חודשי יולי אוגוסט היו חמים ומהבילים בתל אביב. במתחם וולפסון, המזגן עבד שעות נוספות, כשהמהפכה עליה חלם הבעלים החדש, אמיר כבירי, החלה להגשים את עצמה. סגל שלם הלך הביתה ובמקומו נבנתה קבוצה חדשה לחלוטין. מוזר לחשוב כמה תקוות היו לאוהדי הפועל סביב המאמן ססאר מנדיונדו ותהליך הבניה שארגנו לו במועדון. יחד עם שחקנים חדשים ולא מנוסים, רצו גם שחקנים שיהוו עמוד שידרה. אריאל הרוש היה הראשון שבהם ולכן גם הוחתם מוקדם.
בשיא ההכנות, בהן ניסו לגבש אוסף של שחקנים שמעולם לא שיחקו אחד עם השני, היה המשחק בגביע הטוטו מול מכבי פ"ת להתחלת הימים הנוראים של הרוש. השוער כבר סבל מכאבי גב (ככל הנראה מעומס עבודה לא נכון עם משקולות) ולא עלה על מנת לא לסכן את עצמו. הראש וגם הגוף התכוננו למשחק הראשון מול בית"ר ירושלים בליגה. הוא רצה לסגור מעגל מול אותם אלפים שגרמו לו לעזוב את המועדון בו גדל.
השוער עלה לשחק, לא רק עם ארבעה מאבטחים סביבו, אלא גם לאחר שלא התאמן במשך שבוע שלם וקיבל זריקות נגד כאבים. זה נגמר ב-0:0 מזוויע, אבל בדיעבד זה היה החלק הטוב, כי המשחק הזה הוא, ככל הנראה, עשה נזק כפול לגב, שהיה זקוק למנוחה.
מה לא עבר הרוש בקריירה שלו. ההרגשה היא כאילו הוא פה כבר מתחילת המילניום. האיש שיצא בזמנו להגנת הצ'צ'נים, קאדייב וסדאייב, שסבלו מגזענות מצד אוהדי בית"ר, ספג את כל האש מהיציע המזרחי. קללות בכל משחק וניסיון לפגוע בו בבית וגן הביאו אותו להחלטה לעזוב.
מי שקלט את שוער נבחרת ישראל לאחר אותה עונה הוא מאמן מכבי נתניה, יוסי מזרחי, אבל גם פה זה הלך עקום. מזרחי הזיז בשביל הרוש את חביב האוהדים, אוהד לויטה, ואמר: "הבאתי אותו כדי שלא נרד ליגה". הרוש התקבל בעוינות מיומו הראשון בנתניה, והקבוצה נלחמה על חייה. בנבחרת הוא הפך להיות שוער שלישי והכיוון היה שלילי בכל החזיתות.
ההגעה להפועל אמורה הייתה לפתוח תקופה חדשה בקריירה, סימן לאופטימיות, אבל הגלגל המשיך להתהפך. חמישה חודשים וחצי מחוץ למגרשים, במהלכם צפה מהצד במועדון צולל למטה, לתהומות התחתית של ליגת העל. ב -16 לינואר הוא חזר לשער, ועכשיו מרגיש שהוא מתחיל לחזור לעצמו, אבל יודע שהדרך להראות את היכולת שלו עוד ארוכה. "אין ספק שהעונה הזאת, בגלל הפציעה, פגעה באריאל מקצועית ואישית. עכשיו אין לו זמן לחשוב על זה יותר מדי כי הוא חייב להיות בכושר שיא ולעזור למועדון לצאת מהמצב בו הוא נמצא", אמרו מקורביו.
אז מה קרה לשוער הפועל ת"א בין אוגוסט 2015 לינואר 2016? מה ניסו להסתיר מהתקשורת והאוהדים, האם המשך הקריירה היתה בסכנה, מדוע אופיר מרציאנו היה בדרך להפועל ומה עתידו של הרוש אצל האדומים? מיד כל הפרטים.
"היו כאלו שדיברו על סיום הקריירה"
מספר ימים לאחר המשחק הכואב מול בית"ר, הרוש עבר לטיפול צמוד של ד"ר לוינקופף, רופא הקבוצה לשעבר. הוא הורה על מנוחה מוחלטת. שיפור לא הגיע, ושבועיים לאחר מכן, המליץ הדוקטור לשוער לעבור ניתוח גב בגרמניה אצל מומחה.
התקשורת הציקה, רצתה תשובות. כל העת, במועדון ניסו לשמור על דיסקרטיות בכל מה שנוגע לפציעה, ובהפועל ציירו תמונה ורודה, לא תואמת למצבו של השוער באותו זמן. מאחורי הקלעים, היו גורמים במועדון שחששו שהפציעה תשבית את הרוש לכל העונה, והיו אף כאלו שדיברו בשקט על סיום קריירה. "אף פעם אי אפשר לדעת את ההשלכות של פציעות, על אחת כמה וכמה פציעות גב", ציין גורם במועדון.
הרוש מבחינתו ניסה לשדר אופטימיות, לא היתה לו דרך אחרת. "היה ברור לנו שאריאל מבואס ומתוסכל. הוא בעיקר רצה לשחק ולעזור. כל הזמן שאלנו אותו איך הוא מרגיש והוא היה עונה שהוא מתקדם ועובד קשה כדי לחזור כמה שיותר מהר", סיפרו שחקנים בקבוצה.
