים והם מסוגלים זה כבר יגרום לשינוי".
"גוטמן מאמן כדורגל מצוין, ההישגים שלו יעידו על כך, גם השחקנים יודעים את זה ואין על זה בכלל הוויכוח. השאלה איך השחקנים תופסים אותו לא כמאמן כדורגל אלא כאישיות שתעזור להם לצאת מהבוץ", המשיך ד"ר גלילי. "ישנם מנהיגים שאומרים 'הם' ויש כאלה שאומרים 'אנחנו', גוטמן חייב להתחיל לדבר בשפת ה'אנחנו', 'אנחנו ננצח' 'אנחנו עשינו טעויות', 'אנחנו הרבה יותר טובים', 'אנחנו נוציא את העגלה מהבוץ'. אם המאמן משדר ריחוק אז השחקנים מבינים את זה. העבודה של גוטמן היא לשכנע אותם בפן המנטלי, כי לשחק כדורגל הם לא שכחו".
