הוא קורבן של נסיבות. קורבן של מי שמחזיק בכרטיס שלו, קורבן של מי שקיבל אותו לזמן קצוב. קורבן של הקהל שלא רצה בו וחלקו סלח חלקית, קורבן של קהל אחר שכעס על הגעתו וכעת התרצה רק בחלקו. הוא בסך הכל רוצה לשחק כדורגל.
הטלטלה הנפשית שעברה על הילד שטרם מלאו לו 21 מספיקה לקריירה שלמה. ביום שני הוא כבש את אחד משערי העונה וכל הכוחות מנעו ממנו לרוץ לשער 5, אותו הוא מכיר כל כך טוב. תנסו להיזכר מי כבש ומיהר לחגוג עם יושבי שער 1 המנומנם בבלומפילד. לא תמצאו. פשוט זה נראה לו כמו האפשרות עם הנזק הקטן ביותר שהוא יכול להסב לעצמו.
בשנה אחת רייכרט הספיק לכבוש שער במכבי ולחטוף מהקהל שלה. הוא שימש כתירוץ של טל בן חיים ש"האוהדים קיללו את רייכרט ולא את ראדי" בסיפור קפריסין וחטף. ינואר הגיע ואיתו גם הטלפון מג'ורדי קרויף: "אתה עובר להפועל. בקיץ תחזור", בלי הרבה ברירות. כך, בעוד מהלך שהיה שובר את רוב השחקנים, הוא מצא את עצמו בקבוצה אותה אהד כילד כפרסונה נון גראטה, לפחות עבור החלק החם של האוהדים.
צריך להבהיר: עסקת ורמוט שקרית מיסודה באיך שהיא יצאה לתקשורת ולאוהדי שתי הקבוצות. הפועל פרסמה ש"רייכרט וגולדברג יושאלו לתקופה של בין חצי שנה לשנה וחצי", מה שסותר את מה שהובטח לקשר, שבכלל חתם על חוזה חדש ומשודרג במכבי. אגב, הגעה סנסציונית של האדומים לפלייאוף העליון תביא למצב אבסורד שהוא לא יכול לשחק בדרבי מתוקף חוזהו ב...מכבי.
כמה הזוי שנקודתית, העסקה הזו מתבררת כעסקה מצוינת עבור הפועל שקיבלה לידיה יהלום מלוטש במקום יהלום משופשף. היכולת של רייכרט מעלה שאלה: האם הוא יכול היה להכניס ניצוץ בקישור האחורי העייף של מכבי ועד כמה הוא יכול היה להיות השינוי שפאקו היה צריך בחודש ינואר. התשובה ברורה: מכבי פספסה. ג'ורדי פספס. ההשוואה לנוסא איגיבור האפרורי היא פופוליסטית עם תשובה ברורה: מכבי היפותטית עם רייכרט היתה טובה יותר.
האבסורד הוא שבמוחו של מספר 9 באדום חולף הרגע המודחק שבו הוא שוב ילבש צהוב. הרי שער 11 יזכור איך הוא התרגש בשערים במדי הפועל וכן, גם שער 5 יידע להזכיר שלפחות עבורם הוא בא להתגלח על חשבונם. והוא? ילד בן 20 שעבר קריירה של בן 40, לא יכול לנצח בשום צורה.
היחס מצד אלו שאמורים לעזור לרייכרט מביש. תחילה מכבי, שאם הוחלט לוותר עליו, היא היתה צריכה לשלוח אותו למקום ידידותי יותר. לאחר מכן, חיים רמון היה צריך להבין שהוא מתעלל בכל הנוגעים בדבר עם החוזה הבזוי עליו הוא חתם כששלח את ורמוט לקרית שלום. הבעלים הכושל ("לא נכשלתי, הכשילו אותי") הותיר את רימון הרסס הזה בידי עמותת האוהדים, שאיכשהו היתה צריכה לפייס את חבריה שלא רוצים, וכנראה שבצדק, להשביח "רכוש עוין". כנראה שרק הנהלת אוהדים יכלה להרגיע את הסערה הזו. כל בעלים חדש היה מקבל ירושה עם ריח של דינמיט.
ובן נותר חסר ישע. אם הוא יחמיץ יכעסו עליו. אם הוא יכבוש יכעסו עליו. כשיחזור לצהוב יכעסו עליו. כשירוץ לשער 5 יכעסו עליו, אם לא יחגוג יכעסו ובקיצור: הפסד בכל מחיר. ואז יגיע חודש מאי, הוא יחזור לזרועותיו של ג'ורדי ששלח אותו להפועל וינסה לשקם עוד נזק מול אלו שהוא ניסה לרצות חצי שנה עד שנשלח לגלות. תיאטרון האבסורד.
המיני חלום שרייכרט מגשים במשך ארבעה חודשים יתמוסס ובהנחה שג'ורדי, או כל בר דעת בעל היגיון, יחליט שהוא העתיד של מכבי בקישור, שוב הזרקורים יופנו אליו. אם הוא יצליח לשרוד את הגיהינום האישי שהעבירו אותו, הוא עשוי להתגלות כשחקן העתיד של הנבחרת. או שהוא ייזכר לעד כקורבן של מעבר ממנו הוא לא קם.