גבי בורשטיין, מאמן השוערים, ליווה את הרוש לחלק מהבדיקות וכבירי ערך לו אינספור שיחות חיזוק. "אנחנו איתך לאורך כל הדרך, הבריאות שלך היא החשובה, קח את הזמן, ובעיקר שתהיה בריא", אלא הם רק חלק מהמסרים שהועברו להרוש. היום הוא גם יודע על הלחשושים מאחורי הגב, על כך שפציעה בגב יכולה לגמור קריירה. "לא היה לו אכפת, כל עוד הוא קיבל את החיזוקים ממי שהיה צריך", מספר חבר של הרוש לקבוצה.
כשהגיע למינכן הוא קיבל את ההודעה הכי משמחת בשבילו בשלוש השנים האחרונות. הרופא סיפר לו ששחקנים מהבונדסליגה עברו פציעות כאלה וחזרו לשחק, כך שזו פציעה שאחרי ההחלמה ממנה צריכים להיזהר יותר אך היא לא מסיימת קריירה.
תהליך ההחלמה היה סיוט לכל מנותח. עבודה, עבודה ועוד עבודה על הגוף. והזמן עובר לו לאט. טיפולי הידרותרפיה ופיזיותרפיה, פילאטיס, חיזוקים. שש-שבע שעות של עבודה כל יום. בזמן שבחדרי הטיפולים במהלך השבוע היה בונה את השרירים מחדש, במגרשים בסופי השבוע התנהג כאחרון האוהדים כשישב ביציע.
הרוש היה צועק, מתעצבן, מעודד, מעיר הערות, "חי" את המשחק מבחוץ. גם אחרי 90 הדקות היה ממשיך לדבר עם השחקנים, מביע את דעתו, מייעץ. "אחרי משחקים שהפועל הפסידה, והיו הרבה כאלו, אריאל היה חוזר הביתה כאילו הוא שיחק, מתוסכל כולו", סיפרו.
השמועות
כשהקבוצה מסובכת בתחתית, מאמנים מפוטרים, שחקנים בלי ביטחון וקהל לוחץ החלו השמועות: זה התחיל לקראת חלון העברות של ינואר. הדיווחים בתקשורת החלו לשטוף את הרוש. הפועל, כך נטען, לוטשת עיניים לכיוון שוער אחר, אופיר מרציאנו. היום מודים במועדון כי אכן סוכן השחקנים, דודו דהאן, הציע להם את מרציאנו, שלא זכה לדקות משחק בבלגיה, אך גם מבהירים כי לא התנהל מו"מ מולו.
"היה לנו ולאריאל שיח מאוד ברור וגלוי לגבי העניין הזה", סיפר גורם במועדון, "מן הסתם כל מועדון צריך להיערך לכל סיטואציה, אבל הסברנו לו חד משמעית שרק אם הוא יבוא ויגיד שהוא לא יכול לחזור, שאין צפי למועד החזרה שלו, שאין התקדמות, רק אז אולי נחשוב על צירופו של שוער נוסף" .
עוד סיפרו במועדון: "כולם מאוד חיכו וציפו לחזרה של אריאל וגם מבחינתנו לצרף שוער נוסף כשיש גם את אריאל גם את צליל חתוכה כשירים זה בזבוז מוחלט". מי שנלחץ הוא אביו של הרוש, שהפרסומים הקשו עליו. השוער עצמו, כך טוענים מכריו, דווקא לא חשש למעמדו. המסרים שקיבל מאנשי המועדון היו עבורו אישור מספק על מנת להמשיך ולעבוד קשה כדי לחזור לשער.
וזה קרה: ב-16 לינואר במשחק מול הפועל כפר סבא. הוא רצה לשחק כבר שבוע קודם לכן במשחק מול בני יהודה, אך רופא קבוצה, ד"ר טיין, החליט כי ידחה את החזרה בשבוע נוסף. החזרה לא הייתה פשוטה. הקבוצה הפסידה בארבעה משחקים רצופים בכל המסגרות והלחץ בחודורוב גבר.
חזר מנהיג לחדר ההלבשה
לפני המשחק מול הפועל ב"ש, נכנס מנהל הקבוצה, אלון אפק, לחדר ההלבשה והביא להרוש את סרט הקפטן. סגירת מעגל. לא היה צריך הצגה רשמית כדי לתת להרוש את הקפטן. מנהיג חזר לחדר ההלבשה.
"אריאל הוא בהחלט סוג של מנהיג. הוא מדבר אתנו, מכוון, לוקח שחקנים לשיחות של אחד על אחד. הוא יודע מה זה להיות קפטן, זה לא תפקיד חדש עבורו" מספר שחקן צעיר בהפועל. "כמובן שההחלטה על כך שאריאל יהיה קפטן זו החלטה של אלי (גוטמן, ש.א). זו בחירה הגיונית, אריאל מאוד מוערך, הוא מנוסה, עבר הכל וגוטמן חשב שסרט הקפטן מתאים לו. מה יהיה שנה הבאה? עדיין אי אפשר לדעת", אמרו במועדון.
מקצועית, מאז שהרוש חזר הוא מגלה יציבות אך לא חף מטעויות ועדיין לא הביא לבד נקודות להפועל. אז עם הניסיון, המנהיגות, וקפטן הסרט על היד על הרוש מוטל לנווט את הספינה האדומה לחוף מבטחים. הערב מול הפועל עכו, עם בלומפילד מלא, השוער יקווה לחייך אחרי 90 דקות, להסתכל בעיניים לאוהדים ולהגיד לעצמו בלב: סוף סוף חזרתי.
